אסתר רדא היא אחת מהאמנים הכי מסקרנים שבקעו מישראל בשנים האחרונות, ואחת האיכותיות שבהם, עם פוטנציאל ההצלחה הכי גבוה. האלבום החדש שלה "Different Eyes" (שני, אם סופרים אריכי־נגן, רביעי אם כוללים גם אלבומים קצרים), נכתב תוך כדי מסע הופעות מתמשך שנפרש על פני ארבע שנים וחמש יבשות. המגמה הניכרת בו היא מעבר מתחום מוזיקת העולם אל מחוזות מערביים יותר. באלבום הזה רדא היא כבר זמרת בינלאומית. השורשים הישראליים והאתיופיים שלה הולכים ומצטמצמים, והיא מתחברת יותר מתמיד לגרוב עולמי, בקשת צרה יותר של תבלינים, כשהבסיסים שלה נותרו אר אנד בי, בלוז, סול, ג'אז ופאנקי.
לרדא היו כאן האומץ והחזון להפקיד את המעבר שלה ממוזיקת עולם למיינסטרים בידיו של המפיק המוזיקלי שוז, הוא יונתן לוין (שמוכר גם בשם הבמה עוזי נבון), שחיבר את הנגינה החיה התוססת שאפיינה את הפרויקטים הקודמים שלה לסינתיסייזר ומחשב. התוצאה לא פוגמת באותנטיות של המוזיקה ומאפשרת לרדא לפנות למרחב צלילי מעניין ועמוק. כזמרת, היא נשמעת כאן ממוקדת ושלמה יותר, כשהיא משכללת את יכולותיה הווירטואוזיות.
הכתיבה של רדא באנגלית קולחת, ציורית, ועם זאת מדויקת וברורה. לאורך רוב האלבום היא מספרת סיפור אישי על פרידה מגבר ומביאה אותו בכל שיר מזווית מעט שונה, כשהבכי מהווה מוטיב חוזר.
ההתחלה פרטית. בשיר הפותח "My Mind" היא שרה חשבון נפש, חפירה עצמית, אולי אפילו הזיית חומרים אסורים. בתרגום חופשי היא צוללת למעמקי הראש שלה, מקום שבו יצורים משתוללים בתוכה, חשה עצמה טובעת ואבודה, מחפשת אמת ומוצאת שקר, מעדיפה שלא לראות ולשבת בחשיכה. ברק מכה בה באור חזק, ורק כשהיא מעמיקה עוד למטה היא מוצאת שלוות נפש. רדא שרה כאן עמוק ונמוך, האווירה שסביבה רצינית, דרמטית, אבל לא מעיקה, דיפ אר אנד בי עם נגינה נהדרת.
בשיר הנושא "Different Eyes" היא שרה על המשבר בזוגיות מתוך נקודות השקפה שונות על החיים, אבל כשהוא אומר לה שהוא מצטער, היא נמסה. שיר קצר, פשוט וקליט, שמושפע מאלישיה קיז ויכול לחבר את רדא לקהל חדש ולרדיו.
סיפור המסגרת נמשך ב"Have to Go", שבו היא עוזבת את בן הזוג, שאיתו לא הסתדרה, חשה הקלה ומבטיחה לחזור יום אחד. השיר נפתח בקליפסו, תכנות של מרימבה וגרוב שמתלבש נהדר על אר אנד בי. אז מגיע קטע המעבר "Choice", שבו שואלת ילדה איך יודעים שעשית את הבחירה הנכונה בחיים. הגיוני.
"Cry for Me" הוא בלוז רוק קצבי וסוחף אבל מלא עצב, וככל שהמוסיקה מרימה יותר, כך המילים דוקרות יותר: "כועסת וחלשה, מקנאת ועצובה, הכל כדי לרצות אותך".
ב"Home" המינימליסטי היא שרה גבוה, מחדדת את היכולת להישמע על גבול הסדק, בואכה שבר. בהמשך היא נותנת ראפ עדין על לשמור על המוח שלא יגרור אותה למטה, לא יכולה להרגיש את הקרקע שמתחת לרגליה ובספק אם תצא מזה אי פעם, כי עכשיו היא מבינה שהבלאגן בחייה היה מאורגן. ושוב היא עוזבת אותו, הפעם עיניה יבשות, אחרי שבכתה זמן רב וככל שנפגעת היא מתחזקת. שרה בעוצמה מדודה, ללא התלהמות, אישה בטוחה בעצמה ובבחירה שלה, אחרי כל ההתלבטויות.
אבל רגע אחרי זה, ב"Mr. Guilt", היא מגייסת תופים וקצב דרמטיים כדי להתמודד עם רגש האשמה, שלדבריה "נולד כדי להרוג". היא נלחמת בו בעוצמה הולכת ומתגברת, מרגישה את הרעב שלה וחשה חזקה יותר, בשיר חודר ואמיץ.
את "It's on You" נדמה שרדא ממענת לגיבורה שלה, נינה סימון, אבל אפשר לייחס אותו אליה: "שירי את כל הבלבול שלך, אישה גדולה ואמיצה, צחקי על האשליה, את לא חוששת למות, את יודעת שהמוות בודד, היי למעלה או למטה, צחקי או בכי, עדיין תישארי לבד", על רקע גרוב מרקיד של ג'אז ופאנקי עם כלי נשיפה מידתיים, שבטח יתפוצצו בהופעה.
רדא הולכת עמוק ואיטי עוד יותר ב"Never Know", בלדה עם כלי מיתר שמתחילה עצובה ואז הופכת לאופטימית, שיר שעשוי לפתוח לה עוד דלתות בעולם, לכיוון המיינסטרים. היא שרה כאן נהדר, מביאה לכדי שלמות את היכולת הווקאלית שלה. הגרוב חוזר ב"Eternal Love", שיר טוב שקצת מתקלקל עם עומס גדול מדי של ליווי ממוחשב, ובסוף מתנפץ על קיר של רעש. מי אמר שלא נותרו אצלה שריטות.
האלבום נסגר עם "Deeper" הג'אזי, הכולל את שורת המפתח של האלבום, ומסתבר של הקריירה של רדא בכללותה: "זה הולך ונהיה עמוק בכל פעם". אחריו מופיעה רצועת בונוס מגניבה, "Lady Hustler", הכוללת את המשפט "Travel the Long Road" - שגם הוא מתאר היטב את הקריירה של אסתר רדא, אמנית שהגיעה להרבה זמן, ולאו דווקא בארץ, אלא בעולם הפרוש לפניה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו