הזרם הקיבוצי

בעליות התלולות אל הקיבוץ נדמה שהמכונית נמתחת כמו קשת. צרידות עולה מהמנוע הכועס. מסביב נשפך אביב אל החלונות בירוק מסנוור. במבט למטה משבצות אדמה מחולקות באופן סרגלי בגוונים של ירוק וחום. עוד עלייה אחת והגענו. הגובה המוחלט של פני הים אינו דרמטי כמו הפער בין העמק לרום ההר, ממינוס 220 מטרים לפלוס 500 בתוך כמה דקות. 

האזור יפהפה, מותאם לטירות אבן שבהן נסיכות ואבירים, אבל החיים בפיסגת הגלבוע הם לא פיקניק. בקיבוץ מעלה גלבוע רגילים להליכה אלכסונית נוכח הרוחות העזות ברמה החשופה. גם העצים צומחים באלכסון. העיר הקרובה היא בית שאן. החברים חקלאים ברובם וחיים בצניעות מורגשת. את החסרונות החליטו להפוך ללימונדה, וגם למכור אותה: הכירו את הקיבוץ הראשון בישראל שהחליט לא לשלם את חשבונות החשמל, ועוד לצאת ברווח.

מתכון ללימונדה: את הגובה הטופוגרפי והפער לעמק מנצלים כדי להקים תחנת כוח הידרו־אלקטרית ולגרוף מאות מגה־ואטים באמצעות נפילת מים. את הרוחות העזות מגייסים לטורבינות רוח. את שטחי החקלאות המתים, גגות הלולים והרפתות, מסיבים לשדות אנרגיה סולארית בוהקים. ואת הסירחון של הרפת ממירים בביו־גז שמייצר אנרגיית חשמל. מפעל חשמל שכולו על טהרת הטבע. 

הכלכלה היא המשך הציונות באמצעים אחרים. דובי מילר (64), יושב ראש הקיבוץ וכלכלן במקצועו, הוא הרוח החיה מאחורי היוזמות שנדחפות אל מימושן כבר כמה עשורים. מילר לוקח אותי לסיור בתחנות שהקים עם חבריו, והלב מתפעל. את החשמל לתצרוכת הביתית בקיבוץ הם מייצרים בשדות הפוטו־וולטאי על הגגות, ובטורבינה קטנה שנמצאת בלב הבתים. יתר היוזמות מכניסות כסף נטו. אפשר לומר על הקיבוצניק הרזה הזה שחשמל זורם בכפות ידיו.

 

הבית של צבי הנינג'ה 

אנחנו בתחנה הראשונה. לא ייאמן שזו יזמות של קיבוץ אחד קטנטן, אבל מתחת לגלבוע הולכת ומוקמת תחנת כוח תת־קרקעית. הטכנולוגיה היא אגירה שאובה, המשתמשת במפל מים מלאכותי. משרד האנרגיה וחברת החשמל העניקו את זיכיון ההקמה וההפעלה לחברות אלקטרה ושיכון ובינוי: החברות בונות את התחנה על חשבונן ונהנות מהרווחים. 

הקיבוצניקים במעלה גלבוע חלמו על המיזם האסטרונומי כבר לפני 12 שנים. הם השקיעו שכל וזמן ויצאו לדרך עוד לפני שהיתה הסדרה בישראל בתחום האגירה השאובה. כעת ישלשלו לכיסם אחוזים לא מבוטלים מתוך רווחי החשמל וגם תמורה על הקרקע (המאגר העליון של המים יושב על אדמות הקיבוץ. המאגר התחתון על אדמות קיבוץ רשפים). מדובר במיליוני שקלים בשנה. זה הזמן לשקול מעבר למעלה גלבוע.

 
קיבוץ דתי עם 130 משפחות. קיבוץ מעלה גלבוע // צילום: זיו קורן

מדינות עשירות במים משתמשות בסכרים ובמפלים מלאכותיים כדי להזרים אנרגיה בקווים. מדינה ענייה במים דוגמת ישראל משתמשת בהפלת מים במעגל סגור: אלו אותם מים שעולים ויורדים בין המאגרים. לא רחוק מכאן, בנהריים, שתל פנחס רוטנברג את המפעל ההידרו־אלקטרי הראשון, בימים שבהם בצומת הירמוך והירדן עוד היתה זרימה. 

איך זה עובד? בפיסגה יש בריכה ובה 2.7 מיליון קוב מים. בתוככי ההר חבוי צינור אנכי שלתוכו מפילים את מיליוני הקוב מגובה 500 מטרים. המים נופלים בזעף, מניעים את טורבינות החשמל המרשימות בבטן האדמה וזורמים למאגר התחתון, שממנו יישאבו שוב למעלה. הנפילה מייצרת 300 מגה־ואט חשמל בתוך 90 שניות. תחנות הכוח הגדולות יכולות לספק חשמל רק לאחר חימום מנועים ארוך, שנע בין חצי יום ליממה. לעומתן, התחנה בהר הירוק תספק חשמל טרי בתוך כמה מחיאות כפיים. 

מעניין לגלות שהטחת המים מגובה חצי קילומטר יוצרת אנרגיה גדולה מדי, כזאת שיכולה לגרום נזק לחשמל הלאומי, ולכן תחנת הכוח עצמה ממוקמת אחרי שגעש הנפילה נרגע מעט, והמים זרמו במישור לאורך קילומטר. 

חברת החשמל יכולה להישען על פרויקט כזה בעיקר במקרים של צניחה חדה בייצור החשמל בגלל נפילת טורבינות, או עננות כבדה מעל שדה סולארי, או עלייה חדה בביקושי החשמל במזג אוויר קיצוני. לחיצה על כפתור, המגוף בגלבוע נפתח, המים נופלים - ובשקע שלי בירושלים עובר חשמל שמפעיל את מייבש השיער. תחנה כזאת מסוגלת גם להשתמש בעודפי החשמל בלילה כדי להעלות את המים למאגר העליון. 

העיר החפורה, שבתוכה חבויה תחנת הכוח, מתפרסת על פני שישה ק"מ של מנהרות ואולמות במאות דונמים(!) מתחת לאדמות הקיבוץ. פרויקט ירוק, ללא עשן ואבק, שכולו מוטמן במקום שאליו נגיע בסוף ימינו. חיים ברק, מנכ"ל חברת הקבלן (סולל בונה, אלקטרה ואלקו), מספר שהרוב מסביבנו תוצרת הארץ: השנאים והפלדה, היריעות והצינורות. מפעלים בירוחם, בעמק יזרעאל, בבית שאן. רק את הרכיב העיקרי, הטורבינות, אין להשיג בארץ.

אנחנו עוטים קסדות, אפוד זוהר ומגפיים, ונכנסים אל בטן ההר ברכב גולף חשמלי. זוהי עיר תת־קרקעית מדהימה. מבוך של שבילים וצמתים, שלטים ותמרורים מכוונים ביניהם, צנרת חשמל וצנרת מים, והמוני עובדים נעים ממקום למקום, עד שיש תחושה שאנחנו בתוך קן נמלים משוגע. האוויר לח והטמפרטורה בפנים קבועה ועומדת על 24 מעלות בכל עונות השנה. 

זה נראה כמו הבית של צבי הנינג'ה ומריח כמו הטחב שעל אבני הכותל. פועלים באפודים זוהרים נוסעים על קרוניות חשמל, תקועים בתוך יסודות בטון שמהם בוקעים קרני ברזל, מרתכים גלגלים עצומים. הרבה מהעובדים הם תושבי העמק והאזור. 

שישה ק"מ של מנהרות ואולמות במאות דונמים מתחת לאדמה. תחנת הכוח התת־קרקעית // צילום: מישל דוט קום

ייצור החשמל בטכנולוגיה של אגירה שאובה מעסיק את הסקטור העסקי בגלל מגבלת מכסות של משרד האנרגיה, שנקבעו לפני שנים רבות ואינן מותאמות לצורכי שוק החשמל הנוכחי. שני אתרים נוספים, בכוכב הירדן ובצוק מנרה, מתכתשים בבג"ץ על יתרת המכסה, וקבוצות נוספות מידפקות על דלתות הממשלה בבקשה לגשת לאתרים נוספים. 

המחשבות נודדות. תהיות לגבי ניצול תת־הקרקע, שלא למנהרות טרור, בתנאי אקלים לא רעים. מה לגבי ייזום שכונת נדל"ן מתחת לאדמה? מיזם תיירותי בין השבילים החפורים? ניווטים לתנועות הנוער? מקלט עצום במקרה של התקפת טילים? בסוף 2018, כשהמפלים יופעלו, יהיו כאן ברקים ואנרגיה, ואם יהיו בשקט יוכלו הקיבוצניקים החרוצים של מעלה גלבוע לשמוע את נפילת המזומנים.

 

להרגיש כמו בהולנד

בדרך לתחנה הבאה, חוות טורבינות הרוח של הקיבוץ, מילר מספר לי על האנשים. קיבוץ דתי. 130 משפחות, חלקם חברים וחלקם בהרחבה הקהילתית. ההפרטה חלקית. מגדלים גזר ויש רפתות ולולים, אבל המותג החזק של הקיבוץ שתול דווקא בין שמיים לארץ: ישיבת מעלה גלבוע הוותיקה, הישיבה היחידה שמשלבת שירות צבאי מלא של 36 חודשים עם לימודים של שנתיים בישיבה. 

יֶקים אידיאולוגים במעלה גלבוע, יצוקים מבטון. תקופה ממושכת לא היו טלוויזיות בבתים. עד לא מזמן היה אסור לקנות רכב גרמני, ובמרכול לא היה אפשר למצוא מוצרים מחו"ל, רק תוצרת הארץ. לאורך השנים התנהלו בזהירות כלכלית. "לא הסכמנו להיכלל בהסדר הקיבוצים מטעמים ערכיים. מי שמסתבך, שישלם בכיסו. כל חוב שהיה לנו החזרנו עד השקל האחרון", מספר מילר.

"בגלבוע יש קשיים. רוח נוראית", הוא מתאר. "שנים לא הצלחנו לטעת עצים. כל העצים צמחו באלכסון. אנשים לא מצליחים ללכת מהבית לחדר האוכל. בשל הפרשי הגבהים היו לנו ויכוחים עם אגודות המים לגבי כמה שעות ביום שואבים מים להר. הם רצו בשעות שהחשמל זול, ואנו רצינו יותר.

"במקור אנחנו חקלאים. עסקנו בחקלאות אורגנית. אנחנו חיים בתוך שמורת טבע. הלכנו עם השאלה איך חיים בטבע ושומרים עליו. מודעות לאנרגיות נקיות משתלבת באורח החיים שלנו, וכך נכנסנו לתחום של ייצור חשמל. שאלנו אילו תועלות אפשר להצמיח מהקשיים. וכן, זה גם עסק כלכלי. אנחנו חסכנים ורואים ערך בפרנסה מיגיע כפינו". 

הרוח היא לא בדיוק יגיע כפיהם, אבל הם יודעים ללכוד אותה בזמן. 14 טורבינות רוח אדירות קומה מנופפות לשלום בלהבי הענק שלהן בחוות הרוח על שם איש העסקים שלמה שמלצר. שמלצר היה הבעלים של החברה שהקימה את החווה ונפטר בזמן העבודות. לצד הטורבינות, מרכז מבקרים מרשים בנושא אנרגיה נקייה, "שלא הוקם למטרת רווח או יחסי ציבור, נטו חינוך והיכרות עם אנרגיה מתחדשת". 

לגדול בשמורת טבע. פסטורליה בקיבוץ // צילום: זיו קורן

יש דרך נופית נהדרת בין החיות הגדולות המניעות אוויר, ובהמשך יוקם שם גם מוזיאון פתוח המסביר לילדים כיצד נוצר חשמל. אני מתביישת לומר שגם אני לא יודעת כיצד נוצר חשמל. המטייל בין טחנות הרוח על ההר מרגיש בהולנד. על כל אחת מהטורבינות הדביקו הקיבוצניקים שירים עבריים שהרוח היא המוטיב העיקרי שלהם. 

בשביל שנכבש בין העמודים הטוחנים אפשר להשתכר מהנוף. הטורבינות ננטעו בתוככי השטחים החקלאיים, כשמתחתיהן צומחות כרובית וחיטה. רוח קלה מניעה את השיבולים הירוקות, והראש כבר חושב שהיה אפשר לעשות חשמל מהחיטים הנעות. 

אבי לביא, מנהל מרכז המבקרים, מדבר איתי במספרים. בישראל יש בשנה 1,700 שעות שמש אפקטיביות. שעות הרוח לעומת זאת הן 2,500 בשנה. בייצור חשמל סולארי נדרשים 13 דונמים למגה־ואט; בחשמל רוחני מספיק דונם אחד למגה־ואט. יש פה 14 טורבינות, וכל אחת מייצרת 850 קילו־ואט לשעה, כך שהייצור המתוכנן הוא 30 מיליון קילו־ואט לשנה. הקיבוץ הגיש בקשה להיתר לבניית 12 טורבינות נוספות, שכל אחת מפיקה 3 מגה־ואט לשעה.

הנתונים האלה הם סינית - די לי בזרם למטען הנייד - אבל מביני העניין מקמרים את השפתיים מטה בהתרשמות מהונהנת כששומעים את המספרים. השניים מתאמצים להנגיש את המידע לבורה כמוני: את מה שטורבינה אחת עושה בשעה אחת, משפחה ממוצעת צורכת בחודש שלם. 

מדובר בטורבינות חכמות שיודעות לכוון את עצמן מול הרוח. מהירות הסיבוב של הכנפיים קבועה והזווית משתנה. אנקדוטת אגב: קרוב משפחתו של לביא הוא צבי תבור, ממציאו הישראלי של דוד השמש. 

אבל כנפי הרוח הללו לא חפות מבעיות. הירוקים מתנגדים להקמת חוות רוח בגלל הפגיעה בציפורים. ברשות הטבע והגנים טוענים שהציפורים המתות יגיעו לכדי 300 בשנה. במעלה גלבוע מעריכים שהנתון נמוך בהרבה. 

"עד היום מצאנו בשטח חוות הרוח ארבע חסידות מתות, דיה אחת ושלושה בזים שנפגעו בטורבינות המזרחיות", אומר לביא. "יותר ציפורים מתות בגלל זיהום אוויר של תחנת הכוח בחדרה. אנחנו חיים פה 40 שנה. אין כמעט נדידה מעל הגלבוע אלא מעל העמק". הקיבוץ, בשיתוף רשות הטבע והגנים, מנהלים ניטור של מספר הציפורים המתות בסתר באמצעות כלבים בוגרי יחידת עוקץ שמאתרים את הפגרים. 

הרוח מאחורי היוזמות. דובי מילר, יו"ר הקיבוץ // צילום: זיו קורן

שאלה אחרת היא סוגיית הרעש. הטורבינות עומדות מרחק 400 מטרים מבתי המגורים של הקיבוץ אבל דווקא ביישוב השכן, קיבוץ מירב, טוענים שהם שומעים רעש קל. בסיור במעלה גלבוע לא שמעתי כלום. הירוקים מדברים גם על תת־רעש, כזה שבני האדם אינם מופרעים ממנו אך עלול להטריד את בעלי החיים. על כך עונה מילר בחקלאית מדוברת: "פרה שאין לה מנוחה - יראו את זה בתנובת החלב שלה. יש טורבינה מעל הרפת, ותנובת החלב רק עולה".

אי אפשר להתעלם מהפגיעה הנופית, אני מקשה. זה נראה כמו אנטנות בקו הרקיע והעין נצרמת. "אני לא מדבר על טורבינות ליד קיני הנשרים במפלי גמלא. אם אין פגיעה מהותית צריך לשקול עלות מול תועלת. התועלת, במקרה הזה, היא חשמל במתח גבוה שיניב מאות אלפי שקלים בשנה ויסייע בשמירה על איכות הסביבה". 

 

בדרך לחשמל בחינם?

אנרגיית רוח היא גורם הייצור השני בגודלו באירופה, אחרי גז טבעי. יותר ממיליון איש מועסקים בעולם באנרגיית רוח. בישראל, פרויקטים באנרגיית רוח נמצאים בשלבי תכנון שונים, אף שהמכסה שאושרה נמוכה מהיקף התכנון. בתקופה של שחיקה בענף החקלאות, יותר ויותר חקלאים מנסים למצוא מקורות הכנסה אלטרנטיביים ונכנסים לעסק.

אחת החברות הבולטות היא "אנלייט אנרגיה" שעוסקת בהקמת חוות טורבינות רוח. היישובים שאיתם הם עובדים בוחרים אם להשכיר קרקע עבור הקמת חווה כזאת או להיכנס כשותפים במיזם. בין היישובים אפשר למנות קבוצה גדולה ברמת הגולן, יישובים בדרום הר חברון כמו בית יתיר, מעון וכרמל, וקיבוץ לביא שבגליל.

מעלה גלבוע ייחודי בהיקף הגדול של הפרויקט. טורבינות מהסוג שיש במעלה גלבוע מניעות כנפיים בשני אתרים נוספים: בהר בני רסן שבמרכז רמת הגולן, שבו טורבינות ישנות שחלקן אינן פעילות, וברמת סירין שמעל המושבה מנחמיה.

כ־60% מזיהום האוויר בישראל נובעים מייצור אנרגיה. ההערכה היא שלפחות 2,500 בני אדם נפטרים בכל שנה בגלל זיהום האוויר. העלות הכלכלית מתמותה מזיהום אוויר בישראל היא מיליארדי שקלים. "זה לא לשמור על דובים בקוטב, זה ממש לפתחנו", אומר מילר, שבעצמו ניצח סרטן. 

נפילת המים מייצרת 300 מגה־ואט חשמל בתוך 90 שניות. מאגר המים העליון בקיבוץ // צילום: זיו קורן

בהסכם פאריס התחייבה ישראל לייצר 17% מכלל האנרגיה בטכנולוגיות נקיות עד שנת 2030. גרמניה התחייבה באותו הסכם ל־50%, שיוגדלו ל־100% עד שנת 2050. אלא שלא 50% ולא 17%. היום ייצור האנרגיה הירוקה בישראל הוא פחות מ־2% מכלל תעשיית החשמל.

העולם מקדים אותנו בצעדים גדולים. בחג המולד שעבר העניקה גרמניה חשמל חינם לכל אזרחיה במהלך החג, בזכות ייצור חשמל מאנרגיית רוח. באנגליה צפויות להיסגר כל התחנות הפחמיות עד שנת 2050. בסקוטלנד היעד לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות הוא 100%. ובסין הותקנו בשנת 2015 שתי טורבינות רוח לייצור חשמל בכל שעה.

 

להפוך זבל לזהב

הנקודה הבאה בסיור שלנו נמצאת בשמיים: שמש חינמית יורה אנרגיה אל האדמה. ייצור חשמל סולארי מתבקש בישראל השרופה משמש. החיסרון הוא שימוש בשטח. כדי לייצר מגה־ואט חשמל אחד נדרשים כאמור 13 דונמים של משטחים בוהקים.

"אנחנו רוצים להמשיך להיות חקלאים, לא לעקור את הגזר כדי לנטוע במקומו פלטות של פוטו־וולטאי", אומר מילר. "החלטנו שנייצר חשמל סולארי רק על גגות - גגות הבתים, הרפתות, הלולים - ולא על חשבון שטח חקלאי". גגות הקיבוץ הניבו עד כה 10 דונמים של שדות סולאריים. 130 דונמים נוספים יונחו בעמק, בשטחים שאין עליהם גידולים. 

אני ממשיכה עם מילר לתחנה הבאה. ריח גופריתי חמוץ עולה מהרפתות ומהלולים, וגם אותו הופכים לזהב. אנרגיה על בסיס גז ביולוגי תניב חצי מגה בשעה על פני 5,000 שעות בשנה. כל זה מצואת הפרות והתרנגולות. המשל על התרנגולת המטילה ביצי זהב מעולם לא נשמע מדויק יותר. 

שומרים בחסכנות על כל טיפת חשמל, שלא תזלוג ותתבזבז. טורבינה חשמלית בבטן האדמה // צילום: מישל דוט קום

בחברת החשמל מתקשים לסמוך על ייצור אנרגיה ממקורות חלופיים, כי לטבע יש את הקצב שלו. מעלה גלבוע מכסים את כל האופציות: אם מפסיקה הרוח בטורבינות, אפשר לסמוך על זבל הפרות שימשיך להפיק גז ביולוגי לייצור חשמל. ואם יש ענן שמסתיר את השמש והשדות הסולאריים לא אפקטיביים, אז יפתחו את מגוף המים ויקבלו חשמל נהדר. 

כמו קיבוצניקים אמיתיים, הם שומרים בחסכנות על כל טיפת חשמל, שלא תזלוג לאדמה ותתבזבז. עוד בשלבי הקמה בקיבוץ: מערכת מיקרו־גריד לניהול חשמל חכם כפיילוט בהשתתפות משרד התשתיות. כשהיא תפעל היא תתאים את הצריכה בקיבוץ לייצור: המכונות במכבסה יופעלו בחצות הליל כי אז אין חליבה ברפת, ומערך הגזר יפעיל את מכונות האריזה בזמן שיש יותר רוח בטורבינות. 

בלילה ילכו הקיבוצניקים לישון ומים נופלים יחד עם רוח מזרחית יניבו להם אור גדול.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו