חוקרת משטרה, שעסקה בעיקר בחקירות אונס ועבירות מין, לקתה בנפשה ואושפזה במחלקה סגורה עקב הלחץ הנפשי שבו היתה נתונה בעבודתה. בתביעה שהגישה לאגף השיקום במשרד הביטחון טוענת החוקרת כי מקרה שבו חקרה מקרה אונס קשה בתוך המשפחה "שרף את נפשי".
בתצהיר שהגישה באמצעות עו"ד אלי סבן מספרת החוקרת על העומס וחוסר המוכנות הנפשית של חוקרי המשטרה בתיקים קשים. לטענתה, בכל שנותיה כחוקרת אלימות במשפחה עסקה בחקירות של עבירות מין, וגבתה עדויות ממתלוננות ומחשודים רבים. במשך שנים, בשל מחסור בחוקרות עבירות מין מוסמכות בתחנת המשטרה שבה שירתה, היא נאלצה לחקור בעצמה כל עבירה. "העבודה היתה קשה וכרוכה במפחי נפש מאוד גדולים", היא טוענת. "הרגשתי כי מצבי הנפשי מידרדר כתוצאה מהחקירות הרבות. הרגשתי כי איני יכולה לשאת את העול והעוגמה שחשתי".
ב־1999, בגלל החרפה במצב הנפשי, הופנתה השוטרת לקבלת טיפול רפואי בבית חולים פסיכיאטרי. "במשך הזמן פיתחתי חרדות לילדים שלי", היא מתארת את המצב שאליו הגיעה כתוצאה מהטראומה שבה לקתה מהחקירות הרבות שבהן טיפלה. "החקירות הלכו ונעשו קשות נפשית. קבלתי בפני מפקדיי וביקשתי לשלוח חוקרות נוספות לקורסים בנושא. את רוב חקירות האונס אני חקרתי באופן אישי".
החוקרת מתארת מקרה שגרם לה, לטענתה, לטראומה הקשה שממנה היא סובלת עד היום. "חקרתי במשך 48 שעות מקרה אונס קשה מאוד של מתלוננות שנאנסו או על ידי אביהן או על ידי אחיהן. באחת החקירות ערכתי עימות בין מתלוננת לאביה. כתוצאה מהעימות ומהחקירה הקשה הילדה אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. הרופאה בבית החולים האשימה אותי במצבה של הילדה, דבר שהיה קשה לי לשאת. עד היום איני יכולה להפסיק לחשוב על כך. אני משחזרת כמעט על בסיס יומי את החקירה והעימות, המילים של הרופאה שרפו את נפשי והן מהדהדות בי". היא מציינת כי בעקבות ההידרדרות במצבה, לאור המקרים הקשים שנחשפו בפניה, באחת החקירות האחרונות שחקרה - של גבר שאנס את אשתו - "פרצתי בבכי".
בגלל כמה ניסיונות התאבדות אקדחה נלקח ממנה עד שאושפזה בבי"ח פסיכיאטרי.
במשרד הביטחון אישרו לה טיפול נפשי כל עוד תביעתה מתבררת, ועתה ייקבע אם קיים קשר סיבתי בין מצבה הנפשי לתנאי שירותה במשטרה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו