גם היום, בגרסתו הממוסדת - בקומה ה־11 של מגדל מפואר בצפון ת"א, לבוש בחולצה מכופתרת ומחזיק בתואר המחייב "סמנכ"ל תקשורת" - שלומי פרי היה ונותר איש של שוליים. על אחד משני מסכי המחשב בחדרו שבמשרדי מינהלת הליגה הוקרן שידור ישיר של המפגש בין ליאו בק חיפה לבין תיכון חדש ת"א. "בוא בוא, חמש שניות לסיום", הוא הפגין התלהבות מטרידה ממשחק ליגת בתי ספר. אפשר כנראה להוציא את פרי מ"ספסל", אתר הכדורסל החלוצי שהקים בפרה־היסטוריה האינטרנטית של 1997, אבל אי אפשר להוציא את ספסל מפרי.
שני עשורים לפני כן פרי (46) ישב בבית על הספה - "אולי זאת אגדה שהמצאתי לעצמי, אבל עבר הרבה זמן" - וצפה בסרט תיעודי על בוב גלדוף, יוזם מופע הצדקה "לייב אייד" בשנות ה־80. "הוא מספר שם איך הוא בעצמו ישב על ספה, צפה בסרט תיעודי של ה־BBC על העוני באפריקה ושאל את עצמו 'מה אני יושב ומבזבז את הזמן שלי?'. זה בדיוק מה ששאלתי את עצמי. גלדוף החליט לעזור לרעבים באפריקה, אני הקמתי אתר כדורסל - יחי ההבדל".
היו אלה ימי האינטרנט הראשונים ופרי, אז עוזר שדר בערוץ הספורט, גייס את מוטי גוסט, חברו לקורס תכנות בצבא, כדי ליילד את התינוק החדש על רקע שחור וגופן צהוב לא מזמינים במיוחד, שלימים יהפכו למזוהים מאוד. האתר ראה אור ב־6 באוקטובר 97', בשבוע שעבר לפני 20 שנה. הידיעה הראשונה בישרה לגולשים על חילוף זרים מרגש (או פחות) בגבעת שמואל: טראוויס מייז במקום שלי קלארק. "בקרוב תוכלו למצוא באתר את הסטטיסטיקות של מייז משנים קודמות", הבטיחו. וקיימו.
ספסל היה שם לפני כולם. הוא היה ראשון האתרים לפרסם סטטיסטיקות מלאות על משחקים, הראשון להציג ממוצעי עונות והראשון לספק תוצאות עדכניות וסיקור של משחקי ליגות נמוכות, נשים ונוער - כאלה שעד אז היה אפשר למצוא רק בלקוניות בעיתון, אם בכלל, ביום שלמחרת. בעידן של אתרי ספורט בחיתוליהם וללא רשתות חברתיות, זאת היתה מהפכה של ממש.
השם, אגב, נבחר על ידי פרי. "היה לי חשוב שיהיה משהו בעברית. לא 'פיק אנד רול' ולא 'דאנק'". נדמה כי מעבר לניגוד הבולט לשימוש בלעז שנפוץ היום בשידורי הכדורסל בארץ, השם שבחר לאתר הוא גם אנטיתזה לתרבות ה"אני", שהפכה עם השנים למצרך די קבוע בעיתונות הספורט ובכלל: פרי היה מעוניין במקום טוב בצד, על הספסל; הוא לא רץ ישירות לאור הזרקורים מתחת לסל. "שתהיה כתבה על ספסל, לא עלי, כן?"
למדור הקודם: על האיש שמאמן בדואים ג'ודו
יוני שפירא-סידלסקי משתמש בקריקט כדי להצעים ילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז בפרדס כץ
סמיח כיוף הגשים חלום ופתח בית ספר לכדורסל בעוספיה. בדרך גם יצאה לו מהפכה מגדרית
ספסל, 1999
"תקופה כיפית ופסיכית"
את הייעוד האמיתי שלהם מצאו פרי וספסל כמה שנים לאחר הקמת האתר. "מראש לא היתה לי שאיפה להביא סקופים או משהו. התחלתי ליהנות מאוד מהשוליים: נוער, נשים, לאומית, ארצית, נערים, ילדים. בכל יום הייתי מעדכן. מדובר בעשרות טלפונים אל תוך הלילה כדי להשיג תוצאות וקלעים. התחלתי להרגיל מאמנים והורים של ילדים לשלוח אלי דיווחים. היו כאלה שהיו מתקשרים אלי כדי לקבל תוצאה על משחקים אחרים – כי לא היה מקום אחר להשיג את המידע. ארגנתי משחקי אולסטאר לליגת הנוער ששודרו בטלוויזיה. מי חלם על זה? זאת היתה תקופה כיפית ופסיכית. זה פגע לי בחיים האישיים. כשאני מסתכל אחורה אני לא מצליח להבין איך עשיתי את זה".
המודל ההתנדבותי של ספסל הפך אותו לשונה, לטוב ולרע, גם כשאתרי הספורט הגדולים החלו לצוץ ולהתבסס. "לא הייתי נוגע בטקסטים. מה שהיה מגיע, ככה היה נכנס", מודה פרי. הכתב ישלח 1,500 מילה לקראת המחזור בליגה הארצית? ייכנס. ליאור פרי (אין קשר משפחתי) יעביר טקסט ממלחה, שבו הוא מספר על הרגלי העישון שלו? גם יופיע. העתק, הדבק.
רבים וטובים עברו בספסל, אבל נדמה שאין מי שמייצג את השריטה טוב יותר משי ברק. כבר עונה 12 שהוא מספק סיקור נדיר של הליגות הנמוכות בכדורסל נשים, מורד בדרכו במיינסטרים של הענף הכתום. "זה לא מעניין לכתוב על מה שכולם כותבים", הוא מסביר, "מה שמעניין אותי זו החשיפה - עצם זה שאני מספר משהו שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר".
"התחלתי עם פרטים בסיסים. שעות של משחקים, תוצאות, קלעיות. אחר כך כבר הגיעו ראיונות וכרטיסי שחקניות, נסחפתי. וכל זה תוך כדי התמחות לעריכת דין. כבר לפני שלוש שנים רציתי להפסיק אבל בתוך הענף מדברים על זה. כשטל נתן (יו"ר האגף המקצועי לנשים באיגוד) רואה אותי, הוא קורא לליגה הלאומית 'הליגה שלך'. זה מצחיק".
פרי: "התחלתי להנות מאוד מהשוליים: נוער, נשים, לאומית, ארצית, נערים. כל יום הייתי מעדכן תוצאות אל תוך הלילה. כשאני מסתכל אחורה אני לא מצליח להבין איך עשיתי את זה"
מחנה הקיץ של ספסל. הראשון בארץ לעדכן תוצאות נוער ונערים // צילום: באדיבות ספסל
"נתן כבוד לכדורסל"
את שרביט הניהול של ספסל העביר פרי לפני כמה שנים לממשיכי דרכו, ברק חקלאי ולילך וייס לאחר שהחל לעבוד במינהלת והפך בדרך אב לארבעה. הוא עדיין נכנס לאתר לעדכן באדיקות את ארכיון נבחרת ישראל, שלמרבה האירוניה אפשר למצוא רק שם. את הרוח הזו לקח איתו גם לאתר המינהלת, שמספק נתונים היסטוריים באיכות נדירה בקנה מידה ישראלי. "ספסל היה ההתנדבות שלי בקהילה", הוא מנסה לסכם את חגיגות ה־20, "הוא נתן כבוד לכדורסל, זה היה סוג של שליחות. זה שראיתי ילדים שגאים בזה שהם מופיעים באתר - זה היה הסיפוק שלי".
"אני חושב שגם הערנו את האיגוד", מוסיף ברק, "גרמנו לו להבין שהרבה דברים שספסל עשה - שעות, משחקים, תוצאות, עדכון מהיר - זה בעצם התפקיד שלו. זה עדיין תהליך שקורה".
ספסל, אגב, עדיין חי ונושם עם תכנים ייחודיים משלו, למרות שלא הצליח עדיין להשלים את המעבר ההכרחי לעידן הרשתות החברתיות ומעט נבלע בתוך שטף האינפורמציה. מה שכן, האתר הפך עם השנים לבית גידול של עיתונאי כדורסל שהחלו בו את דרכם (בין השאר, גם כותב שורות אלה). "אני לא אקח על זה קרדיט", פרי הורס מעט את החגיגה, "האנשים שעברו פה לימדו אותי על עיתונאות יותר מאשר אני לימדתי אותם. אני לא חושב שספסל השאיר אחריו איזושהי מורשת עיתונאית. תקשורת הספורט היום לא במצב מי יודע מה. היום הכל רייטינג וכותרות. אנחנו באנו מאהבת הענף".
להערות והצעות: Keinansh@gmail.com
בפייסבוק: שרון קינן | מסביב לכדור
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו