תעלומת הבחירות

ביום שלישי הקרוב אמורות להתקיים הבחירות בהסתדרות המורים - באותו ארגון ששמו נודע לשמצה בגין השחיתות והרס הדמוקרטיה בידי סיעת אמ"י השולטת בו עשרות שנים. אמורות, אני מדגיש, כי רבים מ־150 אלף החברים בו עדיין אינם יודעים עליהן.

הם לא יודעים כי ההנהלה הנוכחית בראשות יפה בן דוד מתנהגת כמי שלא רוצה שיידעו; כי אותה בן דוד מתנהגת כמי שמנסה להרדים את הבחירות הגורליות ולשבש את ההליך הדמוקרטי התקין; כי נכון לשלשום לא טרחה ההנהלה לדווח לאלפי מורים על המקום והשעה שבהם יוכלו להצביע.

בן דוד. וסרמן ודאי גאה בה 

אמנם, הוקמה ועדת בחירות בראשות שופט שלום בדימוס, יעקב שמעוני, ונשכרה חברה חיצונית לנהל אותן - אבל בשטח קיימת אי בהירות גדולה. "יש אנדרלמוסיה", לשון אחד המורים, "יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל... לא ברור מה יקרה ביום הבחירות..." 

גורם פנימי בהסתדרות המורים הוסיף: "אנחנו פחות משבוע לפני הבחירות (השיחה התקיימה שלשום) ועדיין לא נשלחו הודעות לבוחר לחלק גדול מהמורים, לא הוצגו ונתלו מודעות על הבחירות בחדרי מורים, אין הודעה על מיקום חלק מהקלפיות הנייחות ועל הזמנים שבהם יתאפשר להצביע - יש חוסר ארגון שלא ברור אם מקורו בשלומיאליות או חלילה בזדון".

ביקשתי דוגמה וקיבלתי: "גמלאים ועובדי הוראה ביום הפנוי שלהם או בשנת שבתון, הצביעו בעבר בקלפיות של בתי הספר הקרובים למקום מגוריהם. הפעם התקבלה החלטה מוזרה: הגמלאים יצביעו רק בקלפי קבועה. כלומר, מכבידים דווקא על הקשישים שבחלק מהמקרים מתגוררים במרחק של 30 דקות ויותר מהקלפי. התוצאה: רבים מהם לא יבואו להצביע גם אם הם נורא רוצים להשפיע".

ועוד אמר מי שאמר המצוי ברזי הבחירות: הקלפיות הניידות, אם לא שונתה בינתיים ההחלטה, נוסעות לגני התערוכה בליווי של מזכיר הקלפי בלבד, ללא המשקיפים. הן תישארנה שם בלי השגחה עד לספירת הקולות בלילה.

 

חושך במקום שקיפות

החומרים שנאספו על שולחן עמיתיי עוזי דיין ומיכל שבת בפרשה הזאת מאמתים לכאורה את התמונה הלא פשוטה שהולכת ונחשפת. מנהלים, מורים, גמלאים ופעילים מציגים עובדות, תמיהות, מסמכים והקלטות - ושואלים: מה קורה כאן? מישהו מנסה בכוח למנוע בחירות הוגנות? 

הבחירות האלה הן אכן בגדר תעלומה כי בניגוד לעבר - לא טרחה הפעם ההנהלה להדפיס ולהפיץ בקרב המורים, כמתבקש, חוברת עם רשימת הסיעות המתמודדות, עם המצע שלהן, עם שמות המתמודדים מטעמן. השקיפות נעלמה לחלוטין.

היא לא טרחה לפרסם בתקשורת מודעות על קיום הבחירות, לא הפיצה בחדרי מורים דפי הסבר על מועד הבחירות ועל אופן ביצוען, לא קראה למורים להשתתף בחגיגת הדמוקרטיה - לא שמרה ולא שומרת אפילו על מראית עין של קיום הליך דמוקרטי תקין. כלום, ממש כלום.

עולם כמנהגו נוהג בארגון המסואב, כאילו זו גזירה משמיים ואין כוח שמסוגל להבריאו. הגיעו הדברים לידי כך שבנוסף על מכבש הלחצים המופעל על מנהלי בתי ספר למנוע את כניסת נציגי סיעת נחל לבתי הספר שלהם; נוסף על הלחצים המופעלים על מורים להצביע לאמ"י (מה שקרה בפועל על פי העדויות שכבר נאספו); לא התביישה יד ימינה של בן דוד, דורית חגי - שבכובע אחד מכהנת כיו"ר מחלקת הארגון ובכובע שני כמזכירת סניף פ"ת - לשלוח מכתב אישי מושחת לעשרות מנהלים של בתי ספר בעיר.

בפתח המכתב, שכותרתו היא "היערכות לבחירות ביום שלישי", מביאה חגי מידע כללי למנהלים (לא למורים...) על נוהל הבחירות הפורמלי. אבל באותה נשימה - כאילו שכחה שהיא מזכירה ונציגה של כ־ו־ל־ם ואסור לה להטות בחירות - היא כותבת להם בהבלטה ללא מורא: 

"היות שכולכם חבריי מזה שנים, שוררים בינינו יחסי אמון, הגינות ויושרה, והיות שאיני חוסכת מאמץ ורצון לעזור לכל אחד מכם - אני מבקשת את עזרתכם בעידוד הצוותים להצביע אמ"י על מנת שאוכל להמשיך להועיל לכם". 

ככה, בגלוי, בלי בושה, כשאת המכתב המופלא היא חותמת כך: "מצביעים בפתק אחד סיעת אמ"י. שלכם, דורית חגי, מזכירת הסניף".

 

העסקנית הניטרלית...

השבוע שאלתי את דורית חגי אם אכן כתבה את המכתב והיא אישרה זאת. שאלתי אם נראה לה תקין לנסות להטות בחירות באמצעות מי שתלויים בשירותיה, ולא קיבלתי תשובה עניינית.

תחילה טענה ששלחה רק מכתב אחד כזה. אחר כך טענה כי היא ניטרלית ולא היה לה רצון להשפיע על המורים. בהמשך הסבירה לי כי היא מתנהגת בהגינות ומבהירה לכולם שהיא בעד בחירות הוגנות. וחוץ מזה, הוסיפה, מאחורי הפרגוד כל אחד מצביע לפי מצפונו.

במילים אחרות: מבחינתה היא נהגה כשורה.

כיצד הגיב יו"ר ועדת הבחירות, השופט בדימוס יעקב שמעוני, על שאלות שהציג לו עוזי דיין בעניין אי פרסום נוהלי ההצבעה בחדרי המורים? נכון להורדת המדור הזה לדפוס, לא הגיעה ממנו תשובה. דיין שאל את דוברת הארגון אם השאלות הועברו אליו בכלל, וגם על כך לא קיבל ממנה תשובה.

ההתנהלות הזאת מזמינה הערה נוספת: מדוע אחרי כל מה שנחשף בהסתדרות המורים, בתקשורת ובחקירות המשטרה, העזה יפה בן דוד להתנכל למזכירת סניף נתניה, תמר רוטמן, ולא הרפתה ממנה גם אחרי ששופטת ביטלה את הדחת האחרונה מהתפקיד בגין תמיכתה בסיעת נחל?

מדוע ניסתה בן דוד למנוע ממנה להתמודד שוב על תפקידה, הפעם מטעם נחל, ונהדפה בידי אב בית הדין הפנימי, שמואל צור? 

מדוע במקום להשקיע כסף רב של המורים בתשדירים חלולים בטלוויזיה וברדיו על מעמד המורה והדאגה לו - תשדירים שבאופן שקוף נועדו לחזק את בן דוד בבחירות - לא משקיעה האחרונה את הכסף בתשדירי שירות למורים ולציבור על קיום הבחירות ואופן ניהולן? היא מתביישת בהליך דמוקרטי?

והעיקר: מדוע על רקע מה שקרה בעבר במוסד הזה בתחום טוהר המידות, לרבות בתקופת הבחירות, לא התקיימה מסיבת עיתונאים עם יו"ר ועדת הבחירות, מר שמעוני, וזה לא מסר מידע על אופן ניהול הבחירות והפיקוח עליהן? 

איך קרה שרק ביום רביעי בערב, אחרי שהצגנו לכבודו שאלות ולא קיבלנו עליהן תשובות, הופצה פתאום רשימה של חלק מהקלפיות הנייחות - אחת מהן, לפי דרישת הסיעה הדתית, הועברה מבית ספר בנתניה לבית כנסת...

הערה אחרונה: מדוע במקום לעסוק ברצח אופי בשיטות נלוזות; בהשמצות זולות, נמוכות, המזכירות אנשים שאין להם מה למכור במגרש הערכים והחינוך - לא מתנהלת יפה בן דוד כאשת חינוך נאורה הרגישה לשקיפות? 

 

הוועדה לבחירת מפקד לגל"צ 

לפני שבוע הציע לי אחד הקוראים לבחון את רשימת חברי ועדת האיתור לבחירת המפקד הבא של גל"צ. "אחד מגיבורי התחקירים שלך ושל עוזי דיין ומיכל שבת", אמר, "חבר בוועדה הזאת. אחד האנשים הפחות ראויים שצמחו בשירות הציבורי צורף אליה".

בדקתי את הרשימה ואכן מצאתי בה מכר ותיק: נציב שירות המדינה לשעבר, עו"ד שמואל הולנדר, גיבור סידרת תחקירים שפירסמנו ב־2002 באכסניה הקודמת שלנו. כותרת אותה סידרה היתה "נציב הטיוח והרחמים" - נציב שירות המדינה שסירב להשעות עובדי ציבור שסרחו, שהיה נגוע בעצמו באי סדרים חמורים, שנהג בסלחנות מופלגת בעובדים שנחשדו בניצול מעמדם לקבלת טובות הנאה ועוד ועוד.

נציב שגם אחרי פרסום התחקירים על אודות מעשיו והחלטותיו, נצמד חזק־חזק לכיסאו. כאילו ממצאי התחקיר אינם נוגעים אליו.

לרוע מזלו, כעבור פחות משנה, עמד מבקר המדינה דאז, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, להשלים את דו"ח הביקורת של אנשיו על המתרחש באגף המשמעת בנציבות וביקש להידרש באותה הזדמנות גם למקרים שעליהם הצבענו בתחקיר העיתונאי. לאמת או להפריך אותם.

הולנדר, שניסה להטיל דופי באמינות התחקיר, אמור היה ראשון לברך על כך. הנה מגיע שומר הסף הראשי של המדינה, שבכוחו להעניק לו תעודת יושר ואמינות, ומבקש לבדוק את הפרסומים. הנה ההזדמנות להוכיח שהעובדות שראו אור על דפי העיתון נלקחו ממוחם הקודח של הכותבים.

למרבה התדהמה, בחר הולנדר לסכל את הבדיקה בדרך הבאה: הוא שלח למבקר מכתב שבו הודיע כי בקרוב הוא עומד להגיש תביעת דיבה נגד העיתון... כלומר, ביקש לומר לו: אדוני המבקר, מוטב שלא תערוך בדיקה של אותם מקרים שנכללו בתחקיר העיתונאי. אתה עלול להשפיע על ההליך המשפטי הצפוי...

מיותר לומר שלא הוגשה כל תביעת דיבה ושהמבקר הוטעה. אבל זה לא הועיל לנציב: הדו"ח הכללי החמור שפירסם גולדברג על הנציבות, שבו חשף גם את הסיבה לאי קיום הביקורת של ממצאי התחקיר העיתונאי, אימת את ההפקרות ששלטה בנציבות.

הדו"ח הזה גילה, בין היתר, מה קרה כאשר אנשי המבקר הציגו לנציב ולבכיריו שאלות קשות; כאשר הם נגעו בפצעיו הפתוחים; כאשר הניחו את ידם על מסמכים הקושרים את הנציב לאי סדרים חמורים ולהחלטות תמוהות.

הולנדר נתקף זעם והשתלח באנשי המבקר: "לא אתן למשרד מבקר המדינה לפגוע שלא כדין במוניטין שצברתי במשך 32 שנות שירותי הציבורי רק מפני שמישהו במשרד החליט למצוא פגמים וליקויים בכל מחיר, ולו במחיר האמת", כתב בין היתר. כלומר, מבחינתו לא רק אני, דיין ושבת היינו בחזקת מעלילי עלילות ומפיצי כזבים כי אם גם כבוד השופט העליון בדימוס, אליעזר גולדברג.

מבקר המדינה לא עבר על כך לסדר היום: הוא חשף בדו"ח שפירסם חלק מהתנהגותו המשתלחת של הנציב והזכיר לו ש"כך לא מתנהג מי שאמור לתת דוגמה לאחרים".

די היה לכאורה במה שתיאר וחשף אז המבקר כדי ששמואל הולנדר לא יהיה חבר בשום ועדה ציבורית. כדי שאדם מסוגו יישאר בבית. שיתחבא. אבל במדינה שבה נפתחה דלת הממשלה לכבוד שר שהורשע בקבלת שוחד וחזר בצהלה לאותה זירת פשע במשרד הפנים - הולנדר הוא בהחלט האדם הראוי. אין מתאים ממנו. 

 

נתן וולוך בוחר

את יו"ר סיעת הגמלאים בעיריית ת"א, נתן וולוך, הצגנו כאן כמה פעמים כנוכל סדרתי. וולוך הוציא בשעתו כספים במירמה ממשלחות נוער שיצאו לחו"ל, הורשע לפני כמה שנים במעשי מירמה בעיריית ת"א, הסתבך לפני שנתיים, יחד עם אחרים, במעשי הונאה במכון אבני לאמנות ועוד. הוא הגיע רחוק.

מה כתב לנו בכיר בעירייה על פועלו של יו"ר הגמלאים המכהן כיום, בין היתר, כיו"ר מועצת העירייה בת"א? שהוא איש מרכזי בוועדה שבוחרת מדי שנה את יקירי העיר. שהוא, הרמאי, לא נזרק מהוועדה הזאת בידי העומד בראשה, רון חולדאי.

וולוך. הייתם מקבלים ממנו פרס? // צילום: גדעון מרקוביץ'

בדקנו, הכל נכון. האם בטקס הבא שוב נראה אותו לצד חולדאי בעת חלוקת התעודות ליקירי ת"א? האם מישהו מיקירי העיר ידרוש לסלק אותו? האם מישהו מחתני התעודה הזאת יקום ויאמר לו: ממך, אדוני העבריין, אני לא מקבל כלום - אין לך מה לחפש במעמד החגיגי הזה? 

 

גם ח"כ רוזנטל יכול

יושב ח"כ מיקי רוזנטל על כיסאו באופוזיציה, משתעמם ומתקנא בשרי הרוח והצלצולים, בחובבי הפרסום והכותרות המפזרים בהבל פה הצהרות מלחמה בכל מה שמסמל חוק, סדר ודמוקרטיה. מתקנא וכאילו אומר לעצמו: גם אני יכול לארגן לעצמי הופעות בשבתרבות כאן ושם; גם אני מסוגל לפלס לעצמי דרך למהדורות החדשות ולכותרות העיתונים.

אומר ומייד יוצא לדרך באמצעות אמירות פטרוניות על מנת המשכל של כמה מחוקקים מהליכוד - אמירות המזמינות, כצפוי, גל של גינויים והופכות אותו לאייטם בחדשות. מצית את האש ומייד מזמינים אותו לתוכניות הבוקר ברדיו ובטלוויזיה. הנה מרצדת התמונה שלו על מסכי הטלוויזיה. 

וזו רק המנה הראשונה. המנה השנייה, העיקרית, היתה "החשיפה" ו"הגילוי" שהמשטרה החליטה להמליץ להגיש כתב אישום בפרשת טובות ההנאה של החשוד בנימין נתניהו. וואו, למחוקק שלנו יש מקורות סמויים במשטרה. וואו, בידיו מידע חם מהתנור - הוא יודע מה שאחרים אינם יודעים.

כמה ציני אפשר להיות? לא חשיפה, לא גילוי ובטח לא ידיעה מרעישה. שהרי כל בר דעת מבין שרכבת טובות הנאה במאות אלפי שקלים לנבחר ציבור כלשהו, בוודאי לראש ממשלה, מובילה לכתב אישום חמור; שהרי ח"כ רוזנטל לא צריך להיות מחובר לשום מקור במשטרה כדי לומר מה שאמר תוך הדגשת המילה "המשטרה החליטה" או "המשטרה תמליץ".

זה ברור כי בתיק 1000, כמו בתיק 2000 - שני תיקי הברזל בפרשיות נתניהו - אין מנוס לטעמי מהמלצה על הגשת כתב אישום. רק טיפשים או מושחתים גמורים יכולים להגיע למסקנות אחרות.

 

חוק שלמה ארצי

הפרסום כאן לפני שבוע על הסכמת הסתדרות המורים לשלם לשלמה ארצי בשביל הופעה אחת בראשל"צ יותר מ־700 אלף שקלים (כולל שכירת האמפיתיאטרון והוצאות סדרנים) - הניב תגובות רבות. המכנה המשותף שלהן: טירוף מערכות.

רוח הדברים של מותחי הביקורת, גם אחרי שהם הביאו בחשבון שחלק מהכספים יוחזרו לקופה ממכירת הכרטיסים: אין לנו טענה לשלמה ארצי ולכל זמר אחר, הדורש סכומים כאלה. מדובר בסכום חזירי, אבל לאדם פרטי מותר לבקש הכל. השמיים הם הגבול.

אבל לגוף ציבורי, למזכ"ל מורים, לראש עירייה - אסור לפתוח את הקופה ולשלם מאות אלפי שקלים. הכסף הזה, שבעזרתו הם צוברים נקודות זכות, אינו של אבא שלהם. הוא שייך לציבור. על הרקע הזה, לנוכח הסקנדלים של ימי עצמאות ואירועים חגיגיים אחרים, הגיע הזמן להגביל את היושבים ליד הקופה. לא לאפשר להם להשתולל.

ארצי. רוצים? תשלמו... // צילום: קוקו

מי אמורים לעשות זאת ראשונים? שרת המשפטים ושר הפנים. רק שזה לא יקרה בקרוב כי איילת שקד עסוקה בניסיון נואש למנוע את בחירת השופטת אסתר חיות לנשיאת העליון (זה יקרה ביוני הקרוב) ובסיפוח חלק מהשטחים; ודרעי טרוד בחוק סגירת המרכולים בשבת.

הגנה על כספי ציבור, עם כל הכבוד והחשיבות, לא ממש מעניינת אותם. ¬

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו