לכאורה, "תוצרת אמריקה", קומדיית המתח הביוגרפית החדשה בכיכובו של טום קרוז, מספקת לכוכב בן ה־55 הזדמנות לא רעה להזכיר למעריציו שהוא יודע לעשות דברים נוספים מלבד להיות גיבור ולהציל את העולם.
קרוז מגלם כאן את בארי סיל - טייס מטוסי נוסעים עם חיוך תמידי ואישיות שובבית שגויס לשורות ה־CIA בסוף שנות השבעים כדי לאסוף מודיעין על כל מיני התארגנויות מהפכניות במרכז אמריקה. הטוויסט הוא שסיל לא הסתפק בלעבוד רק אצל "הטובים", שכן עד מהרה הוא החל לספק את שירותיו גם לקרטל סמים מקסיקני גדול, וכפי שאתם יכולים לנחש, זה לא נגמר שם.
כמו "כלבי מלחמה", מהקיץ שעבר, גם "תוצרת אמריקה" מגיש לצופיו סיפור פשע מטורף ואבסורדי ש"התרחש באמת". וכמוהו, גם הוא מנווט בקלילות בין מונולוגים רהוטים למונטאז'ים קצביים, תוך כדי שהוא מרפד את הפסקול בערימת להיטי רוק תקופתיים, ומאמץ את המבנה התסריטאי שמוכר מאינספור סרטים דומים (החל מ"החבר'ה הטובים", המשך ב"שאיפות", עם ג'וני דפ, וכלה ב"American Hustle" של דיוויד או. ראסל).
התוצאה אולי מוכרת לעייפה, אבל היא בהחלט מהנה לצפייה. עבודת המצלמה הלחוצה והתזזיתית של סזאר שארלון ("עיר האלוהים") טוענת את האירועים המסעירים במיידיות מיוזעת וכמו תיעודית; הבמאי דאג ליימן דואג להותיר את הרגל על הדוושה לאורך כל הדרך; ואילו קרוז משליך את עצמו אל תוך הסרט באופן מוחלט, ומגיש הופעה אנרגטית וכריזמטית. עם זאת, גם הסרט, וגם קרוז, לא באמת הולכים עד הסוף.
שני הסרטים היחידים של קרוז בעשור האחרון שהצליחו להותיר חותם משמעותי היו "רעם טרופי" ו"קצה המחר" - שני סרטים שבהם הסופרסטאר לקח סיכון, יצא מאזור הנוחות שלו והראה לנו צד שלו שטרם ראינו. ב"תוצרת אמריקה" הוא כאילו עושה את זה שוב, אבל לא באמת.
למרות שגיבור הסיפור שלנו מתברר כפושע די רציני וכבן אדם די מכוער, ניכר שהתסריט מקפיד שלא להציג אותו באור יותר מדי שלילי. הוא אמנם בא במגע עם הטיפוסים הכי נאלחים שיש (כמו פאבלו אסקובר ומנואל נורייגה, למשל), אבל אף פעם לא רואים אותו עושה משהו באמת נורא. ועל אף התסבוכות הבלתי נתפסות שסיל יוצר לעצמו, לרגע לא ניתנת התחושה שמשהו באמת מוטל כאן על הכף - לא חייו או חיי משפחתו, ובטח שלא נשמתו.
בנוסף, כמו ב"המומיה", הבלוקבאסטר הכושל שבו קרוז כיכב לפני כמה חודשים, גם כאן הדמות שהוא מגלם הרבה יותר מדי צעירה עבורו (דבר שצורם במיוחד בכל פעם שהוא חולק את המסך עם שרה רייט, השחקנית בת ה־33 שלוהקה לגלם את אשתו).
במילים אחרות, למרות חומרי הגלם המבטיחים, "תוצרת אמריקה" מוותר מראש על עומק, אופל ומראות מטרידים, ומעדיף להתמקד בצד הבידורי/רכילותי של הפרשה. כתוצאה מכך, תוכלו למצוא כאן סצנות רבות שבהן קרוז עוטה משקפי שמש מגניבים ומטיס מטוסים (כנראה כדי להכין אתכם לסרט ההמשך הבלתי נמנע ל"אהבה בשחקים", שאמור להתחיל להצטלם בקרוב). אבל לא תוכלו למצוא כאן אפילו סצנה אחת שבה קרוז חווה התמוטטות עצבים, בוכה כמו ילדה, מתחנן על חייו, או עושה כל דבר אחר שהיה עשוי להפוך את הדמות שלו לפחות סימפטית.
"תוצרת אמריקה" הוא כמו בריזה נעימה. הוא מושקע, הוא נעשה בידי מקצוענים, וקשה לומר שהוא אינו ממלא את היעדים שלשמם נוצר. אך חוסר הנכונות שלו להתמודד ברצינות עם המשמעויות ועם ההשלכות של הפשעים שגיבורו מבצע מונע ממנו להותיר רושם ממשי, והופך אותו לסתם עוד סרט סביר ומחושב בכיכובו של טום קרוז. תכלס, אתם יכולים פשוט להישאר בבית ולראות "נרקוס" במקום.
"תוצרת אמריקה" ("Made in America"), במאי: דאג ליימן. ארה"ב 2017
yishai.kiczales@gmail.comטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו