"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נגינה מצוינת, שירה לא אחידה ברמתה

"כוחו של גורל", האופרה הישראלית

,עודכן
מתוך "כוחו של גורל" // צילום: יוסי צבקר // מתוך "כוחו של גורל" // צילום: יוסי צבקר

"כוחו של גורל" היא אופרה ייחודית ביצירתו של ורדי: אופרה ללא כוכבים ראשיים של ממש הנושאים אותה על כתפיהם, ללא פרימה דונה בנוסח ויולטה ("לה טרוויאטה") שממקדת בה את כל תשומת הלב, וללא גיבור גברי מובהק שנמצא על הבמה בכל עת. תמורתם יש אנסמבל ענק, גלריה אנושית קליידוסקופית של 11 זמרים, בתפקידים "רציניים" ובתפקידים קומיים, וכולם בעלי זמן במה פחות או יותר שווה.

לאונורה, למשל, הדמות הנשית החשובה באופרה, נעדרת מהבמה לאורך כל המערכה השלישית, ואילו מליטונה ופרציוסילה - דמויות שוליות יחסית של נזיר וצוענייה שתורמות מעט, אם בכלל, למהלך העלילה - זוכות לסצנות ארוכות שמשמשות הפוגה קומית בין המתחים הרגשיים הגדולים של התמונות הרציניות.

למקהלה חשיבות מכרעת באופרה. יותר מבכל אופרה אחרת של ורדי היא זוכה לתפקידים מורכבים, מרהיבים וגם מגוונים מאוד: קבוצת נזירים בתמונת המנזר המרשימה; חיילים, צוענים ורוכלים בתחילת המערכה השלישית; ולבסוף קבצנים ומוכי גורל אחרים בתחילת המערכה האחרונה ב"תמונת המרק" המפורסמת ("תמונת המינסטרונה" קוראים לה האיטלקים), שבה צובאים קבצנים אומללים על דלתות הכנסייה כדי לקבל מנת מרק, במה שעשוי להתפרש כביקורת חריפה של ורדי על המלחמה והשלכותיה.

הדמות הראשית האמיתית ב"כוחו של גורל" היא המוסיקה. רק באופרות ספורות הגיע ורדי למידת השראה כה מרשימה, לשימוש כה עשיר ומגוון בתזמורת ולאריגה כה מחוכמת של מוטיבים מוסיקליים החוזרים ומופיעים לכל אורכה של האופרה.

דניאל אורן הוא המנצח המושלם לרפרטואר הזה. הוא מביא עימו שילוב של אנרגיות בלתי נגמרות לצד ירידה מדוקדקת לפרטים והיכרות עמוקה עם היצירה. תזמורת האופרה נדבקה בלהט של אורן והנגינה היתה ברובה מעולה. סולו הקלרנית של מיכאל גורפינקל בתחילת המערכה השלישית ראוי במיוחד לציון. עם זאת, רמת הזמרים לא היתה אחידה. ולדימיר סטויאנוב, בתפקיד החשוב של דון קרלו, היה חיוור לגמרי, והביצוע של אנקליידה שקוזה לצוענייה פרציוסילה היה מאומץ מדי.

ובכל זאת בלטו מאוד לטובה בוריס סטאטסנקו (מליטונה) בהופעה קומית מבריקה והבס סיימון לים (אב המנזר) בהופעה מרשימה מאוד. אירה ברטמן בתפקיד לאונורה התחילה חלש אבל השתפרה מאוד בהמשך. האריה הנהדרת שלה במערכה האחרונה היתה משיאי הערב. גם גוסטבו פורטה היה טוב, אם כי הגניחות שלו והופעתו הכבדה־משהו העיקו מעט.

מקהלת האופרה בהדרכת איתן שמייסר התמודדה עם האתגרים של האופרה בגבורה מרשימה. רק חבל ‎שהבימוי ועיצוב התפאורה היו שגרתיים, שלא לומר שמרניים מאוד, ולא תרמו מאומה לחוויה הכללית.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר