הפלישה למגידו

ה"ארמגדון", כך על פי האמונה הנוצרית, יהיה אירוע שיביא לסופו של העולם בצורה דרמטית. המקום שבו עתיד להתרחש אותו אירוע, מלחמה טוטאלית על פי אחת הפרשנויות, הוא תל מגידו ההיסטורי - מקום שהיה מיושב כבר באלף הרביעי לפנה"ס וכיום שוכן בו אתר ארכיאולוגי - והעמק שמתחתיו. לא במקרה, תל מגידו נמצא בשטח המועצה האזורית מגידו, שעבור תושביה חזון הארמגדון קרוב היום למימוש יותר מתמיד. מהי אותה "אפוקליפסה עכשיו" שממנה חוששים בחודשים האחרונים תושבי המועצה, במיוחד אלה המתגוררים במושבים עין העמק ואליקים ובמושבה יקנעם? תשמעו סיפור.

ב־8 בפברואר השנה החליטה מועצת העיר יקנעם עילית, הנושקת לשטח המועצה האזורית מצפון, לפנות לוועדה הגיאוגרפית של משרד הפנים במטרה לספח לתחום שיפוטה את יקנעם המושבה, עין העמק ומושב אליקים, וכן שטחים פתוחים וחקלאיים שביניהם, בהיקף כולל של כ־1,800 דונם, במטרה לבנות שם 5,000 יחידות דיור ולהגדיל את כמות התושבים בעיר מ־24 אלף תושבים כיום ל־50 אלף עד שנת 2050.

ההודעה על כוונת העיר יקנעם לפנות לוועדה הגיאוגרפית הגיעה לאנשי המועצה האזורית מגידו באותו היום שבו התכוונה מועצת העיר לקבל את ההחלטה ונעשתה, כך על פי ראש המועצה האזורית איציק חולבסקי, בביקור דחוף של ראש העיר סימון אלפסי יחד עם מהנדסת העיר במשרדי המועצה האזורית. "אלפסי הציג לי חוברת מוכנה שבה מוצע רעיון הסיפוח, אחרי עבודה שנמשכה יותר משנה ובוצעה על ידי משרד אדריכלים ונעשתה בסתר ללא כל דיאלוג עם המועצה השכנה", אומר חולבסקי, "וזאת אף על פי שהעיר יקנעם עילית סיימה רק לפני כשנתיים הכנת תוכנית מתאר כוללנית, שאושרה בוועדה המחוזית וכללה בין היתר סיפוח של שטחים חקלאיים בהיקף של כ־140 דונם חקלאיים ממושב אליקים. התוכנית המאושרת מביאה את העיר להיקף של כ־36 אלף תושבים בשנת 2030".

חולבסקי, חבר קיבוץ עין השופט, המשמש ראש המועצה האזורית משנת 2014, החליט לצאת למאבק במה שהוא מגדיר כ"מזימת הסיפוח של ראש עיריית יקנעם סימון אלפסי". תחום השיפוט של המועצה שבראשותו הוא 180 אלף דונם ו־13 יישובים - 8 קיבוצים, 3 מושבים ומושבה. בשנת 2011 הוכרה המועצה על ידי אונסק"ו כ"מרחב ביוספרי" והיא נחשבת לריאה ירוקה מרכזית במדינת ישראל. במשך השנה, במיוחד בחודשים ינואר־אפריל, שבהם האזור כולו פורח, מושכים מקומות כמו גבעת הרקפות, נחל השופט, נחל הקיני ועוד אלפי מטיילים מדי סוף שבוע. "הרבה מהמאבקים שלנו לשמירה על השטחים הפתוחים נגזרים מזה שאנחנו עושים הכל כדי שהאזור ימשיך להיות ריאה ירוקה בישראל - למען תושבי מדינת ישראל", מדגיש חולבסקי.

מה המשמעות של "מרחב ביוספרי"?

"מרחב ביוספרי אומר שיש בשטח המועצה שלושה אזורים - אזורי ליבה, אזורי חיץ ששומרים על אזורי הליבה ואזורי מעבר שבהם אפשר לפתח ולבנות ובהם נמצאים היישובים ואזורי תעשייה. בשטחי הליבה, ואנחנו מקפידים על כך, אסור שתהיה שום פעילות פרט לשטח מרעה. אפשר לטייל, אבל אסור להקים מבנה תיירות או אפילו לסלול כביש. אזורים אלה נחשבים לשמורות טבע. המשמעות השנייה של מרחב ביוספרי היא שהמועצה לא מנהלת לבד את המרחב - אלא עם שותפים כמו רשות הטבע והגנים, קק"ל, משרד החקלאות, המשרד להגנת הסביבה ותושבים שהם נציגי ציבור. יש צוות שיושב אחת לשבועיים, כאשר תהליכי קבלת ההחלטות משותפים ושקופים".

 

"אין לתושבים מילה?"

מרקם החיים במועצה האזורית, הנמצאת במגמת צמיחה דמוגרפית וגדלה ב־8 השנים האחרונות מ־8,000 ל־13 אלף תושבים, כולל מושבים שהוקמו על ידי עולים מתימן ומכורדיסטן לצד קיבוצים ותיקים של השומר הצעיר, החיים יחד בהרמוניה נדירה יחסית בארצנו. "כל היישובים צומחים ויש בהם תוכניות הרחבה", מציין חולבסקי, "במושב מדרך עוז, למשל, יש הרחבה של 90 יחידות דיור. לתושבי עין העמק, מושב שמאוים על ידי מזימת הסיפוח של אלפסי, הוצאתי בסוף השבוע שעבר איגרת שאומרת: חברים, יוצאים להרחבה של 144 יחידות דיור. באליקים, שמאוים גם הוא, אנחנו מתכננים את השלב הבא של ההרחבה".

כדי להעניק אופק לתושבים הקיימים ולאלה שיבואו, מקדמת המועצה כמה פרויקטים גרנדיוזיים ומשקיעה הרבה גם בתיירות, בחינוך, בתרבות ובספורט. אחד הפרויקטים העתידיים, שנעשה בשיתוף כמה משרדי ממשלה ובהם גם משרד רה"מ, היא תוכנית ענק בשם "שער לצפון", הכוללת את הזזת כלא מגידו לכיוון מערב על מנת להקים אתר תיירות גדול סביב תל מגידו. בצד השני של צומת מגידו, שאליו יעבור הכלא הקיים, מתוכנן אשכול בתי כלא ענק שיאגד בתוכו חמישה בתי כלא קיימים מרחבי הארץ. 

ראש מועצת מגידו חולבסקי // צילום: אייל מרגולין

אחת הדוגמאות למרקם החיים הייחודי במועצה הוא בית הספר היסודי "קשת התקווה", שבו שותף גם הגוף "צו פיוס" ונמצא באליקים. בשנה שעברה זכה בית הספר בתואר הצטיינות ארצי, כשהמועצה קוטפת את תואר המועצה המצטיינת בחינוך במחוז הצפון. "קשת התקווה, שנמצא במושב של יוצאי תימן עם צביון דתי־לאומי, משלב יחד ילדים דתיים עם ילדים קיבוצניקים מהשומר הצעיר", מסביר חולבסקי, "זה בית ספר קטן ואינטימי, שמשלב מסורת יהודית ועלה מ־70 ל־160 תלמידים בשלוש השנים האחרונות".

כעת, אומר חולבסקי, מרקם החיים הייחודי של המועצה נמצא בסכנה בשל תוכנית הסיפוח של ראש עיריית יקנעם. "אלפסי טוען שהוא רוצה להסתכל קדימה מעבר לשנת 2030, אבל הטענה שלי, שאותה השמעתי גם לשרים ולחברי כנסת, היא שיש לך שכן שאתה בונה איתו אזור תעשייה חדש ויש לך שותפויות איתו בחינוך, בספורט ובכל דבר בעצם, בוא תסביר לו את הרצונות והצרכים שלך ונראה איך פותרים את הנושאים. אתה לא יכול לבוא למועצה ולהגיד, 'אני רוצה שלושה יישובים, כשכולם רוצים להישאר יישובים כפריים במועצה'. אלה מושבי עולים עם תפיסה קהילתית וקשר לאדמה ועוד. לתושבי היישובים האלה אין תרבות, אין חינוך ומסורת? מה, אין להם מילה?"

לתושבי היישובים, מתברר, בהחלט יש מילה. "אני מתנגד נחרצות לסיפוח ליקנעם עילית", אומר ערן דוד מאליקים, בן המושב והיום אב לשלושה ויו"ר ועד ההורים בבית הספר קשת התקווה, "בחרתי לגור במושב ואני לא רוצה שיחנקו אותנו. באליקים יש עדיין חקלאות, שמנוהלת על ידי אגש"ח (אגודה שיתופית־חקלאית; י"פ) שמעבדת את שטחי המושב ויש חלוקה מסודרת ברווחים. אליקים צריך להישאר מושב שאף אחד לא בונה בצמוד אליו, עם שטחים ירוקים ופתוחים. אלפסי פנה לאנשי היישוב כדי לקבל תמיכה לתוכנית, אבל אני לא מוכן לתת פירור".

 

"למה לקלקל לטובת נדל"ן?" 

זמירות דומות לאלה של דוד משמיעים גם איציק יעקב מעין העמק, בן המושב והיום יו"ר הוועד המקומי, ומזכיר המושב יוסי לוי, המתגורר בעפולה. "ב־20 השנים האחרונות ביקשה יקנעם עילית ממינהל מקרקעי ישראל אדמות של עין העמק, והמינהל נענה לה תמורת פיצוי דל לתושבי המושב או יותר נכון לומר שהיה כאן גזל אדמות", הם מספרים בכאב, "הפיצוי היה בהתחלה 300 דולר לדונם ואחר כך, כשלקחנו עורכי דין, הוא עלה ל־12 אלף שקלים לדונם. השטח הזה נמכר אחר כך, חשוב לציין שאחרי השבחה, תמורת 900 אלף שקלים לחצי דונם! היו כמה פעימות של לקיחת אדמות מהמושב, ניסינו להיאבק והתהליך עצמו לקח כעשור, אבל סכומי הפיצוי נותרו עלובים".

היום, בשטחים החקלאיים שיקנעם עילית מעוניינת לספח מעין העמק, מגדלים אנשי המושב חיטה, שקדים, זיתים ועוד. "זו אדמת טרשים קשה לעיבוד", אומר לוי, "אבל את ראש עיריית יקנעם מעניינים השטחים, לא החקלאות. הוא רוצה הרבה שטח כדי לבנות 'עיר ירוקה' של בתי קרקע - אבל זה בא על חשבון היישובים מסביב. הוא טוען שהוא יביא לכאן אוכלוסייה חזקה של אנשי היי־טק, והוא רוצה שהם יגורו בבתים צמודי קרקע עם גגות אדומים, אבל זה בא על חשבון מי שהקימו כאן מושב ורוצים להישאר באורח החיים הכפרי בלי שיחנקו אותנו עם בתי 'שופוני'. אף אחד בעין העמק לא מעוניין להיות תחת רשות עירונית. מי שהיה מעוניין בזה כבר עזב ועבר ליקנעם עילית או למקום אחר מזמן. אנשים רבים בעין העמק מחכים להרחבה כדי לבנות את הבית שלהם ביישוב כפרי, כלומר גם היום הם יכולים לקנות בית ביקנעם עילית אבל הם לא רוצים כי הם מחכים לבנות בית ביישוב כפרי".

לדברי יעקב, "עין העמק הוקם ב־1944 על ידי הסבים שלנו, שבאו לארץ ורצו להקים כפר חקלאי. היה כאן הר טרשים והם פשוט הקימו יישוב מאפס. למה לקחת את השילוב הטוב שקיים כאן, את מרקם החיים שמשלב חילונים ודתיים, עדות שונות וקיבוצים ומושבים, עד שזה סוף־סוף עובד במקום כלשהו בארץ, למה לקלקל לטובת נדל"ן? למה לזנוח ערכים כמו תרבות ושמירה על הסביבה? 

"היום חיות בעין העמק 250 משפחות, ויש תור ארוך של משפחות שמחכות לבנות כאן בית ובהן הרבה משפחות של בנים שנולדו במושב. ההרחבה תוכיח לכל אחד, כולל לראש עיריית יקנעם, שבני הוותיקים רוצים גם הם לחיות במושב. אנחנו לא פראיירים, לא תושבי עין העמק ולא הנהגת היישוב, וניאבק בכל הכוחות שיש לנו כדי לסכל את המזימה של ראש עיריית יקנעם".

"לא מוכן לתת פירור". ערן דוד, בן מושב אליקים // צילום: אייל מרגולין

גם ביקנעם המושבה, היישוב השלישי שאותו מעוניין אלפסי לספח לשטחה של העיר יקנעם עילית, קיימת התנגדות גדולה בקרב התושבים. אחד מהמתנגדים הוא מושיקו אריה, בן המקום והיום אב לשניים ובעל משתלה במושבה. "אני דור שלישי ביקנעם המושבה, אמי נולדה כאן וסבי, יצחק אפשטיין, הוא מהמייסדים", מספר אריה, "כיום אני חקלאי שמתפרנס מהמשתלה, ובחלונות הגבוהים לא מבינים שמקום שאתה לא מעבד אותו - אתה מאבד אותו. אבל מעבר לחקלאות צריך להבין שאנחנו קהילה וזה הייחוד שלנו. אני מדבר על דברים שלא רואים היום הרבה במדינה, למשל שכל הגופים הציבוריים ביישוב הם בהתנדבות. החל מראש הוועד, דרך כל חברי הוועד וכלה בוועדות למיניהן - נוער, חינוך, תרבות. שבועות, למשל, זו ממש חגיגה שאנשי היישוב מארגנים בהתנדבות. אני מסתכל על יקנעם המושבה כעל משפחה. אם יש לי את המעגל ראשון שהוא המשפחה הגרעינית, מעגל שני שהוא קרובים רחוקים יותר, והמעגל הבא הוא כל המושבה. ברגע שניטמע בתוך יישוב אחר, זו כבר לא תהיה משפחה".

 

"רוצים לחזור הביתה"

אייל רום, מנכ"ל החברה הכלכלית של המועצה האזורית מגידו, שחי ביקנעם המושבה ב־40 השנים האחרונות, הגיע ליישוב כגזבר האגודה החקלאית שלו - והתאהב. "האגודה החקלאית היא עוגן שבאמצעותו מתנהלת כל החקלאות במושבה. אנשים מתפרנסים כאן מחקלאות ויש לה ערך אמיתי. מעבר לזה, המושבה נקראת גם 'הכפר החריג'. היא חגגה 80 לפני שנה, ומקדמת דנא יש תושבים שהם לא חקלאים. האיזון הזה בין חקלאים לבין כאלה שאינם חקלאים נשמר פה היטב, וחשוב לשמור עליו. שניים מתוך שלושת ילדיי אמרו לי: 'אנחנו רוצים לחזור הביתה', והבית הוא יקנעם המושבה. היום, הילדים שלהם כבר כאן בגנים. הציבור כולו, כולל המשפחות הצעירות, החליט שאנחנו רוצים להישאר מושבה בעלת אופי כפרי־חקלאי. העסק הזה חי, נושם ובועט ותוכנית הסיפוח של אלפסי היא איום רציני מאוד עליו. היחסים עם העיר הם הדדיים, וצריך לדעת לשמור עליהם בלי להיות דורסני".

מי שנותן מעין "מבט־על" על אותה "דורסנות" הוא מהנדס המועצה האזורית ברוך שמיר, חבר הקיבוץ הוותיק ואחד החזקים בארץ מבחינה כלכלית, משמר העמק. "למדינת ישראל יש מעין חזון־על, שמוגדר בתוכנית המתאר הארצית תמ"א 35 שמסתכלת על המדינה לטווחים הארוכים יותר ומגדירה מרקמי יישובים, ייעודי קרקע, תשתיות ועוד", הוא מסביר, "המדינה מגדירה איפה יעברו המסדרונות האקולוגיים ואיפה יהיו הריאות הירוקות שלה, איפה יהיה שטח חקלאי ואיפה יהיו מרקמים עירוניים. מרקם עירוני זה מרקם שבו יש עיר שמוגדרת עיר וההתפתחות שלה היא כמרקם עירוני ולא כמרקם כפרי. יקנעם עילית לא מוגדרת כמרקם עירוני, אלא כיישוב גדול מיוחד. כלומר היא לא כפר ולא בדיוק עיר. המשמעות היא שיקנעם עילית יכולה להישאר בגודל שלה, היא לא חייבת לגדול לממדים של עיר שפולשת לשטחים שלצידה.

"רואים במושבה משפחה". מימין: אייל רום, מנכ"ל החברה הכלכלית של המועצה האזורית מגידו, ומושיקו אריה מיקנעם המושבה // צילום: אייל מרגולין

שמיר טוען כי "המדינה איבדה קצת פרופורציה. היא לא יכולה לקחת כל חלקה טובה ולבנות עליה כבישים ומבנים, כי נהפוך למדינת בטון ומלט. המדינה גם הגדירה היכן ייבנו מיליון וחצי יחידות הדיור הבאות. זה תהליך שנעשה במשרד האוצר יחד עם מינהל התכנון, ושם הגיעו למסקנה שקודם כל צריך לעבות חמישה מטרופולינים: תל אביב, ירושלים, באר שבע, חיפה ומטרופולין מנ"ע - מגדל העמק, נצרת ועפולה. זה הפוטנציאל, שם ניתן לממש מאות אלפי יחידות דיור לשנים הבאות, ולא במקומות הכפריים שלנו. 5,000 יחידות הדיור שאלפסי רוצה לבנות הן בדיחה לעומת המיליון וחצי שצריך בעשורים הקרובים. הן לא יתרמו כלום ורק יגרמו נזק סביבתי ויקרעו את המרקם החברתי ביישובים ותיקים שקיימים כאן. אגב, בכלל לא בטוח שאנשי יקנעם עילית רוצים להמשיך להתפתח. אולי הם לא ירצו להתפזר לממדים שיהיו גדולים מדי עבורם?"

לרמה הארצית מוסיף גם עמיר ריטוב, יו"ר מרכז המועצות האזוריות, שאומר כי "מאבק של המועצה האזורית מגידו בתוכנית הגרנדיוזית של העיר השכנה מבטא את האתגר הניצב לפתחן של המועצות האזוריות בכל הקשור לתפקידן לשמר את היישובים, השטחים הפתוחים והחקלאות במרחב הכפרי. אסור שהערים יבלעו את השטחים הפתוחים בישראל. שטח פתוח שנהרס לא ישוב עוד להיות שטח פתוח לעולם, ואסור להכריע בהסתמך על אינטרסים קצרי טווח".

 

"מאבק על הבית"

המאבק נגד עיריית יקנעם עילית והעומד בראשה אינו היחיד שאותו מובילה המועצה האזורית מגידו. "מאבק נוסף שאנחנו מנהלים הוא נגד מתקני הטיפול בגז הטבעי מהמאגרים בים, שאותם רצתה המדינה להקים ליד תחנת הכוח חגית הנמצאת בשטח המועצה", מספר חולבסקי, "הקמנו מטה מאבק וכבר ב־2014 החליטה הממשלה שמתקני הטיפול בגז יוקמו בים, אבל כרגע אנחנו נלחמים בשארית של זה. יש חומר שהוא תוצר לוואי של הטיפול בגז שנקרא קונדנסט, שהוא מסוכן ביותר. המדינה רוצה למקם ליד אתר חגית מיכלי חירום ענקיים, בגובה 17 מטר, שיהיו בהם 13 אלף ליטר מהחומר הזה. אנחנו מתנגדים לזה בתוקף וטוענים שאפשר לעשות גם את מתקני החירום בים. מאבק נוסף, שאנחנו מנהלים יחד עם המועצה האזורית עמק יזרעאל, טבעון ורמת ישי, הוא נגד שדה התעופה הבינלאומי שהמדינה רוצה להקים ליד בסיס חיל האוויר ברמת דוד. ואנחנו מובילים גם מאבק מאסיבי מול משרד התחבורה וחברת נתיבי ישראל, במטרה לשדרג את כביש 66, שהוא כביש דמים שבעשור האחרון היו בו 40 הרוגים וקרוב ל־1,000 פצועים. לפני שנה הגעתי לסיכום עם שר התחבורה ישראל כץ, שכל הכניסות ליישובים ישודרגו עם רמזורים, מחלפים וכיכרות. השבוע יש לי פגישה על כך עם מנכ"ל נתיבי ישראל".

ומה תוכנית המאבק נגד התוכנית של יקנעם עילית?

"אני מגייס חזית רחבה בקרב שרים וחברי כנסת נגד התוכנית הזו, שהשלב הבא שלה הוא אישור בוועדה הגיאוגרפית של משרד הפנים ואח"כ שר הפנים יכול לאשר את המלצתה או לא, אם יהיה צריך, נשכב כאן על הכבישים ולא ניתן לטרקטורים להתקדם. לשמחתי אנחנו עוד רחוקים מזה. מבחינתנו זה מאבק על הבית ועל עתיד חיינו כקהילה וכמועצה. אי אפשר לנתק יישובים ותושבים ממרקם חייהם. נילחם כנגד המזימה הזו בכל הדרכים והכלים כי זו התנהלות דורסנית וכוחנית שלא תביא שום הישג לעיר אלא רק להרס היחסים בין מגידו ליקנעם עילית ועלולה לפגוע במאבקים נוספים וחשובים הנוגעים לחיי תושבי האזור".

סימון אלפסי, ראש עיריית יקנעם עילית: לא מעוניין לספח יישובים כרגע

בעיריית יקנעם עילית טוענים כי הטענות שמעלים אנשי המועצה האזורית מגידו אינן מדויקות, וזאת בלשון המעטה. לדברי סימון אלפסי, ראש עיריית יקנעם עילית ב־28 השנים האחרונות, "יקנעם גדלה בתקופתי מעיר של 5,000 תושבים ו־35 אחוזי אבטלה לעיר של 24 אלף תושבים עם תוכנית פיתוח מאושרת לגדול ל־36 אלף תושבים".

לדברי אלפסי, "כשנבחרתי כל יקנעם עבדה במפעל סולתם. היתה כאן הגירה שלילית, ואפילו תפקיד בית הספר התיכון היה ללמד מקצועות כמו כרסמות, מסגרות ורתכות כדי להכשיר עובדים לסולתם. החלטתי שלמקום יש פוטנציאל וצריך לבנות אותו מחדש על מערכת חינוך טובה, תעסוקה נוספת ואחרת ואיכות חיים. אז החלטנו להקים כאן פארק היי־טק, שהיום נמצאות בו 100 חברות ועובדים בו 8,000 עד 10,000 איש.

"כרגע בונים ביקנעם עילית 1,400 יחידות דיור, שכ־65 אחוזים מהן כבר מאוכלסות או בדרך לאכלוס, ויש עוד 900 יחידות שנמצאות בתכנון. נוסף על כך, יש תכנון ל־900 יחידות שנמצאות על אדמות פרטיות, אבל בישראל כמעט בלתי אפשרי לקבל אישור בנייה על אדמות פרטיות.  מאחר שיש לעיר פוטנציאל גדול לפיתוח, באתי לשר השיכון וביקשתי להכין תוכנית אופק לשנים 2050-2020.

"במקום לטפל ביישובים - בוחרים במאבק". אלפסי // צילום: באדיבות המשפחה 

"לקחתי חברת תכנון, שהציעה שתי הצעות. אחת - לצרף את היישובים עין העמק, אליקים ויקנעם המושבה ועוד 1,800 דונם למטרת תכנון ופיתוח בין אליקים לבין פארק התעשייה החדש מבוא כרמל. תוכנית שנייה היא לצרף את אותם 1,800 דונם - ללא היישובים. אין לי עוד אפשרויות, כי מועצה אזורית מגידו סגרה אותנו מכל כיוון. על פי התוכנית, אפשר להרחיב את יקנעם עילית בעוד 1,800 דונם בלי לפגוע בשום דבר, משום שזה שטח בור. 

"לא ייתכן שלמועצה האזורית מגידו יהיו 180 אלף דונם על קצת יותר מ־10,000 תושבים, וליקנעם עילית תהיה תוכנית מתאר ל־36 אלף תושבים על 8,000 דונם בלבד, שחצי מהם שטחים ירוקים ויערות שאני לא יכול לבנות עליהם. מבחינה כלכלית ואסטרטגית, במיוחד כאשר כביש 6 מגיע לכאן, חשוב מאוד להמשיך לפתח את יקנעם עילית. הרי לא אני אבנה את זה; הבנייה לא תקרה מחר וגם לא בעוד חמש שנים. זו חשיבה לדורות הבאים.

"למרות כל זה, לפני שבוע הייתי אצל מנכ"ל משרד הפנים, וסיכמנו כי מאחר שהוועדה הגיאוגרפית לא יכולה לדון בנושא של צירוף יישובים, כי אין לה סמכויות לכך, ביקשתי שהוועדה תדון אך ורק בהרחבת שטח השיפוט של העירייה באותם 1,800 דונם - שהם שטחי מנהל שמיועדים לתכנון ולפיתוח ולא כוללים את היישובים. כרגע אני לא מעוניין לספח את היישובים, בין השאר כי עשיתי בהם בדיקה וראיתי שיש צורך להשקיע בתשתיות ובמוסדות ציבור קרוב ל־80 מיליון שקלים. הלוואי שראש המועצה האזורית מגידו היה מטפל ביישובים האלה, אבל הוא החליט לעשות מאבק".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו