הכתובת היתה על הקיר של לאס רמבלאס

בגלל המהומות האחרונות בירושלים, כמה אנשים מספרד שאלו אותי אם בטוח לנסוע לישראל בתקופה הזו, כמו שתכננו. עניתי להם, בין היתר, שאין היום מקום בטוח בעולם. וההוכחה? לאחר שסיקרתי עשרות פיגועים בארץ ובאזור, לפני כמה שבועות חזרתי הביתה לחופש: טיול בלאס רמבלאס בעירי ברצלונה‎ ומנוחה בחוף של קמברילס. שני מקומות שלווים שהפכו לזירות דמים.

“No tenim por" ‏("לא מפחדים" בקטלאנית), זו הצעקה של ברצלונה אחרי הפיגוע הקטלני של הטרור האיסלאמי. אין פחד, אך יש הלם, ולא בגלל שהפיגוע הגיע בהפתעה. ההפתעה היא שהמחבלים לא הופיעו קודם לכן. כשהתקשורת מדווחת מדי פעם על מעצרים של חשודים בקשר לדאעש, התושבים מבינים היטב ש"משהו קורה". שמתחת לשקט ולצבע של 30 מיליון התיירים שמגיעים בכל שנה יש מלחמת מוחות מול זאבים בודדים. הסכנה גוברת כשמדובר בתא טרור של 12 אנשים, כמו זה שראינו עכשיו, או בקבוצת הפקיסטניים שניסו לפוצץ את המטרו ב־2008.

ב־26 ביוני 2015 העלתה ספרד את רמת הכוננות לארבע. רמה חמש מוכרזת רק כשיש חשש ממשי לפיגוע מיידי. אך ההתמודדות האמיתית מול הטרור הג'יהאדיסטי לא התחילה עם גל הפיגועים של דאעש באירופה, אלא בבוקר ה־11 במרץ 2004, כשעשרה פיצוצים הרסו ארבע רכבות במדריד והביאו למותם של 191 איש.

כוחות הביטחון המיומנים נגד הטרור, שעד אז התרכזו במחתרת הבאסקית "אטה", התחילו להשקיע אמצעים רבים מול האיום של המאה ה־21. יותר עצורים, כ־700 איש מאז 2004, פעילות נגד האימאמים הקיצוניים ותיקון קוד העונשין עם שלושה סעיפים הקשורים לטרור הג'יהאד.

מדוע קטלוניה? מבחינת התודעה, הרצון לכבוש מחדש את "אל־אנדלוס" מופיע תמיד בפורומים של הג'יהאד העולמי. בנוסף, ברצלונה היא מעבר קל ובטוח בין אפריקה לאירופה. מתחת לערכים של סובלנות וחופש מוחלט, הטרוריסטים הסלפים מצאו הזדמנות. על פי דו"ח של המודיעין מלפני כמה שנים, שישה מתוך עשרה אימאמים קיצוניים בספרד פעלו בקטלוניה. לפגוע בלאז רמבלאס זה לא רק לפגוע בלב של ברצלונה, אלא גם בליבן של 35 מדינות שכמה מאזרחיהן נהרגו או נפצעו.

כעת יתפרסו בברצלונה יותר אמצעי ביטחון, אבל הגישה לנושאים כמו ביטחון, שערים פתוחים, מהגרים וזכויות אדם לא תשתנה באופן יסודי. איני יודע אם זה טוב או לא. אני כן יודע שבכל פעם שאחזור לעיר שאני הכי אוהב, אופתע מחדש כשאראה שאין שומרים בכניסה לקניונים או לתחנות הרכבת. אותה הפתעה שהיתה לי כשהגעתי לישראל, ולתדהמתי איש שאיני מכיר מבקש ממני לפתוח את התיק כדי להיכנס לקניון.