מדד איכות בתי החולים: הפחדנות של משרד הבריאות

הפרסום השנתי של נתוני בדיקות האיכות בבתי החולים בארץ הוא אירוע חשוב למערכת הבריאות הישראלית. הדו"ח כולל שורה של מדדים חשובים שבודקים את ביצועי בתי החולים, וגם לסקר שביעות הרצון של המטופלים בבתי החולים הפסיכיאטריים יש חשיבות מסוימת בבקרה על הפסיכיאטריה. על פי הסקר, כבר אפשר לראות שיפור משמעותי בחלק מבתי החולים, ואין גם ספק שהסקרים מדרבנים תחרות בין בתי החולים, שהיא לעתים קרובות תחרות בריאה.

עם זאת, משרד הבריאות ממשיך להעדיף להצניע ולא לפרסם חלק משמעותי מהנתונים. כך, למשל, הטבלה המסכמת המרכזית של מדדי איכות הטיפול בכל בתי החולים בישראל היא בכלל תוצר של עיתונאים - ולא של משרד הבריאות עצמו. ולמה? מפני שעורכי הסקר במשרד הבריאות חוששים יותר מכל מתגובות מנהלי בתי החולים שנמצאים בתחתית הטבלה. הם עד כדי כך חוששים מהמנהלים, שהם מוכנים למסור למעשה לציבור מידע חלקי מאוד רק כדי להמשיך לשמור על שקט תעשייתי.

משרד בריאות שמפרסם סקרים כאלה וחושש מפרסום מלא, שלם, אמיתי ושקוף של הנתונים, הוא משרד פחדני שלא יכול להוביל שיפור מספיק משמעותי באיכות הטיפול הרפואי שמקבלים אזרחי ישראל.

ואולם, הפחדנות של משרד הבריאות היא כל כך גדולה, שיש נתונים שהוא אפילו לא מעז לבדוק ולא מעז לאסוף.

חשוב לדעת שדו"ח האיכות השנתי, שפורסם אתמול, בודק רק את הפעולות שמבצעים בבתי החולים באירועים ספציפיים, אבל המשרד כמעט אינו בודק כלל את התוצאות של הניתוחים, האשפוזים והטיפולים הניתנים בבתי החולים ובקופות החולים בישראל, למשל הצלחות של צנתורי הלב וצנתורי מוח, כולל הנתונים על תמותת החולים.

נתונים כאלה היו יכולים לספק כמובן תמונה הרבה יותר מלאה, אמיתית ואמינה לציבור ולמשרד הבריאות עצמו, על תפקוד בתי החולים ועל הפערים האמיתיים שקיימים בין בתי החולים השונים ובין איכות הטיפול הרפואי שמקבלים תושבי מרכז הארץ לתושבי הפריפריה בדרום ובצפון. אולם לראשי משרד הבריאות אין האומץ לערוך בדיקות כאלה, והם ממשיכים לספק לציבור מידע שהוא חשוב בפני עצמו, אבל חלקי מאוד ולעתים אפילו סתמי מאוד, ורב בו הנסתר על הגלוי.