מבצע צוק איתן לא היטיב עם תנועת חמאס, בלשון המעטה. הארגון ספג מכה קשה, ומעבר לאבידות הרבות בנפש וברכוש - התנועה ספגה נזק תדמיתי עצום.
הפופולריות של הארגון בקרב הציבור הפלשתיני בגדה נמצאת בירידה מתמדת, וחמאס - מעצם היותו "תנועה בת" של האחים המוסלמים ומעצם הקשרים הענפים שהארגון מקיים עם ארגוני הטרור האסלאמיים בסיני המזוהים עם דאע"ש - כל אלה גורמים לכרסום מתמשך בלגיטימיות של הארגון במדינות ערב המתונות. לא בכדי אין בנמצא ולו מדינה ערבית אחת שמוכנה לארח בשטחה את חברי הלשכה המדינית של חמאס ואת העומד בראשה, איסמעיל הנייה.
עם זאת, הפרדוקס גדול. אפשר לומר כי שלוש שנים לאחר מבצע צוק איתן, נותרו יכולותיו הצבאיות של חמאס כשהיו בטרם העימות הצבאי האחרון עם ישראל, ויש מי שיאמרו כי הארגון אף התעצם עוד יותר ברמה הצבאית בשנים שחלפו מאז. אמנם חמאס אינו בשל עדיין לעימות צבאי ולסבב לחימה נוסף מול ישראל במצבו הנוכחי, אולם אפשר בהחלט לומר כי המצור המתמשך על הרצועה, סגירת מעבר רפיח ברוב ימות השנה והמצוקה האזרחית ברצועת עזה מוכת האבטלה, הנאנקת תחת עול משבר האנרגיה ואספקת החשמל העומדת על שעות בודדות ביום - אלה מעידים על דגל אדום שמניף הארגון עשור לאחר שנטל את השליטה ברצועה.
מאז תום מבצע צוק איתן חמאס אינו חדל משיקום תשתיותיו הצבאיות. הארגון נוקט יד קשה כלפי האוכלוסייה בעזה ומנצל את האינטרס הציבורי והמרחב האזרחי לתועלתה של התנועה בלבד - משמע עדיפות וקדימות לאינטרסים הצבאיים של חמאס, והאוכלוסייה האזרחית ברצועה משתרכת מאחור ונאלצת להסתפק ב"פירורים". מדובר בעיקר במדיניות שהנחיל המנהיג הנבחר של חמאס בעזה, יחיא סינוואר, שנכנס לתפקידו של איסמעיל הנייה.
כיום, שלוש שנים לאחר צוק איתן, עומדים בפני חמאס אתגרים רבים, שמצד אחד בולמים את הארגון מעימות צבאי נוסף מול ישראל ומצד שני עלולים באותה מידה להביא את הארגון לצאת למהלך צבאי כצעד של ייאוש. חמאס לא יהסס לשלוף את הקלף האחרון שנותר לו כדי לעורר את תשומת הלב הציבורית של מדינות ערב והקהילה הבינלאומית, גם במחיר שתוצאותיו יהיו התמוטטות וקריסת שלטון חמאס ברצועת עזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו