"אי אפשר לתת פרס על פוטנציאל"

לאחר 17 ימים מפרכים ועמוסי מוסיקה מעולה, ננעלה ביום חמישי בערב תחרות הפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין בהכרזה על הזוכה הגדול, שימון נרינג מפולין. בפרס השני זכה דניאל צ'ובאנו מרומניה, ובמקום השלישי שרה דנשפור מארה"ב. צ'ובאנו זכה גם בפרס אהוב הקהל. הישראלי יבגני יונטוב, שנמנה עם ששת הפסנתרנים שהעפילו לשלב הגמר, זכה בפרס הביצוע הטוב ביותר של מוסיקה קאמרית ובפרס למתחרה הישראלי הטוב ביותר.

ערב הגמר, שנערך בפני קהל חם ואנרגטי שמילא את היכל התרבות, היה סיום נאות לתחרות מוצלחת, עשירה בפסנתרנות ברמה גבוהה מאוד ובהרבה מתח ועניין. "תחרויות בכל העולם הן מקור לפורענויות, לסקנדלים ולמחאות. תחרויות מעוררות יצרים, ובצדק", אומר פרופ' אריה ורדי, יו"ר השופטים בתחרות וחתן פרס ישראל למוסיקה. "הייתי כבר בתחרויות ששופטים עזבו בטריקת דלת והעיתונות תקפה ללא הפסק את השופטים, אבל הפעם התחרות עברה לשמחתי בלי סקנדלים".

סקנדלים לא היו. אכזבות וחילוקי דעות - היו והיו. כמה מתחרים מעולים לא זכו לעלות לשלב הגמר, ובהם אריק לו האמריקני שהפליא לנגן את הפרלודים של שופן בשלב השני, לוקה אוקרוס מגרוזיה שהרשים מאוד ברחמנינוב, ושיפיונה סנג'ובאני מאיטליה שהסוויטה מאת הנדל שניגן בשלב השני היתה מהרגעים היפים בתחרות. נוסף על כך, סנג'ובאני נאלץ להתמודד עם רעשי קדיחה רמים שהחרידו את חלל האולם בשעה שניגן. "אחת השופטות אמרה לי 'עצור את הנגינה!' אבל החלטתי להניח לו להמשיך", אומר ורדי, "ככה זה כאן, תמיד יופיע מישהו עם קומפרסור".

ורדי נמנע מלהצביע בתום השלב השני על העולים לגמר מכיוון שהחמיץ את אחד מימי התחרות כשקיבל את פרס ישראל בירושלים. גם בהצבעה הסופית, על זהות המנצח, לא השתתף ורדי, משום שיבגני יונטוב, שעלה לגמר, היה תלמיד שלו בעבר. "סביר להניח שאם הייתי מצביע, התוצאות היו נותרות אותו הדבר", הוא אומר. "לפעמים, במקרה של שוויון, מתקיימת הצבעה חוזרת, אך הפעם לא היה צורך בכך, מה שמראה שלא היו חילוקי דעות חריפים".

הקהל בחר דווקא בדניאל צ'ובאנו.

"צ'ובאנו ניגן את הקונצ'רטו של פרוקופייב בצורה מכשפת, הוא הסעיר את האולם, אבל בשלבים המוקדמים המוצרט שלו היה פחות טוב. השאלה היא אם אתה מצביע לפי תקרת ההישגים או לפי התחתית. גם אם חשנו שיש לו כישרון גדול, אי אפשר לתת פרס על פוטנציאל. אני חושב שבסופו של דבר, הבחירה היתה ראויה".