כאישה, תמיד היתה לי פנטזיה פראית. להיכנס עם הגבר שלי לסוכנות מכוניות יוקרתית, לבקש ממנו להצביע על מכונית חלומותיו ומבלי להניד עפעף להעביר את כרטיס האשראי שלי ולפנק אותו בצעצוע חדש. אך מה לעשות שבמציאות הפרקטית של חיי, על המיליון הראשון אני עדיין עובדת. בינתיים, כאמא טרייה אני מפנקת את הילדה ואת חלל הבית במיליון מוצרים מחנויות תינוקות, שמלהיבות בעיקר את חברת האשראי שלי.
עם יד על הלב, אני מודה שההורים הם הפראיירים הכי גדולים ביקום. לא לחינם הסקטור של התינוקות מוגדר כשוק הצרכני הגדול בעולם ואנו, ההורים הצעירים וחסרי הניסיון, אלופים בלקנות בעיקר מה שמיותר. אחד ממוצרי הדגל בתחום, אגב, הוא מאוורר לייבוש הטוסיק של התינוק. כדי שכבר בתחילת חייו הבוס החדש שלנו יבין לא רק שהשמש זורחת לו משם, אלא שמשם נושבת הרוח.
בפעם הראשונה שנחשפתי בחיי לחנות תינוקות, קיבלתי הלם ממאות המוצרים שלא ידעתי על קיומם וחשתי שאני במוזיאון חמשת החושים לגיל הרך. חוש הריח מציע, למשל, מכשיר מוזהב לשאיבת מוחטות מהאף וערכות מגוונות לסיוע בשחרור גזים. כמו כן, אפשר להוריד לסמארטפונים ללא עלות את אפליקציית "צבע חום", האחות של אפליקציית "צבע אדום", שמתריעה ישירות לנייד כשהחיתול מתמלא וחוסכת את שיטת ההסנפה.
את חוש הראייה מייצגים מוצרים שמטפחים את המודעות החיצונית של התינוק מגיל אפס: פאה לתינוק הקירח וגרביים בעיצוב נעלי עקב לזחילה על המסלול. חוש הטעם מציע שלל מוצצים אנטומיים במחירים אסטרונומיים ותחליפי חלב ללא "שמן רגל", שאפילו לגוגל אין מושג מהו. את חוש המישוש מייצגים בגדי גוף לתינוקות שמורכבים ממטליות לרצפה.
אבל אלה רק פיצ'פקעס, גבירותיי ורבותיי, ילדיה של מלכת שבע הממלכות: שילב, מוצצים, בייביסטאר, בייביקאט, בייבי לאב, מיננה ו"בייבי־אמא שלכם גנבת". מנתצת האשליות ואם ההוצאות הדרקוניות. גם אני נאלצתי לכרוע ברך בפני היורשת החוקית העתיקה בעולם הקניות לתינוקות - העגלה. מילא אני, עם הפרעות קשב וריכוז, אבל אם לא היו לי הן נוצרו כשראיתי את שפע העגלות שקיים בשוק. מי שלא הוציא מעל 780 בפסיכומטרי אין לו סיכוי להבין איך מרכיבים או מפרקים את העגלות, שהפכו בשנים האחרונות ליקרות יותר מנופש בהוואי.
כשניסיתי להבין את הסיבה לעומק הגזל ואיימתי להקים אוהל מחאה ברוטשילד, הסתכלה עלי המוכרת במבט מזלזל והסבירה כי "בסיס העגלה מורכב מחומרים שמהם מרכיבים חלליות", ואני מצידי השבתי לה שאני מקווה שהילדה לא תהיה אסטרונאוטית. החמוצה זעמה לעברי "עגלה לתינוק זה נושא רציני", ומיהרה להציג שלל עגלות נוספות שהגלגלים שלהן מתאימים יותר למיכאל שומאכר בפורמולה 1. אני מוכרחה להודות שהעצבים שלה כלפיי החזירו אותי לתקופתי כתלמידה בבית ספר ולזיכרונות מכמה מורים שהוצאתי משלוותם; תופעה מטרידה שהמשיכה גם אצל המרצים שלי במכללה. אולי אם במוסדות החינוך והאקדמיה היו צבעוניים יותר, הייתי מתנהלת אחרת.
מסקנה שמובילה אותי לשתף אתכם בקנייה ה"פרקטית" הבאה: בארץ קיימות תשע אוניברסיטאות, אך לקטנטנים יש כמה מאות, חלקן אפילו עם מוזיקת דיסקו ואורות. לטובת נטולי הילדים ששרדו בגבורה עד לקריאת שורה זו, אסביר כי מדובר במשטח צבעוני שעליו שוכב התינוק כשהוא מוקף קשתות בעיצוב ארכיטקטוני שמשתנה בהתאם לרמת הפלצנות. של המותג, לא של התינוק. על הקשתות המופלאות הללו ניצבים בדרך כלל קוף, ג'ירפה ועוד דמות שמייצגת כנראה זן נכחד, כי אף אחד לא מצליח להגדירה בדיוק.
ובכן, העלות לפלא ההתפתחותי והחינוכי הזה, שסותם את כל המרחב בסלון, משתנה כמובן בהתאם למרצים נוספים ויוקרתיים כגון אריה, פיל או גרביל מערות. ההורים המשקיענים ישלמו תוספת בעבור מוזיקת בייבי־מוצרט, שנשמעת שם יותר כמו אורגן שבור. ההורים הבליינים יעדיפו תוספת כדור דיסקו כסוף, לטובת היילוד הקלאבר.
ואם כבר מדברים על ההורים. אהובי הורס השמחות הבין משום מה שיש לו מילה בכל הנוגע לקניות לתינוקת. הכל כמובן הודות לי, "שמוכנה לקבל דעות של אחרים". כך אני מאפשרת לו להגיע עימי לקניות הגדולות ולהביע את דעתו הלא נחשבת. לדבריו, הוא משמש לי מצפן רגשי בזמן הקניות בחנויות התינוקות. לדבריי, הוא פשוט הורס לי את אווירת הפזרנות המענגת. בחיי שאני לא מבינה מה הוא רוצה ממני ולמה הוא מגיע לשמור עלי ועל חשבון הבנק שלנו.
הרי שואב המוחטות, העגלה שעוצבה מעור תנין והדיסקוטק הנוצץ באוניברסיטה הם בכלל לא הסטייל שלי, אלא של התינוקת שלנו. וחוץ מזה, גם הוא יודע שאם הייתי מיליונרית, הוא בוודאי היה "בוחר לעצמו" ג'יפ ורוד. בכל זאת, כיום צריך להתאים את הקניות בכל אפיק בחיינו. גם לתינוקת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו