אז המשחקים האולימפיים המוצלחים, בדיוק לפני 25 שנים, ברצלונה אינה רק בירתה הגאה של קטלוניה ומגדלור של תרבות, כלכלה, ספורט ואופנה בספרד. כל מי שמטייל חמש דקות בלאס רמבלס מתפעל מהכוח התיירותי של ברצלונה.
רק אשתקד כ־10 מיליון תיירים הגיעו לעיר; בהם ישראלים רבים שנהרו לקאמפ נואו כדי לראות את השחקן הטוב בהיסטוריה, לאו מסי. הם גם הגיעו לפארקים, לבניינים עם חתימתו של גאודי הגאוני, למרכז העיר, כדי ליהנות מאוכל מצוין ובריזה מהים, וכמובן גם למקומות ההיסטוריים הרוויים בעבר יהודי עשיר כמו הר מונז'ואיק המפורסם ("הר היהודים").
אך מה שישראלים רבים הממלאים בכל יום את הטיסות מישראל לברצלונה אינם יודעים - הוא קיומו של העימות שמתנהל כבר כמה שבועות בין הקהילה היהודית של העיר לבין מועצת העירייה, שכבר שנתיים מנוהלת על ידי פעילה מהשמאל המאוד מיליטנטי, אדה קולאו.
מחד, היא תומכת ומפגינה רגישות כלפי ההיסטוריה של היהודים ובעיקר כלפי זיכרון השואה. מאידך, היא לא מסתירה את תמיכתה המוחלטת בפלשתינים. עבור יהודים רבים מברצלונה הבעיה אינה תמיכה זו, אלא המגמה האנטי־ישראלית שמככבת בכמה מהמפלגות בעיר. בקהילה היהודית מתלוננים שבמפלגות אלה ישראל היא כנראה המדינה היחידה שיש לגנות.
ההצבעה לפני חודש של אחת הוועדות העירוניות בעד גינוי ישראל לא הוסיפה שקט ליחסים, שהיום נראים במשבר כביר בשל הגעתה ב־14 במאי של ליילה חאלד. השגרירות הישראלית במדריד, שעוקבת מקרוב אחר העניינים, הביעה את כעסה בפני ראשי העירייה.
"ליילה חאלד הוזמנה על ידי 'פסטיבל ליטרל', אירוע תרבותי שמאורגן על ידי ארגון פרטי. השתתפותנו בפסטיבל באה לידי ביטוי בתרומה של 10,000 יורו. איננו משפיעים על התכנים או בוחרים את האורחים", אמרו מקורות בעיריית ברצלונה, שצוטטו בתקשורת, וניסו להתנער מהזמנת חאלד וכן להתמודד עם הכעס הגדול של מנהיגי הקהילות שמייצגות כ־7,000 יהודים בברצלונה.
הדוברים של הקהילה היהודית הזכירו לעירייה את קורות החיים של חאלד, המחבלת שב־1969 הפכה לאישה הראשונה שחוטפת מטוס. הצעירה שנולדה בחיפה והיתה חלק מ"החזית העממית לשחרור פלשתין" השתתפה בחטיפה של טיסה 840 של חברת TWA באוגוסט 1969. שנה אחר כך, ואחרי שעברה כמה ניתוחים פלסטיים בפניה, ניסתה ללא הצלחה לחטוף מטוס נוסף. חאלד נעצרה, אך לא לזמן רב. היא שוחררה במסגרת עיסקה לחילופי בני ערובה.
זמן רב עבר מאז, וחאלד שינתה את פעילותה בתחום האווירי לקרב נגד ישראל בזירה הבינלאומית. חאלד כבר אינה תומכת בהתקפות כאלה כאמצעי להשיג את מטרותיה, אך אינה יכולה להשתחרר מהסמל שהיא עצמה בנתה. לא משנה לאן תלך, האישה שעבור רבים עדיין נחשבת למחבלת, אך בשביל אחרים היא לוחמת חירות, תמיד תיזכר לאור אחד ממשפטיה המפורסמים ביותר: "החבר הראשון שלי היה קלצ'ניקוב".
בקהילה היהודית טוענים, ובצדק, שאישה כזו לא כל כך מתאימה לפסטיבל תרבותי, וזועמים על כך שתמונתה מופיעה על שלטים בכמה רחובות, כדי לקדם אירוע שחלק ממימונו מגיע מהעירייה. אף שהעירייה מנסה להתנער מחאלד, הכעס של יהודים ושל אנשים נוספים רבים בברצלונה - הוא גדול.
"בעד זכויות אדם"
הזעם נולד הרבה לפני ההזמנה השנויה במחלוקת של הפלשתינית. כאמור, בחודש שעבר תת־ועדה של העירייה הצביעה בעד החלטה שמגנה את "הכיבוש הישראלי והמדיניות של התנחלות בשטחים הכבושים הפלשתיניים", ושמעניקה גיבוי להפסקת "כל צורה של שיתוף פעולה עם הכיבוש, עם הפרת זכויות אדם וגניבת המשאבים של פלשתין".
ההחלטה זכתה לתמיכת ארבע המפלגות שבאות מהשמאל ועד לשמאל הרדיקלי, וכן להתנגדות מפלגת הימין ומפלגת המרכז, ולהימנעות בהצבעה מצד התנועה המוכרת בשאיפתה לעצמאות קטלוניה.
חשוב להדגיש כי לא מדובר בהצבעה בעד החרמת ישראל, כפי שעשו במקומות נוספים בספרד, כמו חיחון. אף שהיא תומכת ב"לגיטימיות של קמפיינים לא אלימים, שמקודמים על ידי החברה האזרחית הפלשתינית והבינלאומית, כדי להגן על זכויות אדם והזכויות ההומניטריות הפלשתיניות", ברצלונה לא רצתה לחבק באופן רשמי את ה־BDS; בין היתר כי היא יודעת שצעד כזה יביא אותה לתביעות ולנזק בינלאומי רציני.
"לא מדובר בלהיות בעד ישראל או פלשתין, אלא להיות בעד זכויות אדם. אנחנו מתערבים רק אם יש קריאות שנאה או גזענות, ואין זה המקרה", אומר מספר שתיים בעירייה, חררדו פיסרלו, שמחליף את קולאו שנמצאת בחופשת לידה. פיסרלו, שנולד בארגנטינה, הוא אדם פרגמטי יותר מקולאו, שהגיעה להנהלת העיר הפופולרית כל כך אחרי שהפכה לדמות מוכרת בתנועה הפופוליסטית נגד "הסיסטמה", והתפרסמה בהפגנות נגד הצווים לעיקולי בתים.
כראשת העיר היא המשיכה בתמיכה בנושא הפלשתיני, שהתבטא ברצון להפסיק את הסכם הערים התאומות עם תל אביב, שבסוף לא יצא לפועל; וגם בתמיכתה הפומבית במשט של נשים לעזה שיצא מנמל ברצלונה בספטמבר האחרון. עם זאת, בחודשים האחרונים קולאו מיתנה את המסר שלה והשתתפה בכמה אירועים שקשורים ביהודים.
העיתונאית פילר ראולה היא אחת הדוברות הלא יהודיות הכי פרו־ישראליות בספרד, ובכלל באירופה ובאמריקה הלטינית. בלי פחד ותחת לא מעט איומים, הסופרת המוצלחת הקטלאנית מבקרת את ה"צביעות" נגד ישראל. פעמים רבות היא נכנסת למלחמות מול עמיתיה, שחולקים עימה את השאיפות לעצמאות קטלוניה. ראולה מסכימה שהצבעה בעירייה לא היתה החלטה בעד ה־BDS, אך מדגישה שהיא חמורה מספיק.
"לא מתאימה לפסטיבל". שלט של המחבלת חאלד
"האנשים האלה לא מתעסקים עם רודנים ומחבלים בכל העולם, כי תמיד קיימת ישראל עבור חלק מהשמאל. העובדה שישראל היא דמוקרטיה שסובלת עשרות שנות מלחמה וטרור, ושמסביבה מיליוני אויבים עם אידיאולוגיות טוטליטריות, לא נחשבת עבורם. כשמדובר בישראל - הפוסט־אמת והסיפור השקרי מופיעים תמיד", אומרת ראולה ל"ישראל השבוע". מלבד הגנתה על ישראל, ראולה מוכרת גם כלוחמת נגד החלקים הכי רדיקליים באיסלאם. בספרה שנקרא "מספיק!" היא מתריעה ממה שהיא מגדירה כ"איסלאמו פשיסטי".
"פרצוף של מחבלת ברחוב"
כל הארגונים היהודיים מנהלים כעת שיח כדי להגיע להסכמה כיצד לפעול מול העירייה לאחר ההצבעה, בעיקר לאחר ההזמנה של חאלד לפסטיבל על ידי ארגון פרטי, אך כזה שמקבל תמיכה ציבורית כלכלית.
גם הנשיא של הקהילה היהודית הכי גדולה, ה"קומונידד ישראליטה דה ברצלונה" (CIB), אורי בנגיגי, מודה שההצבעה אינה תומכת ב־BDS, אך מציין: "זוהי דרך עקיפה לתמוך בהחרמה של ישראל. ה־BDS הפסיד בכל ההחלטות הפוליטיות נגד ישראל בעיריות בספרד, כי בית המשפט הספרדי ביטל כמעט את כולן", הוא אומר ל"ישראל השבוע" כשהוא מציין את העבודה המשפטית של הארגון הפרו־ישראלי ACOM מול התנועות הרבות בספרד שתומכות בחרם על ישראל.
"עיריית ברצלונה יודעת את זה, ולכן לא הלכה עד הסוף. אבל מה שהיא עשתה לא מקובל כי היא מסמנת את הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ניתן להתווכח על נושא הכיבוש, אך הטקסט של העירייה אינו שוויוני כי אינו מזכיר את הרקע והעבר ההיסטורי הביטחוני של סכסוך מסובך מאוד.
"נמאס לנו שמכל הסכסוכים בעולם תמיד נזכרים רק בישראל, וכמובן תמיד בלי לציין את הצד השני של הסכסוך", אומר בנגיגי, שכועס בעיקר על ההזמנה של חאלד. "במועצת העירייה אמרו שלא ידעו דבר, ושהיא הוזמנה באופן פרטי על ידי ארגון שחלק ממנו מקבל תרומות ממנה. זה נכון, כמו גם העובדה שהארגון משתמש בעמודי התאורה של העיר בכמה רחובות כדי לקדם את ההרצאה שלה. הרבה תיירים ישראלים ראו את השלטים והיו צריכים לבלוע את זה, ולראות את הפרצוף של המחבלת כשהם מטיילים ברחוב המרכזי", אומר בנגיגי.
כיוון שמבחינה חוקית או ניהולית אי אפשר לאסור את הגעתה של חאלד, ראשי הקהילה היהודית ביקשו מראשות העיר רק להתנער ממנה באופן הצהרתי. "הם עדיין לא עשו את זה. מבחינתי, הסלוגן של העירייה בעד קבלת פליטים הוא נהדר, אך לא מחבלים שחטפו מטוסים. בנכבה של השנה הבאה הם יכולים אולי להביא את חאלד משעל. ברצלונה חייבת לעודד פעילות תרבותית משותפת בין ישראלים לפלשתינים ולא הכרזות חסרות ערך, ולהתנגד להזמנה של מחבלים", אומר בנגיגי על המקרה מעורר המחלוקת שכבר הופיע בתקשורת בברצלונה, אך לא הגיע באמת לרוב הגדול של כמעט 2 מיליון תושבים.
כמו במקרים רבים בעולם, רק הארגונים היהודיים ואלו הפרו־פלשתיניים מתעסקים בזה. עבור האחרונים, ליילה חאלד היא אורחת מכובדת שחושפת את "פשעי הכיבוש הציוני". רשת הפעילים של ה־BDS, שפעילה מאוד בקטלוניה, קיבלה בברכה את הצבעת העירייה אך לא הסתירה את צערה כי ההחלטה לא היתה בעד ה־BDS באופן חד־משמעי.
הפעילים הפרו־פלשתינים מתגאים בתמיכה של הפרופסור הישראלי שגר באנגליה, אילן פפה. לדבריו, "ישראל שמה לעצמה כמראה את אירופה, ולראות לדוגמה את רוג'ר ווטרס מפינק פלויד לא מסכים להופיע בישראל עושה לה רע".
בנגיגי רוצה לציין שעם כל הנאמר, העירייה עושה הרבה כדי לשמור על הזיכרון היהודי של העיר. "בכל הקשור לזיכרון השואה או לעזרה לקהילה היהודית, העירייה מפגינה רגישות רבה שהגיעה לרמות גבוהות מאוד".
מה יש לך לומר לתיירים הישראלים?
"ברצלונה היתה ותהיה מקום חם עבורם. הסובלנות כלפי היהודים כאן מוחלטת, והתושבים רואים בצורה נורמלית את התופעה המצוינת של ישראלים שמגיעים בכל יום כדי לבקר בעיר המדהימה הזו וגם את ההשקעות של הישראלים, בעיקר בתחום הנדל"ן. הבעיה היא כמה פוליטיקאים".
בנגיגי עלה לכותרות לפני שנה, בתקרית עם ח"כ ממפלגת השמאל הקיצוני הקטלאנית CUP. "לאחר נאום בפרלמנט של קטלוניה מישהו מ־CUP כינה אותי 'סוכן חיצוני' ו'שותף של רוצחים'. הוא הפגין בורות מוחלטת, אך למפלגתו יש כוח בעירייה".
ארגון יהודי חשוב נוסף בברצלונה הוא ATID, שהוקם ב־1992 ונחשב ליותר ליברלי מ־CIB המסורתי, שבו הגרעין מורכב מיהודים שהגיעו ממרוקו בשנות ה־60 וה־70. נשיאת הארגון סילביה ליידה, שמייצגת כ־200 משפחות, מאשרת ל"ישראל השבוע" את קיומן של השיחות שנערכו בין כל הארגונים כדי להפגין עמדה אחידה.
"אנחנו כועסים מאוד. איננו יכולים להאשים את העירייה באנטישמיות, אך הפילוסופיה האנטי־ישראלית מטרידה אותנו. ב־ATID, כמו ביתר הקהילות, אנו מרגישים ציונים אך קודם כל אנחנו יהודים קטלאנים. איננו רוצים בשום פנים ואופן לעשות פוליטיזציה", מצהירה ליידה, שמסכימה כי ההזמנה של חאלד, גם אם לא קיבלה את ברכת העירייה, היא בלתי נסבלת יותר מאשר ההחלטות בוועדות של העירייה, שאין להן אפקט מעשי.
החופים חזקים מהכל?
האם הכעס העצום נגד עיריית ברצלונה ישפיע על כ־300 אלף הישראלים שמגיעים בכל שנה לעיר? קשה לומר. אך נראה כי הקניות והחופים של בארסה חזקים יותר מכל הכרזה שיכולה לצאת מפי פוליטיקאים מקומיים.
בכל מקרה, בשגרירות ישראל במדריד רואים את המגמה כחמורה: "הכרזות כמו אלו של עיריית ברצלונה, כמו כל הקריאות בעד החרם על ישראל, אין להן דבר עם ההגנה או התמיכה בפלשתינים, והן אינן מחפשות פתרון צודק לסכסוך הפלשתיני־ישראלי", נמסר לנו מהשגרירות.
עוד הוסיפו מהשגרירות כי "המטרה היחידה של היוזמות האלה היא דמוניזציה של ישראל. אנו רוצים לציין את הפתעתנו וכעסנו כשנודע לנו שממסד דמוקרטי של עיר שנחשבת לחברה עבור רוב גדול של ישראלים, נגרר על ידי האובססיה האנטי־ישראלית".
אם יש אזור בספרד שבאופן מסורתי תמך בישראל ובשאיפות של העם היהודי להקים מדינה משלו, זוהי קטלוניה. בעבר הקטלאנים היו מכונים "היהודים של ספרד". חלק השתמשו בכינוי זה כקללה, אך החלק הקטלאני ראה זאת כמחמאה. היחסים של ישראל עם ברצלונה הדוקים בגלל הסכם הערים התאומות עם תל אביב.
בישראל מבינים היטב את הכוח של ברצלונה, ומינו כקונסול של כבוד את חוסה אנטוניו סאנצ'ס מולינה. מולינה, חבר ב־CIB, הוא המייסד והבעלים של אחד ממשרדי עורכי הדין הכי חשובים בקטלוניה. אף שהיו שמועות על השעיית היחסים של הקהילה עם העירייה, מקורות המעורבים בעניין מסרו לנו שהחלטה זו לא תתרחש. כי בסוף העירייה והיהודים של ברצלונה חייבים להמשיך לדבר. לא רק בגלל העבר והעתיד, אלא כי אין אפשרות אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו