"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הוועד שהמציא את השאלטר חוזר

וועד עובדי חברת חשמל הופך לדירקטוריון ולהנהלה, ולציבור לא נותר אלא לשבת בחושך - ולחכות לחשבון החשמל השמן • דעה

,עודכן
תחנת הכוח בחדרה // צילום: משה שי

עבר באמת הרבה זמן מאז ששמענו על הוועד שהמציא את השאלטר, או השאלטר שהמציא את הוועד. לחברת החשמל יש ועד שמזמן שכח את הציבור, ולקוחות הרי לא ממש מעניינים את המונופול החזק במשק שאין לו כל תחליף ותחרות. במקום לקדם רפורמה הגונה עם הציבור, שם מזמן שכחו שחברת החשמל מוחזקת בשליטת המדינה - ולא בשליטת עובדיה.

הזמנים משתנים, והרפורמה לא הושגה כבר למעלה מ־21 שנה, שכן החוק שחייב את הרפורמה חוקק עוד בימי ממשלת רבין ב־1996. עם זאת, הוא מעולם לא הגיע לשלב היישום, והרפורמה כנראה כבר לא תושג בזמן הנראה לעין. מה שקיבלנו הן שאריות של חוצפה היסטורית, מצידו של הענק שחמס את גנו, יושב לו בפסגת האולימפוס ומצפצף על כולם.

לדעתי אין צורך להפריט את חברת חשמל, יש צורך להקים לה חלופה. בדיוק כמו שהנהיג שר התחבורה ישראל כץ בנמלי הים. מודל כזה התחיל באמצעות יצרני חשמל פרטיים, אבל צריך להרחיב אותו ולאפשר הקמה של יצרני חשמל אזוריים שיקימו גם רשתות הולכה. ברגע שלציבור תהיה אפשרות לתחרות, אי אפשר יהיה להתנהג אליו בחוסר כבוד כל כך משווע.

חברת החשמל התחילה כמיזם פרטי והולאמה בפראות של בריונות סוציאליסטית על ידי ממשלות מפא"י. והנה, לאחר שנות דור, כאשר תנאי השכר בחברה הזו חצו את רף הסביר וההגיוני ממזמן, אפשר לערוך שביתות לוקסוס על נושאים שכבר לא קשורים בהטבות לעובדים אלא ברצון של הוועד לנהל קבל עם ועדה את עתיד חברת החשמל. והלא, זה מה שקורה אחרי עשורים של שלטון של הוועד שהמציא את השאלטר: הוא הופך לדירקטוריון ולהנהלה, ולציבור לא נותר אלא לשבת בחושך - ולחכות לחשבון החשמל השמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר