פסטיבל דוקאביב: מה יש לראות?

עם יותר מ־100 סרטים תיעודיים שנאספו מכל קצוות העולם, תחרות ישראלית לוהטת שכוללת 13 סרטים מקומיים חדשים ועוד אינספור אירועים מיוחדים, הקרנות חוצות ומפגשים עם יוצרים, פסטיבל דוקאביב, שייפתח מחר בסינמטק תל אביב ויימשך עד 20 במאי, שוב נראה כמו חגיגה שחובבי הקולנוע אינם יכולים להרשות לעצמם להחמיץ.

הנה חמישה סרטים מתוך התוכנייה שכדאי לשים עליהם עין:

√ "אני לא הכושי שלכם": בהתבסס על ספר לא גמור שהותיר אחריו הסופר ופעיל זכויות האדם האמריקני ג'יימס בולדווין, סרטו המדובר של ראול פק, שהיה מועמד לאוסקר בטקס האחרון, מתמקד בחייהם הסוערים של מדגר אוורס, מלקולם X ומרטין לות'ר קינג - שלושה מנהיגים שחורים שנרצחו במהלך פעילותם הפוליטית והיו כולם חבריו הקרובים של בולדווין.

√ "אין לאן לברוח": הזוכה בפרס הגדול בפסטיבל IDFA האחרון עוסק בחיים בעיראק לאחר עזיבת הצבא האמריקני. ב־2011 אח בבית חולים בג'לאוולה מקבל לידיו מצלמה ומתבקש לדווח על המצב במדינה. במשך כמה שנים הוא לוכד בעדשתו חומרים מזעזעים שמתעדים את זוועות המלחמה ואת חוסר האונים של התושבים שנותרו בה, עד שב־2014 משתלטים על העיר חיילי דאעש.

√ "Gimme Danger": במאי האינדי הוותיק ג'ים ג'רמוש מגיש פורטרט אוהב ומלא הערצה של להקת הפאנק החלוצית והמהפכנית The Stooges, שבראשה עמד הרוקר האגדי איגי פופ. ההופעות המטורפות שהידרדרו לא אחת לקטטות המוניות, היחסים בין חברי הלהקה, שיתופי הפעולה עם ענקים כמו דיוויד בואי ואנדי וורהול, ההשפעה העצומה על הלהקות שהגיעו אחריה - והכל על רקע השירים האדירים של הלהקה, שעדיין נשמעים כאילו הוקלטו אתמול.

√ "וויטני יוסטון - להיות מי שאני": הבמאי הבריטי המהולל ניק ברומפילד, שהתפרסם בזכות כמה סרטים תיעודיים עצמאיים שעסקו בתיאוריות קונספירציה פופולריות בעולם המוסיקה ("קורט וקורטני", "ביגי וטופאק"), חובר לבמאי רודי דולזאל כדי לצלול אל חייה הטרגיים של זמרת הפופ המנוחה וויטני יוסטון, שהלכה לעולמה ב־2012, בגיל 48. באמצעות שיחות מעמיקות עם המוסיקאים, שומרי הראש ואנשי העסקים שהקיפו אותה וחומרי ארכיון שצולמו בהופעות ומאחורי הקלעים, היוצרים מספקים דיוקן אנושי מכמיר לב של אמנית מצליחה שבמשך שנים ארוכות נאלצה לגלם תפקיד ולהסתיר את זהותה האמיתית מהציבור.

√ "תרמית": סרטו של דין פליישר־קמפ מותח את גבולות הקולנוע התיעודי. הסרט מבוסס על יותר מ־100 שעות של חומרים משפחתיים שנמצאו בפינה נידחת ביו־טיוב ומגולל סיפור פיקטיבי על אודות משפחה אמריקנית ממוצעת. יש פה אמירה עוצמתית על "החלום האמריקני" ועל תרבות הצריכה.