מה בעצם עושים עם אמנות?

פסטיבל מנופים לאמנות עכשווית בירושלים ייפתח מחר ויימשך חמישה ימים. הפסטיבל, שמציין את פתיחת עונת התערוכות בירושלים, יציג מגוון של אירועי אמנות.

במסגרת הפסטיבל ייערך בפעם השנייה בתולדותיו "כנס ירושלים לאמנות". הכנס, שייערך מחר ומחרתיים באוניברסיטה המורמונית ובבית הנסן בירושלים, הוא יוזמה משותפת של פסטיבל מנופים וכתבי העת "ערב רב" ו"הרמה". מטרתו: לחבר בין הנעשה באקדמיות לבין "אנשי השטח" של עולם האמנות - אמנים ואוצרים מהארץ ומחו"ל. השאלה שתעמוד במרכז הכנס הפעם תהיה "מה עושים עם אמנות?"

"זו שאלה קצת ממזרית", אומר מבקר האמנות יונתן אמיר, מיוזמי הכנס, "קצת כמו שאלה של ההורים: 'מה אפשר לעשות עם זה?' אנחנו מבקשים לשאול מה התפקידים שאמנות מקיימת בחברה, מה היא מפעילה וכיצד היא מופעלת? לשם מה בכלל נחוצה אמנות? אלו שאלות עם אינספור תשובות אפשריות, ואנחנו נבקש לתת כמה מהן במהלך הכנס".

יונתן אמיר // צילום: ליאור כספי

לדבריו, "הכנס נוצר מתוך תחושה של נתק בין האקדמיה לבין עולם האמנות. כמעט לא היה דיאלוג בין השניים. ביקשנו ליצור במה שתחבר בין אמנים לעשייה תיאורטית, אבל לא בצורה יבשה כמו כנס אקדמי. הכנס שלנו יתאים לכל אדם שסקרן בנוגע לאמנות".

יש תחושה דומה של נתק בין האמנות לציבור, לא?

"אמנות אכן סובלת מדימוי של מדיום לא נגיש, אבל זה נכון רק חלקית. צריך לעצור ולשאול, האם אמנות היא באמת לא נגישה? נכון שיש תערוכות שצופה לא מיומן ירגיש בהן תלוש, אבל יש תערוכות נגישות הרבה יותר. גם נכון שהקהל הרחב, ברובו, זקוק לתיווך וצמא למידע, אבל אין 'פשוט' באמנות, וזה בסדר שאין. לא צריך לוותר על חוויות מורכבות, לא צריך לוותר על התימהון בפגישה עם אמנות".

אחת השאלות הנשאלות בכנס היא היחס בין אמנות לפוליטיקה. "כל יצירה היא פוליטית", קובע אמיר, "לא כל יצירה נוקטת עמדה פוליטית מובהקת, אבל כל יצירה מוצגת ומפורשת בצורה פוליטית. יצירה פוליטית טובה היא יצירה שבוחנת את עצמה ואת התוקף הפוליטי שלה ולא נופלת לאמירות קלישאתיות, לאופורטוניזם או לתעמולה".

בכנס תוצג אמנות פוליטית מובהקת, למשל של קולקטיב אקטיבסטילס, ולצידה אמנות הפועלת באופן שונה בשדה הפוליטי, למשל שירה יזידית שתרגם עידן בריר.

בעצם קיום הכנס בירושלים, הרחק מזירת האמנות התוססת והמסחרית בתל אביב - יש אמירה בפני עצמה. "ההבדל העיקרי בין זירות האמנות בתל אביב ובירושלים הוא שבירושלים אין שוק לאמנות", אומר אמיר, "בתל אביב יש הרבה גלריות מסחריות ובירושלים אין קהל לגלריות כאלה. הדבר משפיע על אופי האמנות הנוצרת בירושלים, שהיא פחות מסחרית ויותר ניסיונית".