המטרה: למנוע אינתיפאדה חדשה

גורם בכיר, שדיבר אתמול שלא לציטוט, הגדיר לראשונה באופן מפורש את התרחיש שממנו ישראל מבקשת כעת להימנע: אינתיפדה שלישית. צמד המילים הזה - אינתיפאדה שלישית - עומד בימים האחרונים בלב כל הערכות המצב, אולם זאת הפעם הראשונה שהוא נאמר בגלוי. זה גם התרחיש שממנו הזהירו צה"ל והשב"כ בימים האחרונים, ואשר שלל גורמים, גלויים ותת־קרקעיים, הופכים אותו כעת לאופציה ריאלית.

מי שמבקש להשוות את המצב הנוכחי לגל פיגועי הבודדים שהחל באוקטובר 2015, טועה ומטעה; הסחרור כעת מסוכן בהרבה, משום שהכוח שמניע אותו הוא דתי, בעוד גלי טרור דומים בעבר היו רציונליים. כך בראשית האינתיפדה השנייה, וכך בשנים האחרונות, לרבות בניסיונות לעורר מהומות במהלך שביתת האסירים האחרונה. הם הונהגו בידי כוחות פוליטיים, שביקשו להשיג מטרה לאומית באמצעים אלימים. הפעם השטח פועל אמוציונלית, מהבטן, תחת התחושה ש"אל־אקצא בסכנה". לא עוזרות לישראל ההבהרות שאין כוונה לשנות את הסטטוס־קוו על ההר; המסר הזה, שמדבר למוסלמים בכל קצוות תבל, יוצר מגמה שלילית מאוד, שבאה לידי ביטוי בסוף השבוע בין השאר במספר שיא של מאות אלפי פוסטים ברשתות החברתיות שבכולם מסרים דומים.

עדות לכך היא התגובות ברחוב הפלשתיני לאחר הפיגוע המזעזע, שבו נרצחו בליל שבת שלושה בני משפחת סלומון בחלמיש. התהודה והגיבוי שהמחבל שביצע את הפיגוע זוכה להם חריגים גם בחברה שמקדשת רוצחים, ומעוררים חשש שאחרים ילכו בעקבותיו. הקלות שבה הצליח המחבל להיכנס ליישוב - למרות הגדר וההתרעה, שעל־פי התחקיר הראשוני כובתה ולא טופלה בידי גורמי הביטחון ביישוב - עלולה לדרבן אחרים לפעול, כולל כאלה שכבר מתבטאים בגלוי ברשתות החברתיות; האתגר המיידי של כוחות הביטחון יהיה למנוע זאת.

ההחלטה להטיל לשטחים כוחות תגבור גדולים נועדה לעשות בדיוק את זה: למנוע פיגועים, ולתת לתושבים תחושת ביטחון. ניסיון העבר מלמד שההצלחה תהיה חלקית, ובעיקר איטית. לוקח זמן לאחוז בשטח, לסגור פרצות, למצות מודיעין. בגל הטרור הקודם סייעו בכך גם כוחות הביטחון הפלשתינים, שחששו מאובדן שליטה. המדיניות הנוכחית של אבו מאזן של אפס שיתוף פעולה עם ישראל תפגע ברשות, אבל עלולה לעלות גם בחיי ישראלים.

המאמץ הישראלי הזה לבלום הידרדרות יתבצע כעת במקביל בארבע גזרות: בירושלים (על ידי המשטרה), ביו"ש ובעזה (על ידי צה"ל), ובחו"ל (על ידי מאבטחי השב"כ, מחשש לפיגועים נגד יעדים ישראליים ויהודיים). הנחת העבודה היא שמדובר במציאות שתימשך תקופה לא קצרה; בצה"ל כבר ביצעו הסטות נדרשות כדי לאפשר את הכוננות החריגה למשך חודש לפחות, ונערכים לאפשרות שהיא תימשך זמן רב יותר.

אבל המאמץ האופרטיבי הזה הוא רק חלק מהפעילות הכוללת, שעיקרה מדיני. הקבינט אמנם החליט שלשום לא להוריד את המגנומטרים בהר הבית, אבל הראיון שנתן אמש ל"אל־ג'זירה" מתאם הפעולות בשטחים, האלוף יואב (פולי) מרדכי, ואשר נועד להרגיע במעט את הרחוב הערבי, מלמד על פתח מילוט בהחלטה: ישראל, הבהיר, מחפשת כעת אלטרנטיבות שיאפשרו לשמור על הביטחון ולמנוע פיגועים, ללא מגנומטרים.

במקביל לחיפוש הזה חייבת ישראל לחפש דרכים להרגיע את מנהיגי מדינות ערב. הקונצנזוס האנטי־ישראלי של הימים האחרונים - דווקא בתקופה שבה התקרבה ישראל למדינות רבות באזור, על רקע המאבק המשותף באיראן ובדאעש - מטריד מאוד, ומחייב מענה מיידי. הדגש העיקרי צריך להיות על ירדן, על רקע מעמדה המיוחד בהר הבית ותוך רתימתה לשחקנית פעילה בהצעות הפשרה שנדונות כעת בירושלים.

בישראל מעריכים כי גם אם יושגו הסכמות בדרג המדיני, יידרש "מרחק בלימה" עד שהיא תורגש גם בשטח עצמו. לפיכך, מילת המפתח בימים הקרובים תהיה "להרגיע": את השטח ואת השיח, ולנסות לנהל את המאבק בטרור תוך פגיעה מינימלית ככל האפשר בחיי האזרחים, בשני הצדדים. מדובר באופרציה סבוכה במיוחד - ביטחונית ומדינית - שחיונית כדי לנסות ולהימנע מגלישה לא רצויה לאינתיפאדה חדשה.