מהגעגועים הצורבים נחתור אל הטוב

בהר הטייסים, מקום מפגשם של זיכרונות העבר, עשיית ההווה והתקוות לעתיד, אנו מהלכים בחרדת קודש. נישאים על ידי כוח עילוי שנוצר מהיתוך המחשבות והלמות הלבבות. נפעמים לנוכח עצמאותנו המחודשת בארץ אבות - וכואבים את מחירה.

על רקע איתני הטבע סביב, בולטת שבריריות החיים. האובדן מוחשי והגעגועים צורבים. רסיסי החיים שאבדו, הפכו לגביש חזק מצור, ציווי עד להמשיך בדרך, ללא חת ולאות. איננו לבד. חבוקים נצעד עם המשפחות שאיבדו את היקר מכל. חולקים שמחות וצער, נוגעים בכאב ורחוקים מלמלא את החלל. זו ברית ארוגה בעבותות אובדן וכמיהה לחיים.

היום, אין שיעור לעוצמתנו. אל למוות ולפחדים להגדיר את הווייתנו והיותנו. לא על גורלנו נלין, אלא נמקד מאמצינו במימוש ייעודנו ונחתור אל הטוב, הנכון והצודק.

בכנפינו וברעם מנועינו, נישא את ההבטחה להגן על העם והארץ ולהפוך חלומות ומשאת נפש למציאות מוצקה. מודרכים על ידי ערכינו, נמשיך בנסיקה, מדממת הבסיס שלנו בראש הר הטייסים, למרום הרקיע ולעבר עתיד מבטיח.

אלומת אנשינו, החיים והמתים, מנביטה ביטחון ותקווה לשלום. איוושת רוחנו החרישית איתנה מכל צר מתלהם, מביעה אומר אילם וברור: אנו נוכל לכל!