יוצאת מהחישוק

כשאת מסיימת לימודי משחק, ובעברך את בכלל קרקסנית שעושה דברים מדהימים עם חישוק באוויר, מה הסיכוי שיחפשו בתיאטרון הרפרטוארי תפקיד ראשי שמצריך בדיוק את שילוב היכולות הללו? עבור שרי שמחוב (29), אקסית "האח הגדול", הסיכוי הזה התגשם בדמות התפקיד הנשי הראשי בהצגה חדשה שעלתה השבוע בתיאטרון בית ליסין.

ההצגה "מלך הכלבים" היא עיבוד חדש לרומן המיתולוגי "מוטקה גנב" מאת שלום אש, שכתב על חיי היהודים בגולה מזווית לא שגרתית. ההצגה מגוללת את סיפורו של מוטקה, שגדל בחוסר כל וחבריו היחידים היו כלבי העיירה. מוטקה מצטרף לקרקס נודד, גונב את זהותו של אחד מאנשי הקרקס ונמלט עם אהובתו - נערת החישוק. את העיבוד למחזה כתבו יואב שוטן־גושן ועירד רובינשטיין, כשרובינשטיין אמון גם על הבימוי. לצידה של שמחוב מככבים במקביל תום חגי ושלומי טפיארו, אגם רודברג, יובל ינאי ועוד.

בתפקידה הראשון בתיאטרון הרפרטוארי מציגה שמחוב כישרון לא מבוטל של יכולת משחק, לצד אקרובטיקה וגמישות מדהימה, כשהיא מלהטטת עם החישוק שמשתלשל מהתקרה. "למדתי שלוש שנים בבית ספר לקרקסנות 'סנדסיאל', שנמצא ליד וינגייט", היא מספרת, "התחלתי משנים של התעמלות אמנותית, הייתי מאוד גמישה, השתתפתי קצת בתחרויות והייתי גם רקדנית. חברה שלי המליצה לי על בית הספר לקרקסנות, באתי לשם ומייד הרגשתי בבית. למדתי אקרובאלנס, אקרובטיקה באוויר, ג'אגלינג, ליצנות ופיתוח קול".

וכל הזמן הזה החלום היה להצטרף לקרקס?

"אני אדם מאוד מתמסר, שנזרק לחוויות. כשהלכתי להירשם לבית הספר התחלתי לבכות וממש הרגשתי שאני בבית. כילדה נדדתי בין פנימיות ולמדתי, בין השאר, בפנימייה בקריית טבעון. בבית הספר לקרקסנות אהבתי את הפשטות, את זה שאין תחרות, שאנשים באים לעשות כל יום את מה שהם אוהבים. תמיד יש את הפנטזיה להצטרף לקרקס, אבל זה ויתור גדול. אנשי קרקס בדרך כלל לא מתחתנים, אין להם שורשים, הם נוודים. באיזשהו מקום, הרי כל אחד רוצה להתיישב. יכולתי ללכת לאודישנים בקרקסים בחו"ל, למשל בצרפת שבה יש הרבה קרקסים, אבל צריך להשקיע את החיים בזה. אני בחרתי לא ללכת, וכשסיימתי את בית הספר נכנסתי לאח הגדול".

מי שצפה בזכייה של קותי סבג ב"אח הגדול" בוודאי זוכר את הדיירת הגמישה שהתמידה בתרגילים גם בחצר הבית והגיעה עד המקום הרביעי. "בגלל 'האח הגדול' העבודה שלי בתחום הקרקסנות נעצרה קצת, כי נכנסתי לבית מייד עם תום הלימודים. אמנם הגעתי לגמר, אבל האמת היא שבאתי בכלל בלי ציפיות, פשוט ליהנות. אני מתמסרת, ואז מחליטה עם עצמי אם טוב לי או רע לי. אני ממש לא מתחרטת על החוויה הטלוויזיונית, יצאתי משם בגיל 25 ופתחתי סטודיו לריקוד בפלורנטין, ובמקביל עשיתי מכינה בבית הספר למשחק ניסן נתיב. אף פעם לא חשבתי שאהיה שחקנית, מן הסתם אני אוהבת להופיע להופיע בגלל הקרקס, אבל חשבתי לעשות מכינה במשחק לבדוק אם זה בשבילי - והתאהבתי. סגרתי את הסטודיו והתחלתי ללמוד בסטודיו של יורם לוינשטיין, סיימתי ממש עכשיו, ורצה הגורל שאשתתף בהצגה הזאת".

עד כמה הגורל צריך לרצות כדי שיחפשו מישהי עם כישורי הקרקסנות שלך לצד כישורי משחק?

"למדתי בבית הספר הכי טוב בארץ, שמכין אותך למה שיש בחוץ. כשיורם ולילך סגל, המנהלת האמנותית של בית הספר, שמעו על התפקיד, הם המליצו עלי מייד. ברור שממש רציתי את התפקיד, אבל כשהגעתי לאודישנים לא ציפיתי לכלום ופשוט החלטתי לעשות את הכי טוב שאני יכולה. האודישן עם תום חגי היה ממש כיף, זה היה שילוב של קרקס עם התעמלות אמנותית על הרצפה ואימפרוביזציה".

איך זה לעבוד עם שחקנים ותיקים?

"אני לא מרגישה הבדל. מי שלא מתרגש מחדש בכל הצגה, כנראה לא נמצא בתחום. כל חברי הקאסט להוטים ואוהבים, וגרמו לי להרגיש בנוח".

כשאת תלויה ככה על החישוק ומרחפת באוויר, אין בך פחד?

"החישוק לא מפחיד אותי, זה הכל טכניקה שכדי לשמור עליה מתאמנים שעתיים ביום. בבית אני עושה כושר, ובפארק בחוץ אני מוצאת עצים ונתלית עליהם".

מה החלום?

"אני לא מתכננת. מה שיבוא יבוא".

ואם יתקשרו עכשיו מאחד הקרקסים באירופה עם הצעה מפתה?

"כמו תמיד, אלך עם מה שיגיד לי הלב. אני לא אומרת לא לכלום, לא פוסלת שום דבר".