לאחר שהוסיפה כמה סרטים פחות משמעותיים לרזומה (ע"ע "אי שם" ו"בלינג רינג"), סופיה קופולה סוף סוף משיבה לעצמה את הגרוב ומגישה יצירה שמשתווה ברמתה ל"אבודים בטוקיו" ו"מארי אנטואנט".
"הפיתוי", שהביא לקופולה את פרס הבימוי בפסטיבל קאן האחרון, הוא למעשה רימייק לסרט נשכח ולא מאוד מוערך של קלינט איסטווד ושותפו הקבוע באותן שנים, הבמאי דון סיגל. זוהי דרמת אימה קומית שמתרחשת בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית, רק שכאן, קופולה לוקחת את נקודת המבט - שהיתה שייכת לקלינט, במקור - ומעניקה אותה לדמויות הנשיות הרבות שמאכלסות את המסך. התוצאה מוצלחת למדי, וגם די משעשעת, במובן המזעזע של המילה.
העלילה פשוטה: בוקר אחד, בשעה שהיא קוטפת פטריות ביער, ילדה דרומית חמודה מוצאת חייל פצוע של צבא הצפון (קולין פארל, שנכנס לנעליו של איסטווד). מצבו רע מאוד, והילדה החמודה (והנוצרייה!) פשוט אינה מסוגלת להשאיר אותו מאחור. אז היא סוחבת אותו חזרה לפנימיית הבנות שבה היא לומדת ומתגוררת, שם ממתינות לה שתי המורות של המוסד - המנהלת מיס מרתה (ניקול קידמן) ואדווינה (קירסטן דאנסט, בשיתוף הפעולה השלישי שלה עם קופולה) - וארבע התלמידות שנותרו בו (המבוגרת שבהן מגולמת בידי אל פאנינג).
הפנימייה ממוקמת לא רחוק מהחזית, ונוכחותו של ה"ינקי" מסוכנת מכמה בחינות. מה אם הוא יתאושש ויתגלה כעוין? מה אם חיילי הדרום, שמסתובבים באזור, יגלו אותו ויחשבו שהבנות מסתירות אותו מפניהם? ההתרגשות רבה. גם בגלל הסכנה. אך גם בגלל שהחייל הפצוע הוא גבר די נאה. ועבר זמן רב מאז שהבנות שהו במחיצתו של גבר שכזה (או כל גבר אחר, לצורך העניין).
כצפוי, נוכחותו של החייל הפצוע מוציאה את הבנות משיווי משקל ומשבשת את מאזן הכוחות ביניהן. הוא מרעיף עליהן מחמאות, מפלרטט איתן, ועושה את כל הדרוש כדי לשרוד וכדי לשכנע אותן לאפשר לו להישאר במקום. הבנות, מצידן, נענות לו. הן מצחקקות, מגלגלות עיניים, מסמיקות ומתחילות לרקום פנטזיות. אלא שאז הן חושפות את המניפולציות שלו.
קופולה לא באמת מבצעת שינויים דרמטיים בגרסה שלה. עם זאת, העובדה שהסיפור מתמקד בבנות - ולא בחייל - בכל זאת מניבה סרט אחר לחלוטין, וכמובן שהעובדה שקופולה מלהקת לתפקידים הראשיים את קידמן, דאנסט ופאנינג - שמייצגות שלושה דורות של כוכבות הוליוודיות, ושמגישות כולן הופעות מצוינות ועתירות ניואנסים - תורמת רבות לכך.
פארל, ממזר שכמותו, מתמסר לחלוטין ל"מבט הנשי" של קופולה, ולמרות הסבל הפיזי שהדמות שלו חווה, נראה שהוא נהנה מכל רגע. כל אחת מהבנות מסתכלת עליו אחרת ומציגה בפניו צרכים אחרים, והוא יותר משמח להיענות לכולן. במיוחד כשהאלטרנטיבה היא לחזור לחזית ולמות באיזו שוחה.
קופולה עוטפת את המעשייה שלה בתאורה טבעית, בערפילי בוקר ובציוצי ציפורים, ואלה עומדים בסתירה גמורה לרעם התותחים שנשמע מרחוק. הפריימים מוקפדים ומלאי סגנון, כמו גם התסרוקות, כלי השולחן והשמלות. אך כל העדינות הזאת תלך לעזאזל ברגע שהסיפור יקבל את הטוויסט המדמם שלו.
בניגוד לעבר, קופולה מספקת כאן את הרושם שהיא חדורת מטרה ושהיא יודעת בדיוק לאן פניה מועדות. לא רק ש"הפיתוי" הוא אחד מסרטיה הקצרים, אלא שהוא גם אחד מסרטיה הכי רהוטים מבחינה נרטיבית. בתוך כך, כל סצנה שבה פארל חולק את המסך עם קידמן, דאנסט ו/או פאנינג היא פשוט תענוג. בכל פעם שאחת מהן חושפת חולשה או רגישות מסוימת, הוא מייד משכיל לנצל זאת. וגם אחר כך, כשהן הופכות עליו את השולחן, הכל נעשה בנימוס שמדגיש את האירוניה ואת ההומור השחור של הסיטואציה הזוועתית. קומדיית השנה, לעת עתה.
"הפיתוי" ("The Beguiled"), במאית: סופיה קופולה. ארה"ב 2017
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו