הנאנסת, העדות וכתם המחלוקת

גם אחרי יותר מארבע שנים, הדי פרשת אונס התיירת ביפו מסרבים לגווע. תזכורת: ביולי 2013 ביקרה תושבת ארה"ב בישראל במסגרת פרויקט תגלית, ושוטטה בשוק הפשפשים בעיר בשעות הפנאי. שם, לדבריה, הותקפה מינית על ידי שני סוחרים, אברהם שמיאן ושמשון רחמני. 

במארס 2015 הרשיע בית המשפט המחוזי בתל אביב את השניים בביצוע עבירות מין בתיירת, והרכב בראשות השופטת שרה דותן גזר עליהם עונשי מאסר. שמיאן, שהורשע באונס התיירת, נידון לארבע שנים וחצי בכלא. רחמני, אשר הורשע במעשה מגונה, נידון לשמונה חודשים. אבל זו היתה רק תחילתו 
של הסיפור.

לאחרונה החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב להרשיע את השניים פעם נוספת, בפסק דין משלים. הסיבה: צעד נדיר ואולי מרחיק לכת של בית המשפט העליון, שבאפריל 2016 החליט להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לבחינה מחדש - ולזמן את המתלוננת לישראל כדי שתמסור עדות בפעם השלישית. את העדות הראשונה מסרה ביולי 2013, סמוך למועד התקיפה ולפני פתיחת המשפט, מפני שהיה עליה לשוב לארץ מוצאה. העדות השנייה ניתנה כשנתיים לאחר מכן, לאחר שסנגורי הנאשמים טענו שהם מבקשים לחקור את המתלוננת בשלוש נקודות שלא עלו בחקירתה המוקדמת. 

ביולי אשתקד, כאמור, המתלוננת מצאה את עצמה שבה לאותו יום נורא בפעם השלישית, שוב מפני שהסנגורים טענו כי חקירתה היתה מוגבלת. לדברי התובע, עו"ד צחי הבדלי מפרקליטות מחוז תל אביב, חרף הזמן שחלף עמדה המתלוננת על גרסתה, וככל שקיימים הבדלים בין העדויות, הרי הם לא בליבת המעשים.

לאחר שמיעת עדותה החוזרת, וכן עדותו של הנאשם רחמני, קבע הרכב שלושת השופטים בראשות השופטת דותן כי אין מקום לשנות את הכרעת הדין המקורית ממארס 2015. אולם עד שהגיעה השופטת אל התוצאה הסופית, היא עשתה כברת דרך - שבמהלכה נדרשה להתמודד עם הטענות שהעלו סנגוריהם של שני הסוחרים, עו"ד טלי גוטליב (מטעם שמיאן) ועו"ד צדוק חוגי (מטעם רחמני). וכך נראה הנתיב אל ההחלטה, משחזור התקרית המחרידה ועד לטענות שהשמיעה ההגנה במטרה לקעקע את אמינות המתלוננת. 

"אם תצאי, זו התאבדות"

המתלוננת נחקרה הפעם ארוכות בחקירה נגדית, בסיועה של מתורגמנית. היא סיפרה כי נכנסה לחנות התכשיטים של שמיאן והתעניינה ברכישת תכשיט. השניים שוחחו ביניהם ואף התמקחו על מחירו, ובהמשך ענד צמיד לרגלה והתעלם מבקשותיה להשיב לה את העודף.

הוא הוביל אותה לחלק האחורי של החנות, המשיך לגעת באיבריה האינטימיים ולא שעה לבקשותיה לחדול ממעשיו. המתלוננת חשה מאוימת מכדי לעזוב; לגרסתה, שמיאן יצא מהחנות לזמן קצר והורה לה להישאר, שאם לא כן תהיה זו "התאבדות".

עם שובו נצמד אליה, התכופף והחל לבצע בה מין אוראלי בניגוד לרצונה. לאחר מכן דחף אותה, נצמד לגופה, החדיר אצבעותיו לאיבר מינה - ואמר לה כי אם יבוא על סיפוקו, היא תהיה רשאית ללכת. לאחר מכן שחרר אותה מאחיזתו והוביל אותה לחנות אחרת, אחז בפניה ונישק אותה בשפתיה. ביחס לנאשם השני, רחמני, העידה המתלוננת כי נגע באיבר מינה כשהוא אוחז בה בחוזקה. לגרסתה, שני הנאשמים ניסו להקשות עליה את עזיבתה את החנות, והיא נאלצה לפלס את דרכה החוצה.

"אולי בדתה זיכרון"

 השופטת דותן קובעת כי עדותה החוזרת של התיירת לא נסדקה. אולם הסנגורים הצביעו על קשיים בגרסתה הנוגעים, בין השאר, לכתמי דם שהופיעו בתחתוניה לאחר התקרית. לשיטתם, מדובר בפרט שמשליך על מהימנותה, שכן גרסתה בעניין אינה עולה בקנה אחד עם עדות השוטרת שליוותה אותה לבדיקת הרופא. 

אותה שוטרת העידה כי לא שמעה את המתלוננת מדברת על תחתונים או על דם. מסיבה זו טענה עו"ד טלי גוטליב, המייצגת את שמיאן, כי ייתכן שהמתלוננת "בנתה לעצמה איזשהו זיכרון שהיא באמת נאנסה וזה היה בניגוד לרצונה", וכי עדותה אינה יכולה לבסס את הרשעתו של הנאשם.

בעניין זה העידה השוטרת כי את מה שסיפרה לה המתלוננת - היא רשמה. עם זאת, השוטרת לא הוציאה מכלל אפשרות ש"לא הייתי קשובה באותו רגע. יכול להיות שהייתי בטלפון. אני לא שמעתי הכל, אני ליוויתי" (בדרך לרופא; צ"ה). 

 המתלוננת עצמה העידה כי מסרה את תחתוניה לשוטרים כשהגיעה לתחנת המשטרה בפעם השנייה, וזאת מפני שהתבקשה לעשות זאת. היא אישרה כי לא אמרה דבר לשוטרים לגבי מה שצפוי להימצא בבגדיה, אך זכרה מנגד כי כן התייחסה לכך בשיחה עם הרופא שבדק אותה. "כן, אני חושבת שאמרתי את זה", השיבה המתלוננת בתשובה לחקירה הנגדית של הסנגורית. 

השופטת דותן, עם זאת, קבעה כי לא יכולה להיות מחלוקת שהמתלוננת מסרה לרופא ש"הבחינה בכתם דם קטן על תחתוניה". לדעתה, התמיהה של הסנגורית צריכה להיות מופנית למשטרה, לא למתלוננת. 

בסכמה את עדותה החוזרת של המתלוננת, ציטטה השופטת את הדברים שכתבה בהכרעת הדין הראשונה ממארס 2015: "בחינת העדות בכללותה על הגיונה הפנימי שכנעה אותי בכנות גרסתה של המתלוננת", כתבה, "אין אני סבורה שיש בטענות באשר למיקום האירועים והסתירות, כביכול, בדברי העדה, כדי לפגום במהימנותה, מאחר שליבתה איתנה ומהימנה".

אבל פסק הדין המשלים אינו סוף פסוק - מפני שהתיק חוזר עתה להכרעה סופית של בית המשפט העליון. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו