"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שק איגרוף

מתאגרפים יהודים הפכו באושוויץ לבובות המשחק של חיות האדם הנאציות • המפסיד היה נשלח אל מותו, ומעטים הצליחו לשרוד ולספר את סיפורם • הרצקה האפט היה אחד כזה, שפיזית נותר בחיים, אבל נפשית התקשה לייצר חיים חדשים ונורמליים

,עודכן
רוקי מרציאנו (מימין). הקרב מולו היה האחרון של האפט // צילום: אי.פי // רוקי מרציאנו (מימין). הקרב מולו היה האחרון של האפט // צילום: אי.פי

במאי 1949 נלחם רוקי מרציאנו את הקרב המקצועני ה־18 שלו באודיטוריום בפרובידנס, לונג איילנד. מרציאנו, שפרש כאלוף היחיד במשקל כבד שהחזיק במאזן מושלם (0:49), ניצח בסיבוב השלישי באולם הבית שלו. למעשה, זה היה ניצחון שישי בארבעה חודשים באולם הזה. יריבו, הרצקה האפט, הופיע ברישומים כפולני. בעצם, הוא היה יהודי אמריקני לכל דבר, ששרד את השואה.

הרצקה האפט נולד בפולין והיה ניצול מחנה ההשמדה אושוויץ, וליתר דיוק ניצול קרבות האסירים שערכו הנאצים בין מתאגרפים יהודים במחנה. בניגוד להרבה מתאגרפים אחרים, אפילו אלופי עולם ואירופה, הוא לא הגיע למחנה כמתאגרף אלא כנער חזק מאוד. הנאצים אימנו אותו.

סיפורו ידוע לנו מהביוגרפיה שכתב בנו אלן סקוט האפט ב־2006, לאחר שאביו סיפר לו את הסיפור ב־2003, ארבע שנים לפני מותו. קריאת הספר ממחישה למה חיכה האב שנים כדי לספר את הסיפור. זה ספר קשה כי הוא לא עוסק בטובים ורעים. הוא עוסק ברוע בלתי נתפס שנכפה על אנשים כדי לשרוד.

• • •

לאורך השנים נעשתה אידיאליזציה של האיגרוף באושוויץ. היתה תקופה שארכיון האיגרוף BOXREC, מתוך כוונות טובות, אפילו ניסה לתעד מאזנים של הקרבות הללו. הם הוסרו מהארכיונים כשהתברר ערכם האמיתי של הקרבות, שבהם המפסיד נידון למוות.

סיפורו של סלמאו ארוך, האלוף היהודי מיוון שניצח כנראה יותר מ־200 קרבות במחנה, הפך לסרט, וכשארוך הלך לעולמו הוא הוספד בהרבה עיתונים חשובים בעולם כמי ש"שרד את השואה". מובן שאי אפשר להאשים או לשפוט את ארוך, ששרד בתנאים לא אנושיים. הוא שרד כי הוכרח מעשית להרוג אסירים אחרים.

בחזרה להאפט. בשנים שאחרי המלחמה הבטיח לבנו "שיספר לו יום אחד את הסיפור", וכשעשה זאת לבסוף היה כן. הוא שרד באושוויץ, לשם הגיע בגיל 18, ולפרקים אפילו השמין בזכות חסותו של קצין גרמני, שחיבב אותו והשתמש בו. הוא עבד תקופות ארוכות במכרה פחם מצפון למחנה, אבל בשלב מסוים הוכשר לקרבות האיגרוף שערכו הגרמנים לשם שעשוע. קרבות עד הנוקאאוט, שמהם נלקח המנוצח אל מותו.

האפט סיפר לבנו שהזדעזע כשראה את יריבו הראשון. שלד אדם חסר כל סיכוי. מהר מאוד הבין שהגרמנים לא רוצים רק נוקאאוטים מהירים, אלא איטיים. ליהנות קצת מתבוסתו של הקורבן. והוא למד לציית ולשעשע אותם כדי לשרוד.

הוא זכה להטבות, והקצין הגרמני נתן חסות והגנה ממוות גם למשפחתו. האפט זכה לכינוי "החיה היהודית". באחד הימים הביאו לו יריב רציני, "אלוף צרפת לשעבר". הקרב מול מתאגרף מקצועי מאומן הוא קשה הרבה יותר - אבל האפט ניצח, לשמחת המפקדים והקצינים שהימרו עליו בכסף רב. המתאגרף הצרפתי־יהודי לא נראה עוד.

האפט המשיך בתהליך של הפיכה מאדם לחיה. הוא העיד בפני בנו כי במחנה שאליו הועברו לאחר צעדת המוות מאושוויץ, היו עדים לאסירים שהרגו אסירים אחרים כדי לאכול את בשרם. כשהוא ברח לבסוף, הוא הצליח להרוג קצין גרמני ולגנוב את מדיו. זוג פולני הסתיר אותו, אבל כשהוא חשד שהם חושדים בו שהוא יהודי הוא הרג גם אותם.

כשהוא מסר עצמו בשמחה בסופו של דבר לצבא האמריקני, החיילים נתנו לו לנהל בית בושת שבו עבדו נשים גרמניות, ובתקופה הזו הוא גם הרג קאפו יהודי לשעבר שהתעלל בו.

הרצקה האפט לא רצה לאבד את האנושיות שלו. הוא נסע לאמריקה אחרי המלחמה כדי לחפש את ארוסתו מלפני השואה, ובאופן נדיר ליהודי התאגרף תחת שמו המקורי, בתקווה שהיא תזהה אותו. זה לא קרה במשך שנים, ולאחר שהקים משפחה הוא פגש אותה ממש לפני מותה מסרטן. גם היא הקימה משפחה באמריקה.

אחרי הקרב מול מרציאנו האפט לא נלחם עוד. על פי בנו, היה אב אלים עם התקפי זעם שכיחים ואיש משפחה רע מאוד - ואת הסיפור הוא מספר כדי להסביר את עצמו. הבן הודה בפרק הסיום שלא רצה למצוא את הכוחות לסלוח לאביו.

• • •

והיו אחרים שלא איבדו את אנושיותם. ללטו אפרתי היה מתאגרף יהודי ממוצא איטלקי, שנחל הצלחות בשיקגו לפני המלחמה. הוא התאגרף גם באושוויץ, אבל בסופו של דבר הוכה למוות לאחר שתקף קאפו שהתעלל באחיו. ויקטור פרץ נרצח בצעדת מוות לאחר שניסה לפרוץ למחנה ולהביא לחם לאסירים אחרים.

סיפור מעורר השראה נוסף הוא של מתאגרף יהודי הולנדי, לין סנדרס. אשתו וילדיו נרצחו והוא הוכרח להתאגרף. ניצולים ממוצא הולנדי העידו שהסיבה שניצלו היא שסנדרס ניצל את מעמדו המועדף כמתאגרף והבריח להם לחם. זה לא הציל את אחיו הגדול "בראם" סנדרס, גם הוא מתאגרף מפורסם שניהל בית ספר לאיגרוף ברוטרדם. לין סנדרס חזר להתאגרף אחרי המלחמה ועוד ניצח שני קרבות. מתאגרפים רבים אחרים נספו באושוויץ. אבל הסיפור של האפט הוא אולי הקשה ביותר. פיזית הוא הצליח לשרוד את השואה, אבל הנאצים הצליחו לרצוח את נפשו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר