געגועיי לבוני וקלייד

באוגוסט 1967, לפני 50 שנה, יצא למסכים בארה"ב הסרט "בוני וקלייד". זה פחות או יותר הסרט האמריקני החשוב ביותר שנעשה, יש שיגידו גם הטוב ביותר - ואני לא אתווכח איתם. לצלילי בנג'ו קצביים וטעוני אדרנלין הסרט הוא שיר תהילה לאלימות, בכיכובם של וורן בייטי ופיי דאנאוויי הזוהרים. האלימות היתה הנושא. היא הפכה על המסך לאסתטיקה מדממת שלא נראתה כמוה עד אז. 

פיגוע הדריסה בשרלוטסוויל שבווירג'יניה בסוף השבוע האחרון הוא כבר אלימות מסוג אחר. את הרציחות של בוני וקלייד אהבנו. זו היתה אלימות פרוגרסיבית. אבל פיגוע דריסה גזעני הוא ריאקציוני וגס מדי. מה שברור: זו אלימות רחוב שמסמנת מדרון חלקלק עבור הדמוקרטיה האמריקנית. היא לא יצאה ממסכי הקולנוע אלא ממסכי הסמארטפונים והטלוויזיה. 

אי אפשר להפריד את הפיגוע הגזעני של אנשי עליונות הגזע הלבן מכל הקמפיינים שמתנהלים ללא הפסק מאז כניסתו של הנשיא טראמפ לבית הלבן. רק ימים ספורים לפני מצעד עליונות הגזע בווירג'יניה, פרסם עיתונאי שמאלי מוכר, פיטר ביינרט, מאמר תחת הכותרת "עלייתו של השמאל האלים". זו הבעיה של הימין האמריקני וגם במקומות אחרים: כאשר מתבצע פיגוע גזעני אלים של גורם ימני קיצוני, הוא מושך הרבה יותר תשומת לב ומנהיגי הימין חייבים למצוא דרך לגנות אותו בשפה הברורה ביותר ולהרחיק את עצמם ממנו. 

שרלוטסוויל מוכיחה כי הדמוקרטיה באמריקה לא גוועת בחושך, אלא בצהרי היום. הנשיא טראמפ בחר לגנות את הפיגוע תוך שהוא יוצר משוואה מוסרית - "אלימות מכל הצדדים", הוא אמר. כעבור 24 שעות התעשת והואיל להגדיר את הגזענות כרשע מוחלט, ואף סימן את קבוצות הימין הקיצוני שדורשות טיפול בחברה האמריקנית: הקו־קלוקס־קלאן, עליונות הגזע הלבן וניאו־נאצים. אלא שלא עברה עוד יממה וטראמפ זיגזג בחזרה לימין הקיצוני.

אבל מי שמוביל את ההידרדרות של קרבות הרחוב הפוליטיים אלו דווקא אנשי השמאל הקיצוני. הימין הגזעני עלול להיות מסוכן יותר לסביבה, אבל השמאל הקיצוני מסוכן יותר למדינה. כאשר בכל אירוע של הימין מופיעה הפגנת נגד של השמאל, יש סיכוי שמישהו בימין יאבד את השליטה. בחוף המערבי, בערים כמו סיאטל, פורטלנד וסן פרנסיסקו, הרפובליקנים נמצאים כבר בהגדרה של פשיסטים. מצעד מסורתי משותף של דמוקרטים ורפובליקנים שמתקיים בפורטלנד מאז 1907 בוטל השנה משום שארגון רדיקלי הודיע שלא יאפשר לרפובליקנים להשתתף. המשטרה הודיעה שלא תוכל לערוב לשלום המפגינים הצועדים, ומארגני המצעד ביטלו אותו. 

באוניברסיטת ברקלי החזיונות של אלימות המונית לסתימת פיות בקמפוס הפכו לשגרה. במידלברי, קולג' קטן בוורמונט, התארגנו קבוצות שמאל אלימות להוריד מהבמה חוקר שמרני ידוע. עתה, בעקבות הפיגוע בשרלוטסוויל מואץ המסע להרס האנדרטאות בערי הדרום, שמנציחות עדיין כמה מסמלי מלחמת האזרחים. נכון שאין מה להתגאות בגיבורי הדרום שנלחמו למען משטר העבדות. אבל זה עדיין ונדליזם בסגנון משמרות המהפכה. 

בין כל אירועי האלימות המאורגנים של השמאל הקיצוני יש קו מחבר. "הפעילים האלה משויכים לתנועה שנקראת 'אנטיפא' (אנטי-פשיסטים)", קובע פיטר ביינרט. "חשאיות התנועה מקשה את קטלוג הפעולות של פעיליה אבל דבר אחד בטוח: כוחה של 'אנטיפא' גדל... היחס כלפיה יקבע את דמותו המוסרית של עידן טראמפ". 

הימין הקיצוני מסוכן לסביבה, השמאל הקיצוני מסוכן למדינה. זירת פיגוע הדריסה בשרלוטסוויל, השבוע // צילום: אי.אף.פי 

אנטיפא - זה למעשה ארגון גג קומוניסטי שהיה קיים עוד בשנות ה־20 וה־30 באירופה ובעיקר בגרמניה. אז כמו היום הם יזמו התנגשויות נגד נאצים. אז כמו היום הם תרמו לערעור הדמוקרטיה. יותר משהם מדכאים פעילות של הימין הקיצוני הם מתדלקים אותה.

אלימות הרחוב נוסח רפובליקת ויימאר היא חלק מהקמפיין המפלג ומחליש את החברה האמריקנית. לאחרונה פוטר קולונל בשם ריץ' היגינס מהמועצה לביטחון לאומי לאחר שהתריע נגד הכוחות האנטי־טראמפיים. "מבחינת הכת הזאת, חייבים להרוס את טראמפ", צוטט מסמך היגינס באתר "The Washington Free Beacon". "זה רחוק מפוליטיקה של שגרה. מדובר בלוחמה פוליטית, מאמץ שמטרתו לחסל נשיא מכהן". 

תנו לצה"ל להרגיע

הערכה של מי שמסתכל מהצד אבל מקרוב: לא תהיה דרמה גדולה אם השלטון המרכזי ברשות הפלשתינית ייכנס לתוהו ובוהו של חילופי הנהגה. זרם החיים, העיסוק ביומיום של הפרנסה והכלכלה, ופעילות הביטחון השוטף - אלה יספקו את היציבות הבסיסית.

המשבר הפתאומי סביב אירועי הר הבית והשגרירות בירדן כבר כמעט נשכח. הוא נבלע אל תוך רקמת החיים הסופגת שצה"ל ומצב השגשוג הכלכלי היחסי בירושלים, ברמאללה וסביבותיה, הם הגורמים המייצבים שלה. גורמים ביטחוניים בכירים ומפקדים באיו"ש מתעקשים שמשבר הר הבית לא היה אירוע שמסמן מפולת ביטחונית. העיסוק היומיומי הוא בעיצוב דעת קהל בתוך הציבור הפלשתיני, במקביל לעקירה פיזית של ניצני אלימות.

דעת הקהל והמחשבות שעולות בראשו של צעיר פלשתיני קשורות היום יותר מכל דבר אחר לתשתית הרשתית באינטרנט. "החיבור של הנוער הפלשתיני לרשתות הוא מסועף ועמוק מאוד. הם הרבה יותר מוכשרים בנושא הזה מהאנשים שיושבים סביב השולחן הזה", שמעתי ליד אחד השולחנות הקובעים ביהודה ושומרון. "הם כל הזמן ברשת. מייצרים פייק ניוז וצורכים פייק ניוז. המערכה היא על עיצוב התודעה. המהירות שבה אנחנו מגיבים לדימויים שמופצים ברשת יכולה לקבוע אם תהיה הידרדרות אלימה של אירוע מסוים או שהיא תיגדע".

הטבח של בני משפחת סלומון בנווה צוף (חלמיש) העמיד למבחן את היכולת הרשתית של צה"ל. "התוצאה קשה מאוד. באו הפלשתינים ואמרו: המחבל היה גיבור אבל גם רחמן! 'הוא לא הרג את הילדים'. אז או שאתה מתעלם מזה ובכך אתה גורם לאנשים נורמטיביים להאמין בזה. האם אתה משתף פעולה עם המשחק הזה? עומד מהצד? זה קצב מטורף שבו הם מתחברים ומעלים סרטונים ותמונות לרשת. או שאתה נותן מענה. יש לנו כלים להילחם בזה ואנחנו עושים את זה". במקרה זה צה"ל, בכליו, העביר את המידע הבדוק שלולא התערבות לוחם "עוקץ" והמאבק הפיזי נגד המחבל, הוא היה ממשיך ורוצח את כל בני הבית, כולל האישה והילדים.

אבל הרושם הוא שצה"ל ירד מהתרגולת הזכורה מהעבר, של מכת תגמול קשה כאשר מתבצע פיגוע רצחני במיוחד. תגובות קשות שמורות לעזה ולסוריה. לחלופין, פיתוח היכולות המודיעיניות הטקטיות והמיקרו־טקטיות מאפשר לצה"ל לגדוע צמיחה של מחבל בפוטנציה מהרגע שהוא מחליט כנער צעיר להצטרף לחבורה של מתפרעים. 

צה"ל מסוגל היום להגיע כמעט מיידית לזיהוי של מפגע ולערוך בתוך זמן קצר ביקור בית אצלו ולעצרו. המעצרים והענישה גורמים למעשה לדעיכה של גלי אלימות, ואירועים שנראים בהתחלה כמשנים את כללי המשחק - גוועים וכמעט לא צוברים תאוצה. 

הקרלו והמשטובה

יש כאלה שלא יאהבו את הנתונים. כשנסעתי בציר 60, ממחסום חיזמה צפונה, מזרחה וצפונה, ראיתי כפרים שבקושי מסומנים על המפה. בכל זאת מתרוממים שם ארמונות שבכל אחד מהם אפשר להכניס את כל מפקדת אוגדת איו"ש. מה בקשר לזה שכמחצית מהתושבים בכפרים האלה אוחזים בדרכונים אמריקניים? לא ממש ספרתי אבל זה מה שגורמים בצה"ל אמרו לי. 

"רמאללה תוססת", אני שומע, "מחירי הנדל"ן ברמאללה מתחרים בתל אביב. לא ירושלים, תל אביב". הדמות הדומיננטית בעיר שבה ממוקמת הרשות הפלשתינית היא דווקא המושלת, אישה רצינית בשם ד"ר רנאם.

נוסף עליה, השם שעולה בתדירות גבוהה הוא של עיתונאי עצמאי בשם עלי דראלי. כל ההנפצות המתסיסות ברשת - מקורן באיש הזה. כאשר בכירים בצה"ל פוגשים אותו ומושיטים לו יד ללחיצה, הוא נרתע אחורה כאילו חטף מכת חשמל. "עלי דראלי בפירוש מעצים את הטרור", אומרים בצה"ל, אבל לא שוכחים להודות לו במסרים הרשתיים על התמונות המתסיסות, שמאפשרות זיהוי כל תוקף עד מעצרו.

הקצינים החדשים אוחזים בשטח. כביש 443 // צילום: רויטרס

"אנחנו עמוק בתוך תשתיות חמאס", אומר לי גורם בכיר בצה"ל. לכן הוא שולל קיומה של התארגנות טרור קונספירטיבית, שכוחות הביטחון מחמיצים. "מרבית הפיגועים זו חוליה מקומית. כמו בדיר אבו משעל. יושבים יחד, קונים קרלו מאולתר. לוקחים משטובה (מכונית מפורקת שחוזרת לכביש בניגוד לחוק). אזור חיוג חמולתי. אזור אלים שבמרכזו כפר עם היסטוריה של פיגועי טרור" - ואלה תולדות הפיגוע. 

במקומות רגישים כמו כביש 443 יש גזרות שמכוסות על ידי אמצעי תצפית חדישים שמייצרים הרתעה מקרבה לציר. זו שוב אותה טכנולוגיה של זיהוי תנועה, אך גם זיהוי תווי פנים. בגזרות כאלה ירד מספר האירועים האלימים מעשרות רבות בשנה לניסיונות פיגוע ממש בודדים - שניים או שלושה בשנה. מכוח של פלוגה לאבטחת ציר חיוני, יורדים למחלקה. צה"ל, במרחבים גדולים ביו"ש, הפך לבלתי נראה.

אבל הסיפור העיקרי של האחיזה הישראלית בשטח הוא הדור החדש של הקצינים. הם אינטלקטואלים, הם רזים, הם מסתובבים עמוק בשטח ומכירים את המחרטות ואת האנשים. הם הופכים לנייטיב'ס במדים והם מאמינים במה שהם עושים. 

עד לפני שנים אחדות המפקד הממוצע, בייחוד הבכירים, היה בעל קלסתרון מנטלי של מי שבא לסמן וי על התפקיד ולהמשיך בקידומו. הם שידרו זמניות עמוקה, העבירו מסרים שמדובר בתחזוקה זמנית עד שהפוליטיקאים יגשימו את הפתרון המדיני וישחררו אותם מהמטלה המחורבנת שפוגעת בערכים ובמוכנות צה"ל. 

כל זה השתנה. הופנם המצב הקבוע. כך נוצר גם הצורך לעמוד בנחרצות על שמירת צלם אנוש והערכים כדי לא לגלוש במדרון אזריה.

בחזרה למרד הימאים

לפני כחודש פורסמה תגלית מעניינת מארכיון משה שמיר במרכז קיפ באוניברסיטת תל אביב. מחזה תעמולתי קצר של משה שמיר בשיתוף עם יצחק שדה. הרקע: תמיכת הישרא־קומוניסטים של מפ"ם בצפון קוריאה בראשית שנות ה־50, כשהשליט היה הסבא של קים ג'ונג־און. המחזה מספק הצדקה לסירוב של פועלי נמל להטעין ארגזי תחמושת (במסווה של ארגזי מיץ) בנמל חיפה שנועדו לסייע לאמריקנים במלחמת קוריאה. 

"מה תעשה אם הארגזים האלה לא יישלחו לאמריקנים שבקוריאה אלא לאמריקנים שבסוריה?" שואל פועל הנמל את המפא"יניק.

המחזה היה כיסוי לאירוע אמיתי, וייתכן שזו הסיבה שלא הוצג בסוף. בדצמבר 1951, בשיאה של מלחמת קוריאה, התחולל בארץ "מרד הימאים" - כביכול מאבק מקצועי של איגוד ימאים עצמאי כנגד ההסתדרות. למעשה, המטרה היתה נמל חיפה עצמו. 

דיפלומטיה ושיתוף מלא של סין - זו כנראה התשובה לצפון קוריאה // צילום: אי.פי.אי

בן־גוריון תיאר לשרי הממשלה כיצד צוותי ימאים מאנשי "המרד" מסרבים להטעין נשק שמדינת ישראל רכשה. "אספר לכם דבר אופייני, אני מספר זאת רק לארבעת הכתלים של חדר זה", אמר בן־גוריון בישיבת ממשלה בדצמבר 51'. "בניו יורק נמצאת אונייה אחת שהיתה צריכה ללכת להביא את התותחים הכבדים הראשונים שאנו השגנו באופן רשמי, הסבירו להם ערך התותחים האלה בשבילנו, אבל ללא הועיל. הם ענו 'לא'. הצד הפוליטי של הדבר הוא הרבה יותר קשה מאשר תיארתי לי קודם, זה יחייב את הממשלה למחשבה וגם לאיזה צעדים לקדם פני הרע". 

התעמולה המחזאית עשתה היפוך של הדברים. הנשק נועד לחזק את צה"ל וארגזי המיץ היו שטויות במיץ.

היום מתברר שחולשתה של ארה"ב, כשנאלצה להשלים עם צפון קוריאה כמדינה נפרדת, היתה בכייה לדורות. הסכנה למלחמה אטומית מוחשית מאי פעם. המשבר נראה רחוק, אך הדרך שבה תטופל צפון קוריאה תשליך ישירות על איראן וכתוצאה מזה גם על ישראל. עצוב לראות שהאדם היחיד שיש לו כשירות מלאה להבין את מרכיבי המשבר ולטפל בו הוא יהודי בן 94 בשם הנרי קיסינג'ר. "האתגר ארוך הטווח מגיע מעבר לאיום על שטחי ארה"ב ומדובר בחזות קשה של תוהו ובוהו גרעיני", כתב קיסינג'ר השבוע. ההערכה היא שהמשבר הנוכחי הוא העיתוי האחרון האפשרי לעצור את צפון קוריאה מלהפוך למעצמה גרעינית. 

דיפלומטיה מורכבת של נטרול כל חצי האי הקוריאני מנשק גרעיני ובשיתוף מלא של סין - זו כנראה התשובה. הבעיה היא שקים ג'ונג־און ראה מה קרה לקדאפי ומה קרה לסדאם חוסיין, שלא היה להם נשק גרעיני הרתעתי. המשטרים שלהם, והם עצמם - חוסלו.

אצלנו הבעיה מגיעה עד מעבר לגבול הצפון. בכיר רוסי שביקר בישראל לאחרונה השתמש כלפי איראן בביטוי "בעלי בריתנו", ואת חיזבאללה כינה "שותפתנו". אם אלה הידידים שמתאמים איתנו תנועת מטוסים, צריך להתכונן לחיכוך גובר על גבול הרמה ובשמי סוריה ורמת הגולן.

התוכנית המתגלגלת

לשאלת גאולה אבן בראיון שערכה עם אלן דרשוביץ, התשובה היא כן. יש תוכנית. האם התוכנית הזאת היא "מזימה"? או "קונספירציה"? קרוב לוודאי שלא מדובר בקשירת קשר. התשובות נמצאות בכתבת ענק של אמיר תיבון מלפני יותר משנה ב"פוליטיקו". כותרת המשנה של כתבתו מבהירה שלא רק התקשורת מאיימת על נתניהו: "ראש ממשלת ישראל נאבק כדי להחליש את הכוח המתון החשוב ביותר בארצו (הגנרלים). וזאת הסיבה שהוא יהווה בעיה גדולה לנשיא ארה"ב הבא".

הצפי בקיץ שעבר היה שהדמוקרטים ימשיכו לאחוז בבית הלבן, ותיבון תיאר את צמרת הביטחון כבעלת ברית טבעית של הממשל הדמוקרטי. ראש הממשלה מצידו חותר להחליש את השפעת הממסד הביטחוני. תיבון כתב: "ברק לא נאם משך חודשים ארוכים והיו הרבה ספקולציות לגבי מה שהוא הולך להגיד כאשר יעלה על הבמה (בכנס הרצליה)... התברר שלברק, מפקד של פעולות קומנדו בעברו, נותרה משימה אחת אחרונה: לחסל את הבוס הקודם שלו ומי שהיה שותפו".

 

מה יכול לשמח יותר את ברק מאשר לכנות את נתניהו בבחירות הבאות "החשוד"? // צילום: גדעון מרקוביץ

תיבון תיאר את מינוי ליברמן כהתרסה נגד ממסד ביטחוני "מורד". "האמת הלא נעימה היא שאם לא יקום אחד מאותם גנרלים וינצח את נתניהו בבחירות הבאות, הממשל האמריקני ייאלץ להתרגל למציאות חדשה במדינה היהודית: מציאות שבה הגורמים הימניים ביותר צוברים עוד ועוד כוח והשפעה על חשבון המשמרת הישנה של הממסד הביטחוני בישראל", סיכם תיבון.

מה שראינו בשנה האחרונה בתחום החקירות זו תוכנית מתגלגלת. היא צברה תאוצה והניבה חקירות פליליות וחשודים. מה יכול לשמח יותר את ברק מאשר לכנות את נתניהו במערכת הבחירות הבאה "החשוד". אפשר לגייס גורמים שונים על ידי דמגוגיה נגד שחיתות ואזהרה חמורה, שנתניהו מביא את ישראל לנקודת האל־חזור בנושא הפלשתיני. זו אסטרטגיה שבנויה על התמקדות ב"אופי" של בנימין נתניהו. היא נוסחה כבר ב־1999 על ידי אמנון דנקנר. 

אמנון אברמוביץ' הציג את תיאוריית ה"הפיכה" בלעג: מנדלבליט ורוני אלשיך עושים קונספירציה להפיל את נתניהו? לא. אבל הוכח כי בישראל - ומי כמו אברמוביץ' יודע - אפשר לחסל רמטכ"ל מכהן. אפשר גם לחסל מועמד לרמטכ"לות למרות שהממשלה החליטה על המינוי. תהליך מינוי מפכ"ל המשטרה היה דומה. כך שבתהליך גריסה איטי ניתן לתמרן חקירות עד אל סף ההפללה והגשת כתבי אישום. 

מאחר שהתהליך די שקוף, נראה ש"המזימה" או "התוכנית" שאותה מוביל אהוד ברק לא תצלח. ראש הממשלה נתניהו סירב להמתין בשקט בחדרו לגזר דין "התקשורת" והכריז שיגן על שלטונו. יש לו תמיכה של ציבור גדול, שחושב שיש קשר בין משימת החיסול שברק הכריז עליה לפני שנה, לבין הקמפיין הציבורי־פלילי שהתפתח מאז. בייחוד הפגנות הלחץ על היועמ"ש מנדלבליט בפתח תקווה. 

לפי אמיר תיבון, הצד האמריקני במהלך הגדול הוא חשוב. אז מי בארה"ב הוא המתכנן האסטרטגי מאחורי תוכנית ברק?

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו