הסבים קיבלו צל"שים במלחמת יום כיפור - הנכדים הפכו ללוחמים

בעיניים בורקות נפגשו אתמול שלושה זוגות של לוחמים - שלושה סבים שקיבלו צל"ש במלחמת יום כיפור לצד נכדיהם הממשיכים בדרכם כלוחמים.

44 שנים עברו מאז מלחמת יום כיפור. הגיבורים של אז רואים היום את נכדיהם שבגרו ובחרו - בהשראתם - בשירות משמעותי בצה"ל ביחידות מובחרות.

ראובן לסקוב (81) קיבל את עיטור המופת במלחמת יום כיפור. במלחמה שימש בתפקיד מפקד אחד התאג"דים בחטיבת הצנחנים. במשך שש שעות טיפל ראובן בנפגעים, תחת אש כבדה. ראובן לא תפס מחסה גם כאשר הפגזים נפלו בטווחים קצרים מאוד ובמעשיו אלה הציל חיי אדם רבים. הרקע הצבאי בגנאולוגיה המשפחתית כולל, בין השאר, את אביו של ראובן, דוד ז"ל, שנפטר כקצין הוותיק ביותר במדים, בגיל 86.

היה זה אך טבעי שהשירות של נכדו של ראובן, ע' (21) שהתגייס לאגוז, יהיה בעל אופי קרבי ומשמעותי. "את הציונות, אהבת המדינה והרצון לתרום למדינה ינקתי ממנו, לצד הצניעות המרשימה שלו", אומר ע'. לסקוב, מצידו, מדגים אותה באחת. "ראוי היה שאת עיטור המופת יקבלו הרבה יותר אנשים בפלוגה מכפי שניתן בפועל, משום שהם שתפקדו בצורה מצוינת ביחס לנסיבות הקשות והחמורות", הוא מדגיש.

// צילום: יוסי זליגר

רן חדוותי (80) קיבל את צל"ש הרמטכ"ל במלחמת יום כיפור. ב־10 באוקטובר 1973 הופצצה שיירת תחמושת על ידי מטוסי סוחוי. משאית תחמושת אחת דלקה וצמיגי המשאית שהיתה לידה החלו לבעור. רן עלה על המשאית שצמיגיה בערו והרחיק אותה במהירות מהמשאית הבוערת, שהתפוצצה כעבור כמה דקות. במעשה זה הציל את כל האנשים שנכחו שם. במבט מסופק על נכדו י' אומר חדוותי: "אני שמח מאוד שי' ממשיך את הדרך במשפחה. צריך לזכור שהמאבק על שמירת הארץ והמדינה שלנו חייב להמשיך, ואני מרגיש את נכדי כחלק ממנו". י', שמשרת ביחידה מסווגת באמ"ן, מביט בסבו: "סבא מאוד צנוע וכלל לא דובר בבית על הצל"ש, כך שהוא מהווה מקור השראה ענק עבורי, בכל התחומים".

אורי מנוס (76) קיבל את צל"ש מפקד אוגדה 36 כאשר בליל 6 באוקטובר 1973, עת שימש סמג"ד תותחנים, נפגעה במהלך הקרב אחת הסוללות מאש הסורים. למרות האש הכבדה, הוא ניסה כמה פעמים לחלץ את אנשי הסוללה שנפגעה, וזאת אף שהכוח נותר ללא מזון, מים ותחמושת. "ההתמודדות עם פחדים, תעוזה, מנהיגות ותושייה קיימת לאורך כל הדורות וגם כיום, אם כי בטכנולוגיות ובאמצעים אחרים", הוא אומר, "במובן הזה הדור שלי לא המציא שום דבר".

ש' (22), נכדו של אורי, המשרת ביחידה המובחרת שלדג, גדל על סיפורי הגבורה של סבו. "האידיאולוגיה של סבא מנחה אותי, ומעל הכל מהווה דוגמה אישית", הוא מספר. אורי דווקא ממעיט מחשיבות העניין: "בסיכומו של דבר, המדד הוא בביצוע בשעת מבחן: מה שעושים באימונים זה דבר אחד, אבל תנאי לחץ בקרב קשים לאין שיעור מכל סימולציה. המבחן הוא רק במציאות, ועם חיילים טובים כאלה - ננצח!"