"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אווירה מעולה, הנאה גדולה

תחרות הפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין, השלב השני, אולם רקנאטי במוזיאון ת"א

,עודכן
לוקה אוקרוס מנגן // צילום: סטנלי ווטרמן // לוקה אוקרוס מנגן // צילום: סטנלי ווטרמן

תחרות הפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין נמצאת עמוק בתוך השלב השני. מבין 32 המתחרים שהשתתפו בשלב הראשון של התחרות, עלו 16 לשלב השני, ומתוכם ייבחרו שישה מאושרים שיתחרו בשלב הגמר. היום יתקיים מקצה הרסיטלים האחרון בשלב השני ומאוחר יותר בערב יודיעו השופטים מהם שמות העולים לגמר.

הידיעה על זהות העולים לשלב השני גרמה, כצפוי, לתחושות מעור - בות בקרב הקהל הנאמן של התחרות. שניים משלושת המתחרים הישרא - לים - תומר גבירצמן ורפאל סקורקה- לא הצליחו להעפיל שלב, ובתחרות נותר רק ישראלי אחד, יבגני יונטוב. מבין שמונת המשתתפים הסינים בתחרות רק שניים התקדמו לשלב השני. מעניינת - ומצערת - העובדה שעם 16 העולים לשלב השני נמנות רק שלוש נשים (מתוך שמונה נשים שהשתתפו בתחרות‭.(‬

האווירה בתחרות השנה מעולה. אולם רקנאטי הצנוע במוזיאון תל אביב מלא כמעט לגמרי גם בשעות הצהריים המוקדמות, ובשעות הערב אין באולם כיסא פנוי. בהפסקות שבין המקצים, בשעה שהשופטים המותשים שנאלצים לשמוע את המ תחרים ‭ 12:00-מ‬ בצהריים ועד ‭ 21:00‬ בערב מדדים לחדר המנוחה שלהם לארוחה מהירה, מהדהדים במבואה שיחות נלהבות וויכוחים מרים על שימוש מוגזם או לא בפדל.

המתחרים הצעירים נותרים חסרי שם, לפחות עד שלב הגמר. בינ - תיים הם נקראים בשם הלאום שלהם: "שמעת את הקוריאני‭"?‬ "מה חשבת על הרומני‭"?‬ "לא סבלתי את הסיני‭"!‬

כשלעצמי, מאוד נהניתי מנגינתו של "הגרוזיני‭."‬ יש לו שם כמובן, לוקה אוקרוס, ועוד בשלב הראשון שמחתי מאוד שעלה לשלב השני. בשעה שכמעט כל המתחרים מצוידים בטכניקה ללא רבב ובאצבעות זריזות להבהיל, לאוקרוס יש גם את המשהו הנוסף, האלמנט החמקמק שבורח מכל הגדרה, והוא שמבדיל בין וירטואוז לאמן. המומנטים המוסיקליים של רחמנינוב בנגינתו היו עמוקים, מלאי רגש והבעה, ולא סתם יצירות ראווה וירטואוזיות. הרסיטל שלו עבר ביעף. רציתי לשמוע אותו עוד.

הרומני פלוריאן מיטראה הרשים מאוד בשלב הראשון עם ביצוע רב עוצמה לסונטה השישית של פרוקו - פייב, ומעטים הופתעו כשעלה שלב. שלשום, בשלב השני, הוא המשיך לה - רשים עם ביצוע נהדר לסונטה בלה מינור של שוברט, אבל הסונטה של ליסט בנגינתו - שמעתי אותה כבר שלוש פעמים במהלך התחרות - היתה מעט חיוורת. ובכל זאת, אם יעלה לגמר, איש לא יופתע. הוא אמן שלם.

המתחרים מחויבים לנגן אחת משתי יצירות ישראליות שנכתבו במיוחד לתחרות, מאת בטי אוליברו ואבנר דורמן. יצירתה של אוליברו נוגעת ללב במיוחד: הומאז' שברירי ומלנכולי לשופן (וקצת לשוברט) שזוכה בכל פעם לביצוע קצת שונה. הנאה גדולה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר