היפה והחיה

בימים שבהם חובבי הקולנוע מוקפים בסרטי המשך מיותרים ובג'אנק ממוחזר מסוגים שונים, "קולוסאל" - סרטו דובר האנגלית של הבמאי הספרדי נאצ'ו ויגלונדו ("Timecrimes") - הוא משב רוח מרענן, שצפוי להרוס לכם את התסרוקת.

על פניו, מדובר בדרמה קומית רומנטית שעוסקת בגלוריה (אן האת'וויי), רווקה אלכוהוליסטית ואנוכית ששבה לעיירת הולדתה לאחר שנחלה מפלה צורבת בעיר הגדולה; ועל פניו, באמת כבר ראינו לא מעט סרטים מהסוג הזה - ע"ע "Young Adult" ("תקועה"), עם שרליז ת'רון, ו"רוב הסיכויים ש...", עם קריסטן וויג. אך ככל שהסרט מתפתח, כך הוא הופך ליותר ויותר הזוי ולא צפוי, ובשלב מסוים לא מן הנמנע שתמצאו את עצמכם מגרדים את הראש ושואלים "?WTF". כי דבר כזה באמת עוד לא ראיתם.

ההתחלה, כאמור, שגרתית למדי. גלוריה, שנזרקת מדירתו הניו־יורקית של בן זוגה (דן סטיבנס), לאחר שזה מואס בהתנהגותה הילדותית והלא אחראית, שבה הביתה עם הזנב בין הרגליים ומתנחלת בבית הנטוש של הוריה. עד מהרה היא פוגשת את אוסקר (ג'ייסון סודייקיס המצוין), חבר ילדות שאותו לא ראתה שנים, ומתחילה לעבוד בבר שלו - מה שמאפשר לה להמשיך לשתות עד עלפון חושים בכל לילה.

העניינים מתחילים להיות קצת מוזרים כאשר מפלצת ענקית בסגנון גודזילה מגיחה בפתאומיות במרכז סיאול ומחריבה את העיר. לכאורה, אין כל קשר בין חייה הפרועים של גלוריה לבין הופעתה של המפלצת בצידו השני של העולם. אך לגיבורה שלנו לא לוקח יותר מדי זמן כדי לזהות את עצמה ואת התנהגותה השיכורה בתנועותיה ההרסניות של המפלצת, ולהבין שהיא זו שלמעשה אחראית להרוגים ולהרס.

מה שמסייע ל"קולוסאל" להתעלות מעל לרמת הגימיק הוא האופן המבריק שבו ויגלונדו מטפל בסיטואציה המופרכת והמרתקת שעומדת במרכז הסרט. לא רק שהמפלצת ההרסנית הופכת להיות מטאפורה מושלמת לאובדן השליטה של גלוריה על חייה, אלא שהמטאפורה הזו רק הולכת ונהיית יותר ויותר מורכבת ומעניינת ככל שנוקפות הדקות. וכאשר דמותו של סודייקיס מצטרפת לחגיגה באופן מפתיע, הסרט פונה לפתע למחוזות אפלים שחושפים את האג'נדה של ויגלונדו במלואה.

אף פעם לא נמניתי עם מעריציה של אן האת'וויי, אך אי אפשר לבוא בטענות להופעתה כאן. כמו הדמות שגילמה ב"רייצ'ל מתחתנת", גם כאן היא מגלמת שתיינית פאתטית עם צד פגיע וחלש, וכמו רבות מהדמויות שלה, גם כאן היא בוכה בכל הזדמנות כמעט. אך למרות המשקל הדרמטי של האירועים המתוארים, הטון הכאילו טראשי של הסרט גם מאפשר לה להיות מצחיקה ומגוחכת. נוסף על כך, מערכת היחסים שלה עם אוסקר, שמתבררת בהדרגה כהרבה פחות נעימה ממה שנראה בתחילה, מסייעת לה לפזר את עננת חוסר הסימפטיות שמרחפת מעל לראשה במשך דקות רבות של הסרט.

"קולוסאל" אולי אינו סרט מהפכני שיגרום לכם להסתכל על החיים בצורה חדשה, אבל בהחלט מצאתי את עצמי חושב עליו לא מעט בימים שלאחר הצפייה, ואני עדיין מתפעל מהדרך רבת ההשראה שבה ויגלונדו בחר לטפל בהתנהגות התמכרותית ובמערכות יחסים הרסניות. מצד אחד, הוא מהווה דוגמה יוצאת מן הכלל לשעשוע ז'אנרי שלוקח רעיון מצוין ומתמודד איתו בסבלנות ובתבונה. מצד שני, הוא מוכיח שהדמויות האנושיות לא מוכרחות להיות החלק החלש ביותר בסרט מפלצות. בכל מקרה, בקיץ הנוכחי, אין ספק שסרטו של ויגלונדו מספק את השילוב המוצלח ביותר בין כל העולמות הקולנועיים האפשריים: יש בו גם מפלצות ענקיות שהורסות גורדי שחקים וגם כמות לא מבוטלת של שכל, רגש ועומק פסיכולוגי. דומה שלבקש יותר מזה כרגע כבר יהיה בגדר חזירות.

"קולוסאל" ("Colossal"), כתב וביים: נאצ'ו ויגלונדו. ארה"ב/קנדה/דרום קוריאה/ספרד 2017