פרידה היסטורית

תשעה חודשים לאחר שהציבור הבריטי בחר להיפרד מהאיחוד האירופי, הליך ה"גירושים" המורכב החל באופן רשמי כאשר ממשלת בריטניה הפעילה את סעיף 50 של אמנת ליסבון. ראשת ממשלת בריטניה, תרזה מיי, אמרה בנאום בפרלמנט כי "זהו רגע היסטורי, שממנו אי אפשר לחזור אחורה".

מיי נאמה בפרלמנט דקות ספורות לאחר ששגריר בריטניה באיחוד האירופי, סר טים באורו, מסר את מכתבה הרשמי לידי נשיא המועצה האירופית, דונלד טוסק. במכתב, שתוכנו המלא פורסם, כתבה מיי כי "ההחלטה לעזוב אינה דחייה של הערכים שאנו חולקים כאירופאים, ואין זה ניסיון לפגוע באיחוד האירופי או בכל אחת מהמדינות החברות הנותרות. להפך, הממלכה המאוחדת מעוניינת בהצלחתו ובשגשוגו של האיחוד. משאל העם היה הצבעה להשיב את ההגדרה העצמית הלאומית שלנו. אנו עוזבים את האיחוד האירופי, אך איננו עוזבים את אירופה".

בעוד מיי ניסתה להציג חזון נחוש ואופטימי, טוסק המאוכזב אמר כי "אין סיבה להעמיד פנים שמדובר ביום שמח, לא בבריסל ולא בלונדון. אחרי הכל, רוב האירופאים וכמעט מחצית מהבריטים היו מעדיפים שנישאר מאוחדים. אנחנו כבר מתגעגעים".

מרגע מסירת המכתב החלה הספירה לאחור ליום הפרישה עצמו ("יום האקזיט"), בעוד 730 ימים. כעת יישבו הצדדים לשולחן המו"מ, הצפוי להתחיל בחודש מאי בבריסל, ואת הממשל הבריטי ייצג שר הברקזיט, דיוויד דיוויס.

סוגיה מרכזית במו"מ תעסוק בשיתוף הפעולה הביטחוני־מודיעיני ובמאבק בטרור, והיא אף מוזכרת במכתבה של מיי 12 פעמים. "שיתוף הפעולה הביטחוני בנוגע לפשע ולשפיטה חשוב לנו", אמרה מיי בראיון ל־BBC, "לא רק יורופול, אלא גם חילופי מידע חיוני על אנשים החוצים גבולות". בנוסף, בריטניה מעוניינת לקיים שיחות סחר, ובלב עניין מרכזי אחר יעמדו המהגרים, וכן מעמדם של אזרחי בריטניה באירופה ומעמד אזרחי אירופה בבריטניה.