מקום טוב באמצע

בתחילת שנות ה־90 שודר בטלוויזיה בכבלים שעשועון שנקרא "טוטו משפחתי", בהנחייתו של דודו טופז אללה ירחמו. השעשועון היה מצליח לתקופתו, והיה כמובן העתק של פורמט אמריקני שזכה להצלחה גדולה ברחבי העולם. המשפחות שהשתתפו בו היו צריכים לנחש מה חושב הישראלי הממוצע בקשר לנושאים בציבוריות המקומית של תחילת שנות ה־90. הישראלים התמוגגו. כמו כל הקריירה של טופז, העסק היה מבוסס על סטריאוטיפים ישראליים, קצת גזענות מחויכת, בישראל שרק גילתה את חדוות הכבלים ורגע לפני שאותו טופז חזר למיינסטרים של ערוץ 2. אם טופז היה עוד איתנו, אין ספק שהוא היה הבחירה הטבעית להנחיית "יותר חכם מישראל". אחרי הכל, מי אם לא הוא חשב שהוא יותר חכם מישראל.

אייל קיציס הוא לא דודו טופז. ממש לא. אם כבר, במסלול שהקריירה שלו צועדת הוא יותר ארז טל. הוא לא מתנשא על המשתתפים בתוכנית, לא מתנשא על הפורמט; ישראל ישראלי במובן הטוב של המילה, פנים אמיתיות של זכיינית שהולכת לפיצול ומשקיעה בקידום של עצמה יותר מבכל דבר אחר. לכן לרגע גם אפשר לחשוב שלנוכח מכת השעשועונים שנוחתת עלינו (מתי יחזירו לנו כבר את "מלך הטריוויה" עם אלי ישראלי, אם אנחנו כבר ברטרו היסטרי. ומה עם "לינגו" עם גיל אלון?), היא באמת תוכנית ראויה. כי צוחקים בה קצת, אולי אפילו אפשר להיות במתח שנובע מהזדהות עם המתחרה וקיציס כאמור מעביר את העניין בצורה חלקה. אבל יש בעיה, כי לאט־לאט אתה מבין שעדיין רוב הציבוריות הישראלית חושבת שזה הגיוני לבחור קבוצת אוכלוסייה אחת על פני אחרת, כאילו עוד רגע דודו בעצמו ייתן את הנאום ההוא שיעניק למנחם בגין את הניצחון. פקחים או טייסים? נגד מי אתם רוצים להתמודד. פעם אפילו לקחו לשם עיתונאים, שלא נדע.

הרייטינג של התוכנית מראה שהיא מדורגת בעשר התוכניות הנצפות של השבוע האחרון. בזמן ש"רשת" ו"10" ויתרו כרגע על תחרות עד הפיצול, השעשועון תופס מקום טוב באמצע. אנשים אינטליגנטיים בטח לא צופים בו כי רוב השאלות בו קלות מדי והם מעדיפים את "הצ'ייסר" בכאן, ואילו אנשים אפעס שלא חובבים שעשועונים אולי דווקא כן מוצאים בו עניין, בתנאי שהשאלות כמובן מותאמות לרמתם.

על פי טבלאות הרייטינג, משהו כמו 400 אלף אנשים צופים בשעשועון הזה. רוב מדינת ישראל לא מגלה בו שום עניין, כולל לא בעובדה שאפשר להשתתף במשחק מהבית. במדינה של 8 מיליון אנשים זה יכול להיות נתון לא רע, אבל לא בטוח שישראל כולה יותר חכמה או פחות חכמה מהמשתתפים. למרות זאת, השימוש המגלומני־טופזי הזה במילה "ישראל" כמקשה אחת, כאילו אין אינטרנט בעולם הזה, הוא משהו שכל הגופים המשדרים יצטרכו לעשות אליו התאמות: מי שלא יישאר צנוע, ימצא עצמו עם רייטינג חד־ספרתי בכל ערב, ולא משנה איזה פורמט יש לו ביד או איזה טאלנט הסוכן הצליח לדחוף בחוזה משובח. בעידן הרב־הערוצי שלפנינו, מעטים מאוד יוכלו להגיד שהם יותר חכמים מישראל. ואם הם לא יבינו את זה, טבלאות הרייטינג והמספרים כבר ידאגו לספר להם.