בשיתוף ברק רום
ל.מ. מרמלה היה בן 11.5 כאשר פנה לרופא מטעם שירותי בריאות כללית בשל כאבים בברך שמאל. הרופא קבע כי מדובר בנקע והמליץ על מנוחה. שלושה ימים לאחר מכן, כשהכאבים הופיעו גם בברך השנייה, איבחן הרופא כי מדובר בנקע ובארטריטיס (דלקת מפרקים) חדה. למרות אבחנה זאת, שבה יש חשיבות רבה לבדיקת מומחה למחלות זיהומיות, הרופא לא הפנה את הילד למומחה מתאים וגם לא לאורטופד. זמן קצר לאחר מכן הופיעו אפטות (פצעונים) בפה, וחודש לאחר מכן - החרפה של כאבי המפרקים, שגרמו לצליעה ולהפרעה בהליכה, אולם הילד טופל במשככי כאבים בלבד.
עקב הכאבים המתמשכים פנתה משפחת הילד לבית החולים אסף הרופא, שם הומלץ על בדיקת אורטופד. בינתיים הכאבים נמשכו, כשאליהם התווספו גם כאבי בטן, כאבים במפרקי הכתפיים והמרפקים ותפרחת על הידיים. ועדיין, אף אחד מהגופים המקצועיים, בקופת החולים או בבית החולים, לא מצא לנכון לבצע התייעצות עם מומחה למחלות זיהומיות, או לבצע מיפוי עצמות. המשפחה הופנתה לבדיקות גם במרפאה הריאומטולוגית בבית החולים שניידר, אולם גם שם לא נשלחו בדיקות דם לשלילת מחלה זיהומית ולא בוצעה הדמיה לבירור הבעיה במפרק הירך. רק לאחר החמרה בכאבי המפרקים והתגברות הקושי בהליכה נשלחה בדיקה לברוצלה - מחלה הנגרמת על ידי חיידקים, ואשר איחור באבחונה ובטיפול בה עלול לגרום נזקים חמורים למערכת השלד, למערכת העצבים, ללב, למוח, למערכת המין ולאיברים נוספים כמו הכבד. למרות תוצאות הבדיקה החיוביות אף אחד בבית החולים לא יצר קשר עם המשפחה ולא ניתנה הוראה מיידית על התחלת הטיפול האנטיביוטי. גם כאשר התגלתה במיפוי עצמות פגיעה במפרק הירך - לא בוצעו ניקור או ניקוז של נוזלים שהצטברו בו.
הילד המשיך במעקב במרפאה ריאומטולוגית בבית החולים, והופנה לבדיקתMRI בקהילה במקום לבצע את הבדיקה בביה”ח נוכח הממצאים הקשים שכבר התגלו. וכך חלפו להם עוד מספר חודשים קריטיים עד ביצוע בדיקת ה-MRI שהעידה על הרס של המפרק. רק שנה לאחר הפנייה הראשונה של הילד לקופת החולים בוצע לראשונה ניקור של המפרק המזוהם והתגלה כי העצם סובלת מנמק מתקדם, שגרם לקיצורה באופן משמעותי.
כיום סובל ל.מ. ממגבלות קשות בתנועה ובתפקוד עקב כך שהרגל הפגועה קצרה ב-6 ס”מ מהרגל האחרת משום הפגיעה בעצם. הוא עתיד לעבור ניתוחים רבים בהמשך חייו, ייאלץ להתנייע ככל הנראה על כיסא גלגלים, סובל מהידרדרות בלימודים ומדיכאון.
הרשלנות לא פסקה
בהמשך להשתלשלות דברים זו החליטו הוריו של הילד לתבוע בשמו ובשמם את קופת החולים ואת שני בתי החולים שבהם נבדק. בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז באמצעות בא-כוחם, עו”ד אופיר בן משה, נטען כי המקרה מתאפיין בסדרת כשלים חמורים על ידי כל הגורמים שטיפלו בתובע, כאשר התנהלותם “מעידה על חוסר הבנה של חומרת המקרה והפוטנציאל לנזק גרמי בלתי הפיך בעקבות עיכוב באבחנה ובטיפול”. כל אלה הובילו לאיחור של כ-5 חודשים באבחנה, כאשר כל יום קריטי לטיפול בחיידק, ו”הגישה הנונשלנטית (של הגורמים המטפלים) נמשכה”, זאת בעוד “טיפול מוקדם במחלה היה מונע בסבירות גבוהה מאוד את הסיבוכים שהתפתחו… [ו]מעורבות של זיהומולוג כבר בתחילת הדרך הייתה יכולה למנוע את המהלך האומלל”.
אורטופד מומחה שצירף חוות דעת מטעם התביעה קבע כי “אין כמעט ספק שאילו הייתה מתבצעת בדיקת מיפוי העצמות בשלב מוקדם יותר, בסבירות מאוד גבוהה שניתן היה לחשוף את התהליך הזיהומי בפרק הירך, לתת את הטיפול המתבקש ולמנוע את הנזק הבלתי הפיך כפי שקרה בפועל. לצערנו, הרשלנות לא פסקה.” לחוות דעת זאת צורפה חוות דעתה של מומחית בתחום המחלות הזיהומיות שקבעה כי “היה איחור גדול מאוד באבחון המחלה…. [כאשר] שילוב של התלונות האופייניות היה צריך להעלות כבר בביקור הראשון, הן בקופת החולים והן בשניידר, את ההשערה שמדובר בברוצלה… טיפול מוקדם במחלה היה מונע בסבירות גבוהה מאוד את הסיבוכים שהתפתחו, ובכללם נזק אווסקולרי של מפרק הירך שהוא סיבוך מוכר וידוע של זיהום בברוצלה.”
למעשה, השתלשלות האירועים הרשלנית, כפי שעולה מכתב התביעה שהגיש עו”ד אופיר בן משה, כללה לא פחות מ-42(!) פעמים שבו הצוות התרשל.
פייסבוק:
בשיתוף ברק רום
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו