מבצע סבתא

פעם, לפני שנים רבות, תפקידה של הסבתא הסתכם בבישול־כביסות־שמרטפות לכל נכד רענן. ארבע הנשים שעליהן תקראו כאן, כולן סבתות במשרה מלאה, מנתצות את הסטיגמה הזו לרסיסים. 

על ההארלי עם סבתא כנענית

סבתא מגניבה היא אחת שלא דופקת חשבון, לא נעה בעדר ולא חוששת ליהנות גם כששורקים או צועקים לה כשהיא עוצרת עם ההארלי דיווידסון שלה ברמזור אדום. נא להכיר את כנענית ריבלין מראשון לציון ואת ה"חתיך" שלה - הארלי דיווידסון בן 20 שנה. ריבלין, רוכבת ההארלי היחידה בארץ ומוותיקי הרוכבים בכלל, היא פנסיונרית שסגרה קריירה מרשימה כחוקרת במחלקת פשעים חמורים ורצח במשטרת תל אביב. היא התאלמנה מבעלה לפני כעשור האחרון ואם לשתי בנות, סבתא לאור בת התשע ולאביב בן השנה ושלושה חודשים, ואת ההארלי היא מגדירה כ"רומן מחוץ לנישואים". 

"ההארלי החתיך שלי כבר מבוגר, הוא הולך איתי כבר 20 שנה ולא התעייף אפילו פעם אחת. עדיין נותן בראש כמו שצריך. קצב פעימות הלב שלי למד עם השנים להסתנכרן איתו והוא מחזיר לי אהבה".

"את ה'על גלגלים' אני מבינה, אבל ה'סבתא' אני לא יודעת מאיפה הגיעה..." כנענית ריבלין עם הנכדים // צילום: קוקו

לפני כחצי שנה חלתה ריבלין בסרטן הלימפומה. המחלה השביתה אותה לשנה וה"בייבי" היה מאופסן במחסן. כשהרופא הרשה לה לחזור לשגרה, זה אמר מבחינתה לחזור קודם כל למחסן ולנער את האבק מההארלי. "עליתי על האופנוע, ליטפתי אותו, הורדתי ממנו את האבק ואמרתי לו בקול, 'מסכן שלי. לא ידעתי שהניתוק מהחיים הוא מוחלט כשחולים בסרטן'". 

כשאנחנו מדברות על ענייני הסבתאות, היא מפתיעה ואומרת: "המשפט הכי נפוץ עלי הוא 'סבתא על גלגלים'. את ה'על גלגלים' אני אוהבת, אבל ה'סבתא' אני לא יודעת מאיפה הגיעה. אני טום בוי וזה לא מתיישב עם עניין הסבתוש. 

"אחת מהבנות שלי היא היום רוכבת בעצמה. הן תמיד גאות בי. כילדות היו אומרות בגאווה, 'אמא שלנו אופנוענית', וכעת הנכדה אומרת את אותו המשפט. הנכד עוד קטן, אבל אני כבר צופה לו עתיד גדול".

את "קשר הדם" שלה לאופנועים היא מסבירה כ"קשר מולד שזורם לי בדנ"א. אבא שלי, אהרון ריבלין, היה רוכב בכנופיית ה'נץ השחור' וכבר בגיל 6 אני זוכרת שאמא היתה שמה אותי מאחוריו באופנוע. לאמא זה היה פטנט מעולה כדי לוודא שהוא יחזור הביתה בזמן מהרכיבות.  

"אני גם לא מוותרת על כל עסקת החבילה - ג'קט עור, מגפיים, הסמלים הנלווים והלוק הייחודי. חשוב שבן אדם יעשה את מה שהוא אוהב ורוצה, ולא משנה בן כמה הוא. אז יש כללי זהירות על האופנוע שאני מקפידה עליהם תמיד, כי בכל זאת חיי אדם קודמים לכל והרצון לחיות, מבחינתי, יותר גדול מהרצון לעשות רושם".  

רוק מסביב לשעון עם סבתא ליבי

ליבי הארט, המוכרת כפאנקיסטית הפרועה־מתוקה שכבשה את כולנו בתוכנית "אקס פקטור", חצתה לא מזמן את רף 60 השנים. "אומרים לי כל הזמן 'את סבתא מגניבה', כי כמה סבתות עם ראסטות בשיער שמתעוררות לחיים כשהן קופצות עם הנכדים מראש גבעה או הר כבר יש? אבל אני אומרת לעצמי 'אני היפי־רוקר סבתא'. אול זה סלנג למבוגרים, אבל אני בהחלט לא אולד, מעולם לא הייתי ולא אהיה אולד. יש לי נשמה צעירה בתוכי". 

הראיון מתקיים כשהארט שוהה בחופשה אצל ביתה היחידה שאנה פישל, תרפיסטית וסקסולוגית מצליחה המתגוררת בלב יער בנורת' המפטון במסצ'וסטס. בשתיים לפנות בוקר (שעון בוסטון) היא עם מצלמת הסלולרי, מראה לי את תותי הבר שקטפה ביער נכדיה, תאומים בני 9, ואת התפוחי אדמה שאספו בשטח שמאחורי הבית. "לכל אחד יש פה יער. הם גרים בגן עדן. אני מתעוררת בבוקר ופותחת עם הנכדים שלי את היום בקפיצה לאגם, כל פעם קופצים מזווית אחרת. היום גם שיחקנו בייסבול, ולפני שאני חוזרת הביתה הבטחתי לנכדים עוד סיבוב דיג על הקאנו. אני מתה על קאנו. בטח, בגלגול הקודם הייתי פוקהונטס".

"סבתא עם ראסטות היא חריגה בנוף". ליבי הארט // צילום: קוקו

כשעלתה לבמת אקס פקטור, עם נכדיה לצידה, הם גרפו הרבה מחיאות כפיים. "הם היו כוכבים בבית ספר, 'קול'", היא אומרת בעברית ובאנגלית הנכרכות יחד זו בזו, ומעדכנת שהם מופיעים איתה גם בפסטיבלים שונים בארץ ובעולם. "כשאני עם הנכדים שלי אני יודעת בוודאות שאני עדיין יכולה לשחק מחבואים ובייסבול ולקפוץ מהסלע אל מי האגם. תראי, זה סבתא עם ראסטות אתיופיות צבעוניות היא חריגה בנוף, אבל אני מקווה שהנכדים שלי רואים סבתא שמחה שאוהבת אותם ופחות את החיצוניות. אין מועדון יותר טוב ממועדון סבתא והנכדים".

ליבי היא ציונית נלהבת ואדוקה. "אני אוהבת את הנקודה היהודית", היא מדגישה, "כשבוחנים אותה ממקום חיובי מגלים עולם שלם של יופי, שמחה ואהבה. את יודעת איזה קסם זה להניח מדי לילה את היד שלך על עיני הנכדים ולומר איתם 'שמע ישראל'? זו ברכה גדולה. את הציונות שינקתי אני מעבירה גם לנכדים. הבת שלי חיה בארה"ב עם בעלה והילדים, אבל הם ישראלים לכל דבר ומדברים עברית מצוינת. אני לא מעיזה להגיע אליהם בלי במבה, חלבה ובייגלה".

"שמענו את המבטא של גל גדות ב'וונדר וומן' וצרחנו יחד בטירוף 'היא משלנו'". ליבי הארט עם הנכדים

היא גאה גם ב"יח"צנות הטובה שאני עושה למדינת ישראל". כך היה כשצפתה עם הנכדים בסרט "וונדר וומן". "שמענו את המבטא הישראלי של גל גדות וצרחנו יחד בטירוף 'היא משלנו'", נזכרת הארט, "הנכד שלי צרח 'כל הכבוד לצה"ל' ואלו היו רגעים של גאווה לאומית גדולה לצד עונג גדול מהביחד שלנו".  

צוללים לעומק עם סבתא נורית

את נורית אפשטיין, בת 68 מחיפה, גיליתי באחד משני הימים הקבועים שבהם היא מגיעה למועדון הצלילה בקיסריה. בגיל 15 החלה לצלול, ומאז לא הפסיקה. בדרך ילדה שלושה ילדים, שהביאו לעולם ארבע נכדות - הגדולה ביניהן בת 9 והקטנה בת שנה. עם שורשים חצויים בין אב גרמני "ייקה" ואם תימניה, עוסקת אפשטיין כבר יותר מיובל שנים באמנות מיוחדת, בתחריטים, ליטוגרפיה והדפסים אומנותיים, אבל האהבה לים כמו גם למדבר ולשוטטות ברחבי העולם עולה על הכל. 

"אני יודעת שאני ממש לא סבתא רגילה", היא צוחקת, "הילדים תמיד מתלוננים, כי אני מהסבתות שהולכות כל שנה לנגב ללינה בשטח עם שק שינה ואלפי כוכבים. לרוב אני עושה את זה עם הומן המוכשר אריק בראואר, שכבר חצה את גיל 90 וכשהוא מגיע לארץ אנחנו תמיד יורדים לשלושה ימים למדבר, גומאים כל יום 15 ק"מ של הליכה וחוזרים הביתה. אני מאמינה שכשהנכדות שלי יגדלו קצת, אני אקח גם אותן. אני מטיילת הרבה בעולם. עשיתי טרקים בקמבודיה ובדרום אמריקה, לשם הגעתי עוד לפני שאנשים ידעו מה זה טרקים שם. הייתי ב־14 מאיי הקאריביים, ואפילו את קובה חרשתי עוד לפני שישראלים יכלו להיכנס לשם, וגם אחרי. טיילתי שם חודש וחצי עם הבן שלי כשהוא רק השתחרר מהצבא". 

"מעבירה לנכדים את האהבה לטבע, לים ולמדבר". נורית אפשטיין

בחופשות מהטיולים מנהלת אפשטיין סטודיו, הכולל גם עבודה על מכבשי דפוס ופלטות. "הנכדה הגדולה שלי אוהבת להגיע לסטודיו, והיא אשכרה עובדת קשה אצלי", היא מתגאה, "היא עדיין קטנה לעשות הדפסים, אבל היא מציירת על קנבס ממש כמו צייר עם מכחולים וצבעים אמיתיים. לא מקשקשת סתם על ניירות. היא רק אמנם בת 9, אבל היא ספורטאית שמתאמנת בהתעמלות אמנותית ובלט. אנחנו עושות הרבה התעמלות ביחד. גלגלונים וסלטות אני כבר לא עושה, אבל היא כבר יודעת שבכיתה ז' סבתא היתה מקום ראשון בארץ בהתעמלות אמנותית".  

את הגנטיקה הטובה שלה זוקפת אפשטיין להוריה. אביה נפטר לפני חמש שנים בלבד ואימה, המתגוררת בבית הורים בחיפה תחגוג בקרוב 90. "אמא שלי משחקת ברידג', עושה טריוויה, קוראת הרבה ספרים ומתעניינת בחדשות, באקטואליה ובמדע", היא מספרת, "אמא לא איבדה את הסקרנות לרגע, ואת אותה סקרנות אני רואה גם אצל נכדתי ומברכת על זה". 

"הסבתות של היום יותר אקטיביות". נורית אפשטיין עם נכדתה 

את האהבה הגדולה שלה לצלילה ינקה מאביה, שאיתו צללה בפעם הראשונה - בשארם א־שייח' ובנואיבה. גם כשהיתה בחודש השביעי להריונה הראשון צללו יחד, הפעם בראס מוחמד, כדי לראות כרישים. "אבא שלי לימד אותי ואת אחי הקטן כל מה שקשור לקמפינג, צלילה, אהבת הארץ. אהבנו לטייל איתו לסיני, לעין גדי, לאכזיב, לחוף דור ועוד ועוד. ינקנו מאבא גם את זה וגם למדנו ממנו את היופי שבעבודה עם הידיים. לא הזיז לו שאני בת, הוא לימד אותי לקדוח ולהחליף גלגל ברכב. את האהבות הללו אני משתדלת להעביר גם לנכדות שלי, וכך למשל בחופשה האחרונה שלנו צללנו יחד באילת. 

"הנכדה הגדולה מעריצה אותי ושמחה איתי. היא יודעת שאני סבתא שאפשר לטפס איתה על סולמות, סבתא שמתגלשת איתה ומתנדנדת בזמן שהסבתות האחרות וצופות מהצד. היא מבינה שסבתא שלה שונה, אבל היא יודעת שאצלי היא תבין על שם מי קרויים צבי הנינג'ה דונטלו, מיכאלאנג'לו, רפאל ולאונרדו. הסבתות של היום יותר אקטיביות. השבעים של היום הוא החמישים של פעם. מגיעים לגיל השלישי אחרי קריירה ארוכה ועם בריאות טובה, יש לנו עדיין את הכוחות ואנחנו חיים את החיים".

מסביב לעולם עם סבתא חנה

חנה חזן, המתגוררת במגדלי הים התיכון בנורדיה, חגגה לאחרונה את יום הולדתה ה־89 בפאב נורמה ג'ין בתל אביב יחד עם נכדה אחת מתוך עשרת נכדיה. "אני אוהבת לשתות כל דבר, בעיקר אם יש לי עם מי", היא צוחקת, "אני מתה על בירה, וודקה, קוניאק ויין טוב. וויסקי אני שונאת". כעת, היא לא ממש מרוצה מהתוכניות של משפחתה הגרעינית ליום הולדתה ה־90. "הם מתכננים מסיבה ואז נופש של כמה ימים בגליל" היא מספרת, "אבל אני דווקא מאוד רוצה לנסוע אירופה. ניסיתי לשכנע אותם, אבל לא ממש הצלחתי, אז אני זורמת. אבל אני עוד אצא לאיטליה, שאותה אני מאוד אוהבת, או לפינלנד. בעלי יליד פינלנד ובשנת 2003 עשינו יחד טיול שורשים. היה נפלא".

"בגיל 83 נסעתי לטיול מאורגן באלסקה. זה אומר משהו, לא?". חנה חזן

חזן היא אם לארבעה, שני ילדים מנישואיה הראשונים ושניים שהצטרפו כילדים קטנים עם נישואיה לאברהם חזן שנפטר לפני כעשור, סבתא ל־10 נכדים וסבתא רבא ל־9 נינים. מרבית חייה היתה גננת ו"עשיתי גם מה שרציתי", ודווקא בפנסיה היא בועטת מתמיד. גם כשעבדה היתה לוקחת כל נער/ת בר/ת מצווה מנכדיה לטיולים ייחודים בחו"ל, בעיקר למדינות באפריקה כמו טנזניה וקניה, אבל גם ללפלנד שבצפון הרחוק ולמדינות ברחבי אירופה. מאז, טיולי הסבתא ונכדים ביעדים אטרקטיביים ברחבי העולם לא פסקו.

נכדתה הצעירה של חזן היא בת 18 ועומדת לפני גיוס, ואילו הנכדה הגדולה כבר מעל ל־40 ואמא בעצמה לילדה בת בת 10. "אני לא מאמינה במושג סבתא של אז וסבתא של היום", אומרת חזן, "הוריי נפטרו כשהיו בני 70 כשהם אנשים זקנים, ואני בת 90 ונראית ומרגישה צעירה מהם בהרבה. בגיל 83 נסעתי לטיול מאורגן באלסקה, זה אומר משהו, לא?"

"היעד הבא - לפלנד עם הנכדים הצעירים". חנה חזן עם נכדתה בטנזניה // צילום: מהאלבום הפרטי

ועדיין, יש לה תכניות בקנה עבור הנכדים. "הבטחתי לנכד ולנכדה הצעירים - הוא משתחרר מהצבא והיא מתגייסת - טיול מתנה ללפלנד. מאז טיול הבר מצווה שלו, שבו היינו ביחד בלפלנד, הוא חולם לחזור לשם. עכשיו אני רוצה קצת לנוח ולהשלים פערים פה, הרי רק חזרתי עם הבת הגדולה מדרום איטליה ולפני כן הייתי עם הבן הגדול שבועיים בנורבגיה ועם הבת הקטנה חמישה ימים בברלין. בארץ אני אוהבת לעשות ארוחות רק לבנות המשפחה. עשיתי ארוחת ערב לנכדתי לפני שנישאה, שבה העניקו לה מתנות סמליות. יש בעיניי משהו מיוחד וקסום במפגשי בנות. זה מטעין את כולנו ומקרב בינינו. אגב, אם הנכדים יציעו לעשות איתם צניחה חופשית - בהחלט אשקול ברצינות". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו