בשנים האחרונות אייל שכטר הוא כבר לא רק הרוקיסט המחוספס מלהקת "אבטיפוס", כפי שהכרנו אותו בשנות ה־90, אלא גם שחקן - ולא בהכרח של מיינסטרים. הוא נע בין משחק בסדרות טלוויזיה לנוער לבין הצגות פרינג' ופרויקטים ניסיוניים.
עכשיו הוא עובד על מופע חדש שמשותף לו ולערן צור. המופע, "אנא אלך", עוסק בפיוטים שכתב רבי ישראל נג'ארה, משורר ופייטן יהודי שנולד בצפת במאה ה־16, והוא יעלה במסגרת פסטיבל יהודי לתרבות עכשווית שיתקיים בבית מזיא בירושלים בין 12 ל־17 בנובמבר.
אבל מה לאייל שכטר ולפיוטים? "נחשפתי לזה כבר לפני כמה שנים כשהנחיתי בטלוויזיה החינוכית תוכנית בשם 'אבן גבירול פינת יהודה הלוי'", מספר שכטר. "אירחתי בתוכנית מוזיקאים רבים שמתעסקים עם פיוטים, וחשבתי שאפשר להביא את זה לבמה. הצעתי לאוסנת גיספן, המנהלת של קבוצת התיאטרון הירושלמית, לעשות ערב שקשור בפיוט. היא אמרה שאביא שמות, וישר חשבתי על ערן צור. זה חיבור מאוד טבעי עבורי. התברר שערן מתעסק עם רבי ישראל נג'ארה, אחד ממשוררי הפיוטים האהובים עלי".
למה הוא אהוב עליך?
"הוא היה הכי רוקנרול מכל הפייטנים (צוחק). האשימו אותו שהוא לא שומר שבת, לא אוכל כשר, שוכב עם גברים, שותה אלכוהול. הוא היה הילד הרע, סליזי, למרות שבכתיבה שלו לא תמצאי את הסליזיות הזאת אלא דווקא המון כאב, שמאוד ריתק אותי. צירפנו למופע את אלעד גבאי, נגן עוד וכלי מיתר שכבר שיתף פעולה עם ערן; הוא גם זמר מאוד מוכשר. צירפנו את חלי ברקת־טביבי, שהיא אשת אקדמיה שעוסקת בפיוטים. היא אוצר בלתי נדלה של אינפורמציה והיא יודעת לספר נורא יפה. היא תספר לקהל קצת על נג'ארה ועל התקופה שחי בצפת. אני אנחה את הערב הזה. הפעם לא נראה לי שלא אשיר. יש שם שני מוזיקאים מאוד מוכשרים שלא זקוקים לעזרה שלי".
העיסוק הזה בפיוטים מלווה אצל אמנים רבים בהתקרבות לדת.
צור // צילום: שרון דרעי
"מבחינתי, זה לא קשור לדת. ברור שמדובר באלוהים, אבל כל אחד לוקח את האלוהים למקום שלו. הפיוטים הם חלק מהתרבות שלנו, והיה לי קל מאוד לאמץ זאת. אני חושב שרוב האמנים שהתקרבו לדת זה לא בגלל חשיפה לתכנים ספציפיים, אלא כי היה בהם צורך פנימי כלשהו. קטונתי מלהבין את המניעים שגורמים לאנשים להתחבר עם אלוהים".
מה עוד אתה עושה בימים אלו?
"באותו פסטיבל אני גם אעלה הצגת יחיד חדשה בשם 'קין'. אני מגלם בה מרצה שמגיע לישראל כדי להעביר הרצאה על סיפורם של קין והבל, ותוך כדי מתגלה סוד איום ונורא שלו שהוא קבר המון שנים. כתבו את המחזה אלמה וייך ונאוה צוקרמן, ונאוה גם מביימת.
"מבחינת המוזיקה, 'אבטיפוס' עוד מעט יוצאת עם סינגלים חדשים; הפקה מאוד מעניינת של פטריק סבג. כרגע אנחנו ממשיכים להופיע במינונים נמוכים, אבל אני מניח שכשהסינגלים יתחילו לצאת - נהיה שוב בתוך המסלול שאני כל כך אוהב. אני מעדיף את חיי כמוזיקאי. הלב האמיתי שלי הוא במוזיקה. עם השנים נהייתי גם שחקן, אבל אם הייתי יכול - הייתי מחלק את הקלפים אחרת: 10 אחוז משחק ו־90 אחוז מוזיקה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו