"לא ציוניים - מפנימים את המציאות"

לאור הפרסומים הגוברים על סופה המסתמן של מלחמת האזרחים בסוריה, בחנו כאן ב"ישראל היום" בסדרת כתבות את ההשפעות על החיים בישראל. במסגרת הכתבה שחותמת את הסדרה, שרטטנו קו בין האביב הערבי כולו והמלחמה בסוריה בפרט לבין הערבים שחיים כאן.

מערכת היחסים של ערביי ישראל עם המדינה ידעה ויודעת עליות ומורדות - אך נראה כי במציאות העכשווית מכירים האזרחים בביטחון היחסי של החיים כאן. "האביב הערבי נבלם במלחמת האזרחים בסוריה, ושם נבלמה גם המגמה של המהפכות העממיות - כי התוצאות היו מאוד הרסניות", אומר ד"ר יוסרי חיזראן, מומחה לסוריה, לבנון והמזרח התיכון, ומרצה באוניברסיטאות העברית והפתוחה ובמרכז שלם בירושלים. לדבריו, "מאז, יש דעיכה של ההתלהבות, ויותר מזה - יש אכזבה מתוך תחושה שהמרחב הערבי כולו מתפרק".

מנתונים שנמסרו מצה"ל לבקשת "ישראל היום", עולה כי החל משנת 2012 חלה עלייה משמעותית בגיוס ערבים־נוצרים לצה"ל. זאת במקביל לייסוד פורום לעידוד הגיוס שלהם, ובשעה שהלחימה בסוריה כבר היתה בשנתה השנייה. לפני קצת פחות מחודש נפתחה בקיבוץ בית זרע שבעמק הירדן מכינה קדם־צבאית נוצרית־ארמית־יהודית, וזאת בפעם הראשונה בתולדות המדינה. מי שעומד מאחורי היוזמה הוא אחד ממייסדי אותו פורום, סרן (מיל') שאדי חלול מהכפר הערבי גוש חלב שבגליל העליון. "אנחנו עומדים על 500 צעירים בשנה שעושים שירות לאומי", אומר חלול, "מדובר על לא פחות משליש מכלל הנוצרים בני ה־18 החיים בישראל".

הפורום שחלול עומד בראשו הוביל ב־2015 את שר הפנים דאז, גדעון סער, לקבל החלטה שמכירה בלאום הארמי ברישום בתעודות הזהות. כעת נדרש חלול לענות על שאלת מיליון הדולר: האם מגמת ההתקרבות של בני המיעוטים למדינת ישראל תימשך?

"תראי מה קורה במזרח התיכון, יש טיהור אתני ורצח עם של הנוצרים במדינות ערב", הוא אומר, "מתוך 2 מיליון נוצרים שחיו בסוריה לפני המלחמה, נותרו היום חצי מיליון בלבד. אני חושב שהנוצרים בישראל מפנימים את המציאות הזאת. לאט לאט מחלחלת ההבנה שנכון, יש כאן בעיות והחיים כאן אולי לא דבש, אבל הם עדיין טובים ובטוחים יותר מאשר בחוץ".

גם ד"ר חיזראן מצטרף להערכה: "התפוררות המדינה הסורית ועליית הארגונים הג'יהאדיסטיים הטיחו בפני המיעוטים את ההבנה שהקיום שלהם במזה"ת אינו מובן מאליו". הוא סבור שמגמה דומה מתרחשת גם במגזר המוסלמי, ומעריך שמאחוריה עומד רצון האוכלוסייה הערבית להתמקד בחיי היומיום. "התהליך בחברה הערבית בישראל נובע יותר מהפנמת המציאות ולא מהפנמת הציונות", הוא מסביר, "האזרח הפשוט רוצה להציב את בעיות חיי היומיום שלו בראש מעייניו, להתמקד בשיח האזרחי - ולא להישאר לעד כבול בשיח הלאומי".