מופע הפייק ניוז של "ידיעות אחרונות"

אנשים רבים צריכים לשלוח זר פרחים לפרשן הבכיר של "ידיעות אחרונות" שמעון שיפר בעקבות ה"חשיפה", שהייתה מרוחה על שער עיתונו אתמול, לפיה "נכשלה הפסגה בין רה"מ נתניהו לנשיא רוסיה פוטין". דוברי רוסית רבים צחקו אתמול כפי שלא צחקו זמן רב, כשראו שהחשיפה מסתמכת כולה על טור פרשני ב"פרבדה", אותו כינה שיפר בהערכה "שופרו של פוטין". סביר להניח שיותר ממיליון יהודים יוצאי בריה"מ החיים בישראל, לא היו נופלים בפח שאליו נפל שיפר.

ובכן, אי שם בשנות ה־80 של המאה הקודמת, "פרבדה" עדיין היה שופר השלטון הסובייטי, ככל העיתונים שראו אור במדינה הקומוניסטית ההיא. מאז חלפו כמעט שלושים שנה, שבמהלכן נפל השלטון הקומוניסטי, בריה"מ התפרקה והמשטר ברוסיה השתנה. בעקבות השינויים איבד "פרבדה" באחת את מקומו עוד בראשית שנות ה־90, והפך לביטאון המפלגה הקומוניסטית, זאת שנמצאת כיום באופוזיציה לשלטון פוטין. העיתון הקומוניסטי איבד כל קשר לבעלי ההשפעה והידרדר למעמד ביטאון מפלגתי, המספק לקוראיו הבטחות לניצחון הקרוב של הקומוניזם ברוסיה ובעולם כולו, ומאשים את ארה"ב ואת כוחות האימפריאליזם בכל חוליי העולם.

אולם, שיפר לא מצא את ה"מקור" לחשיפתו בעיתון המודפס, אלא באתר Pravda.ru, שאין לו קשר לעיתון "פרבדה", ולעומתו אפילו העיתון הקומוניסטי היום ייראה עיתון מכובד. מדובר באתר צהוב, שמתמחה בתיאוריות קונספירציה, מקושר ללאומנים הקיצוניים ונגוע באנטישמיות גלויה. האתר הזה פרסם טור פרשני של כותב בשם איידין מכטייב, שמתיימר לנתח את מה שהוא מגדיר כ"משולש היחסים רוסיה - איראן - ישראל". אגב, החבר מכטייב כותב על נושאים רבים ומשונים; העורכים באתר מסווגים את כתיבתו כ"טורי דעה" ולא כידיעות חדשותיות.

"שיפר נפל בפח"

האמת היא שהחבר מכטייב צריך להודות לשיפר. עד עכשיו לא ידעו על קיומו, והנה זכתה דעתו הפרטית ל"חשיפה" בינלאומית! אף עיתונאי רוסי משורה ארוכה של כותבים בכירים שעמם שוחחתי, לא הכיר את שמו של מכטייב. כשהזכרתי שפרשן בכיר בעיתון ישראלי מבסס על הגיגיו "חשיפה" ומציג אותו כ"שופרו של פוטין", פרצו כולם בצחוק גדול. הם הגדירו את הטור ב־ Pravda.ru כ"שטות מצוצה מן האצבע". לא רק מכטייב לא מוכר; גם האכסניה, שבה פרסם, נחשבת לתחתית הביבים, אפילו בקנה המידה של העיתונות ברוסיה. כדי להמחיש זאת, כדאי לדעת של"פראבדה" המודפס וכן ל־ Pravda.ru אין נציגים ב"פול" הנשיאותי, או בשמו האחר "פול קרמלין" - קבוצת עיתונאים מאמצעי תקשורת מרכזיים המסקרים את הנשיא פוטין ורשאים להתלוות אליו לפגישות מדיניות ואחרות. והנה, מי שלא יכול להיכנס לקרמלין כונה ב"ידיעות" "שופרו של פוטין".

לשם ההגינות, נציין כי איידין מכטייב אפילו לא טוען בטורו שיש לו מקורות שמסרו (או יכלו למסור) לו מה התרחש בפגישה בין מנהיגי ישראל ורוסיה. בעל הטור יודע שאין לו מקורות בסביבת נשיא רוסיה, וגם קוראיו יודעים זאת, חוץ משיפר. ראו מה מכטייב כותב: "לפי עדי ראיה לחלק הפתוח של השיחות, נתנינו היה יותר מדי נרגש, ולעתים אף קרוב לפאניקה". מהו אותו "חלק פתוח"? מדובר בפתיחה טקסית - חמש דקות או קצת יותר שכללו הצהרות רשמיות של נתניהו ופוטין ושודרו לכל העולם.

את המאמר ששיפר ציטט, פרסם מכטייב בבוקר 25 באוגוסט, כיממה ומשהו לאחר פגישת פוטין־נתניהו. למחרת כבר האשים את ציר מולדובה־אוקראינה בקשירת קשר נגד רוסיה, וב־27 בחודש עסק בהפעלה של "נשק אקוסטי" בידי קובה נגד דיפלומטים אמריקניים. מה זה "נשק אקוסטי"? לחובבי הקונספירציות פתרונים. אתמול ניתח מכטייב, את "התכנית הסודית" של האמריקנים לפתרון הסכסוך בחבל נגורנו־קרבך. הספק לא רע. וכעת לעובדות, אלו שב"ידיעות" מסרבים להכיר. אף אחד, למעט משתתפי הפגישה, אינו יודע בוודאות מה היו התוצאות המיידיות של פגישת נתניהו־פוטין. מומחים המעורים ביחסים בין המדינות טוענים שטוב שכך. היעדר ההדלפות משני הצדדים מלמד על חשיבות הנושאים שנדונו, ומגדיל את הסיכויים שההבנות ההדדיות, אם וככל שהושגו, ייושמו ויתרמו לביטחון ישראל.

בניגוד למכטייב, שחייב את תהילתו לשיפר, יש עיתונאים רוסיים בעלי שם הנחשבים מקורבים לשלטון ומכירים דבר או שניים מאחורי הקלעים בקרמלין. אחד מאותם עיתונאים מובילים, הכתב המיוחד של עיתון "קומרסנט" אנדריי קולסניקוב, נכח בכל המפגשים בין פוטין לנתניהו. גם בסוצ'י. שוחחתי אתו. לדבריו, "אין שחר לאמירה כאילו הפגישה בין נתניהו לפוטין הייתה נטולת תכלית או הסתיימה בכישלון. בעצם, אף פגישה ביניהם לא הסתיימה בכישלון". "ראיתי את האופן שבו פוטין נפרד מנתניהו", הוסיף קלסניקוב, "וברור לגמרי שזה ההיפך מכישלון. אני בטוח שעבור פוטין זאת הייתה פגישה חשובה, גם משום שנכח בה ראש המוסד, ואולי הועלו בה אותם דברים שנדונו ממש ימים לפני כן במפגש בוושינגטון בבית הלבן".

כאמור, קולסניקוב אינו לבד בדבריו אלה; שותפים לו עיתונאים רוסים רציניים נוספים. כשייכתב ביום מן הימים ספר על תעשיית הפייק ניוז בישראל, יוכל שיפר לספק חומר לפרק שלם.