"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

המבחן של הפיוס הפלשתיני: פירוק של חמאס מנשקו

אפשר לברך את הפלשתינים על ההישג הפנימי אם הוא באמת ימנע שפך דם, הן פלשתיני והן ישראלי • אם רוצה אבו מאזן להרוויח מההסכם, יהיה עליו גם לשלם את המחיר: שליטה בכוח הצבאי של חמאס ופירוקו, תוך השארת השליטה הביטחונית בידי המשטרה הפלשתינית • פרשנות

,עודכן
אבו מאזן והנייה. יצטרכו לשלם מחיר // צילום ארכיון: אי.פי

ההסכם שאפשר לכאורה את החזרת השליטה של הרשות הפלשתינית לעזה, טומן בחובו הבטחה גדולה עבור הפלשתינים: לא עוד מלחמת אחים בין פת"ח לחמאס. מעתה עם מאוחד הקובע את גורלו ומסיים את הוויכוחים בתוכו במסגרת פוליטית, ולא בכוח הזרוע. מעבר לכך, עתה, לאחר סיום המשבר, אמורה הרשות הפלשתינית לקבל אחריות לחיים האזרחיים ברצועה, לשלם את מלוא המשכורות לאלפי עזתים ולממן יותר חשמל ברצועה. גם בצד המדיני נותן ההסכם יתרון לפלשתינים, מעתה מדברת הרשות בשם כל העם הפלשתיני, ואי אפשר להתעלם ממנה בתירוץ שהעם הפלשתיני מחולק בין שתי רשויות.

אבל המבחן הגדול להסכמה שאליה הגיעו הצדדים בתיווך מצרי, שכלל לחץ של ממש על חמאס, מצוי מנקודת המבט של ישראל בשאלה אחרת, שאינה נוגעת ישירות לתנאי החיים של הפלשתינים. השאלה נוגעת לכוח הצבאי בעזה, עצם קיומו ומי שולט בו. ממה נפשך - אם בעזה שולטת הרשות, עליה ראשית לכל לפרק את נשקו של חמאס. אין, על פי ההסכמים שלפיהם הוקמה הרשות, שום אפשרות להחזקתו של הנשק שיש היום בידי חמאס, לא בכמות ולא באיכות. לעומת זאת, אם חמאס ימשיך להחזיק ביכולותיו הצבאיות, בלא שהרשות תוכל לכפות עליו את תנאי ההסכם ולפרוק אותו מנשקו - יהיה ברור שההסכם הוא רק מראית עין, הצגה לא משכנעת של אחדות חסרת ערך ממשי, מטרייה לטרור פלשתיני ותו לא.

אפשר לברך את הפלשתינים על ההישג הפנימי אם הוא באמת ימנע שפך דם, הן פלשתיני והן ישראלי. בה בעת צריך להיות ברור שאם יהיה ההסכם בבחינת מסך של מילים מעורפלות שמאחוריו חמאס רק יתחזק, אסור לה לישראל לאפשר את התממשותו. אין לאפשר לטובת התפייסות פנים־פלשתינית את התחזקותו של ארגון שראשיו לא מהססים להצהיר על כוונתם להילחם בישראל, ועם כל הכבוד לשיפור במעמדו של אבו מאזן, אסור שהאינטרסים שלו יערפלו את האינטרסים של ישראל וימנעו את קידומם.

אם רוצה אבו מאזן להרוויח מההסכם, יהיה עליו גם לשלם את המחיר: שליטה בכוח הצבאי של חמאס ופירוקו, תוך השארת השליטה הביטחונית בידי המשטרה הפלשתינית, כביו"ש. כל מהלך אחר אסור לו שיתקבל על ידי ישראל. היא לא צריכה לשאת על גבה את ההתפייסות הזאת.

מובן שככל שהמהלך יקרום עור וגידים, כך תהיה הרשות אחראית גם לנושאים נוספים, למשל החזרת הנופלים בצוק איתן או הישראלים שעצורים שם לאחר שחצו את הגבול לרצועה. אבל המבחן הראשון והחשוב ביותר הוא פירוק חמאס מנשקו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר