בקרב על הימין אין לראש הממשלה הזדמנויות רבות לצייר עצמו כימני יותר מיריביו במחנה. כמי שנושא באחריות העליונה, שפתו אינה יכולה להיות מתלהמת וקיצונית כפי שיכולים להרשות לעצמם האחרים. כך זה היה תמיד: ככל שגוברת נשיאת האחריות כך מתמתנות ההתבטאויות. ליברמן של לפני כניסתו למשרד הביטחון הוא לא אותו ליברמן של אחרי. באופוזיציה קל לקרוא להפצצת סכר אסואן ומיטוט שלטון חמאס, ממרומי הקריה זה נראה פתאום מורכב יותר.
כך גם לבנט. הרבה יותר קל לו, ליו"ר הבית היהודי, להתעמת עם נתניהו בנושאי ביטחון והקבינט, מאשר למשל להוציא את השפעת ארגוני השמאל מחוץ למשרד החינוך. נתניהו, שהוא הרי בסופו של דבר זה שמקפיא את הבנייה ביו"ש ומפנה את עמונה ועפרה, צריך למצוא את המקומות שבהם יוכל הוא לפנות למצביעיו במעקף חד מימין. למשל החרמת השגריר הגרמני שהלך להיפגש עם ארגוני שמאל קיצוניים.
לא יעזרו זעקות השבר של האופוזיציה והפרשנויות בתקשורת על בידודה הבינלאומי של ישראל. מבחינת קהל היעד שלו, ראש הממשלה עשה את המעשה הנכון. לא היה זה מהלך מדיני אלא פוליטי. זה נכון שלא תמיד הצורך הפוליטי עומד בקנה אחד עם כללי הנימוס הדיפלומטיים, אבל מילא.
שר החינוך בנט // צילום: אורן בן חקון
משום מה העובדה שדיפלומטים בכירים נפגשים עם ארגונים קיקיוניים במהלך ביקורים רשמיים בישראל עוברת כאן בסלחנות כאילו אין שום בעיה בנוהג הנפסד הזה, שלא לדבר על הכספים הרבים שמזרימות מדינות שונות לאותם ארגונים. הרי אם, סתם לצורך הדוגמה, נתניהו היה נפגש במהלך ביקור בוושינגטון עם ארגונים אנטי־צבאיים, או במהלך ביקור במוסקבה היה מכניס ללו"ז הביקור פגישה עם מתנגדי המשטר המעבירים מידע באופן קבוע למערב ולמוסדות האו"ם. היתה קמה מחאה לא רק במדינות שבהן התארח, אלא פה אצלנו. היו אומרים שזו חוצפה שלא תיאמן. אצבע בעין של המארחים. די רק אם נזכור את הטירוף שהתחולל פה כשנתניהו הלך לנאום בקונגרס בהזמנת ראשי המפלגה הרפובליקנית.
אבל פה לא מדובר בפגישה או בשיתוף פעולה עם ראשי האופוזיציה, אף שזה הרושם שניסה ליצור שר החוץ זיגמר גבריאל. כאילו פגישה עם "שוברים שתיקה" ו"בצלם" כמוה כפגישה עם בוז'י הרצוג או יאיר לפיד.
למרות ניסיונותיהם בשנה־שנתיים האחרונות לצאת מהמשבצת החתרנית והאנרכיסטית שבה היו עד כה ולזחול לשולי הקונצנזוס, בעיקר על ידי חנופה לפוליטיקאים מהשמאל והעברת מסרים שלפיהם מה שבראש מעייניהם הוא לתקן את צה"ל, "שוברים שתיקה" ו"בצלם" היו ונותרו משתפי הפעולה המשמעותיים ביותר של אויבי ישראל. להעביר מידע לאו"ם ולעודד גינויים בינלאומיים וחרמות נגד היהודים בארץ ישראל זו לא אופוזיציה, זה אנרכיזם קיצוני.
"אני לא מחפש ג'וב"
אחד המועמדים המפתיעים לראשות מפלגת העבודה הוא האלוף (מיל') עמירם לוין. זו לא הפעם הראשונה שהוא נוגע בפוליטיקה. עמדותיו המדיניות ידועות לכל כבר שנים רבות. אבל זו הפעם הראשונה שלוין מחליט לקפוץ למים העכורים של המפלגה המדשדשת ולנסות לגבור על המנגנון הפוליטי המשומן של המועמדים האחרים שצברו ותק רב בהרבה ממנו בעסקנות המפלגתית.
"המפלגה נמצאת במשבר עמוק וגם המדינה במשבר מנהיגותי", אומר לוין, "המצב חמור והחלטתי שאני לא עומד מנגד. אני לא בא מהפוליטיקה ואכפת לי מהמדינה וזו ההזדמנות שלי ושל הדור שלי להעביר לדור הבא משהו יותר טוב. אני איש מפלגת העבודה בבסיס, גם בתפיסה החברתית וגם החברתית והביטחונית, ודווקא ברגעים קשים צריך ללכת עם מה שאתה מאמין בו. אני לא נבהל, יש משבר חריף אבל צריך להתייצב ולקבל אחריות".
לדברי לוין, "המנהיגים במקום להנהיג הולכים לפי סקרים. הולכים ל'בייס'. במקום לחשוב מה צריך עבור המדינה ולהנהיג אותה. זו בעיה של המדינה וגם של המפלגה. הייתי שם בראש חוצות תוכנית מדינית־ביטחונית ותוכנית חברתית. אם המפלגה מאמינה שאפשר להגיע להסדר מדיני ורע לנו שאנחנו שולטים על עם אחר אז היא צריכה לעשות את זה בראש חוצות ולא לעשות קומבינות איך לזחול לתוך הממשלה.
לוין. "המנהיגים הולכים לפי סקרים" // צילום: קוקו
"מי שמחפש עוד פוליטיקאי יותר מוכשר או פחות מוכשר - זה בסדר, אבל מי שרוצה משהו אחר, מישהו שיכול להראות לכולם את הכיוון - זה אני. טוב לי בחיים ואני לא מחפש ג'וב. יש לי רקורד ואני לא מחפש להוסיף עוד שורות לרזומה. קוראים לזה מנהיגות. אני יכול ללכד אנשים ולהוציא תוכנית עבודה ולהוציא אותה לפועל".
ביקורת רבה נשמעה בתוך מפלגת העבודה, אבל לא רק, נגד לוין כאשר זמן קצר מאוד אחרי פטירתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס מתח עליו ביקורת חריפה לגבי חלקו במבצע אנטבה. לוין טען שהתפקיד שמילא פרס מצומצם בהרבה מהקרדיט שהוענק לו. היות שאת הביקורת השמיע יממה בלבד אחרי שהובא פרס למנוחת עולמים, ספג לוין קיתונות של רותחין מחבריו. "הקליטו אותי שלא בידיעתי ולכן השפה שבה השתמשתי לא היתה מכובדת", אמר. לדבריו, "ההקלטה היתה כשפרס עוד היה חי. שידרו את זה יום אחרי שהוא נטמן. אסרתי עליהם לשדר את זה וביקשתי להמתין את 30 ימי האבל אבל לא הקשיבו לי. זה לא היה ראיון מסודר על שמעון פרס כי אם זה היה הייתי מדבר על הרבה מההישגים שהשיג במהלך חייו. קשה לי שפוגעים בחברים שלי שמסכנים את החיים שלהם ועל חשבונם לוקחים קרדיט, אבל שוב, כל ההקלטה הזאת היתה שלא בידיעתי".
לדברי לוין, ההתמודדות לראשות המפלגה היא לא ניסיון חד־פעמי אלא דרך שבה בחר ללכת, כלומר בכוונתו להישאר בכל מקרה במפלגה לצד המנהיג שייבחר, במידה שזה לא יהיה הוא, ואף להתמודד מטעמה לכנסת בבוא העת.
יצליחו לעמוד בפרץ?
בג"ץ המרכולים בשבת נפל על החרדים כרעם ביום בהיר. לא בגלל הפסיקה, אלא בשל העובדה כי הסיפור דבק בהם, ולא מהצד הנכון שלו. למרות שאריה דרעי היה יכול למנוע את הפסיקה אם היה מקבל את ההחלטה בזמן, בחרו הח"כים החרדים לחבק אותו ולא למתוח עליו כל ביקורת. גם כשנשאלים חברי יהדות התורה על חלקו של דרעי בנושא, מעדיפים הם למלא פיהם מים.
אין לדעת בשלב הזה לאן הסיפור הזה יתגלגל. כמו בפשרת עבודות הרכבת בשבת, לא הח"כים החרדים היו המובילים אלא המובלים. התקשורת החרדית היא שנתנה את הטון ואילצה אותם ליישר קו, עד שהנושא גווע מאליו.
גם בנושא מתווה הכותל העדיפו הח"כים החרדים לא לגעת עד שהמהומה הציבורית אילצה אותם להתערב ולטרפד את העסק. כך גם כעת. השבת מעניינת אותם הרבה פחות מאשר הישיבה לבטח סביב שולחן הממשלה. השאלה היא אם יצליחו לעמוד בפרץ שבינתיים רק הולך ומתגבר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו