"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

אביתר בנאי בהיכל התרבות: כמה רגש

הוא שולט בצד הטכני של הנגינה והשירה - שר אך נראה מופתע מן המילים

,עודכן
צילום: אורית פניני

באחת ההפסקות בין השירים במופע ההשקה של אלבומו החדש, "לשונות של אש", מספר אביתר בנאי על חודש וחצי של הכנות קדחתניות לקראת המופע. חזרות, ראיונות, הופעות בתקשורת ועוד חזרות מילאו את ימיו.

דווקא כשהוא מספר על זה, אפשר פתאום להבחין שאין בהופעה שלו שום דבר טכני. כלומר, הוא שולט בצד הטכני של הנגינה והשירה (למעט רגעים מעטים אך שופעי יופי שבהם קולו נשבר תחת מעמסת ההתרגשות), אבל המופע כולו הוא לא ביצוע טכני קר ואוטומטי של השירים שנבחרו.

מבט קרוב בפניו של בנאי בזמן המופע מגלה חוויה כמעט ראשונית. הוא שר, אך נראה מופתע מהמילים. היופי של הדימויים הולם בו וממלא אותו התרגשות.

בחלקים רבים של ההופעה נדמה שהוא פוגש את המילים, השורות, השירים והסיפורים בפעם הראשונה ומתאהב בהם עם הקהל. התמימות האותנטית הזו הופכת את היכל התרבות לחדר אינטימי קטן שבו אין לבנאי בעיה לייצר קירבה רגשית עם כל אחד מהאנשים בקהל.

העדפת הרגש על הטכניקה בולטת גם במקומות צפויים פחות. העיבודים המופלאים (אסף אמדורסקי עשה עבודה נהדרת בניהול המוסיקלי) שמעניקים לשירים משענת אך לא משתלטים עליהם, התאורה המדויקת והלא מתלהמת (קובי פלומניק ומוחמד אבו סלמה ראויים לשבח מיוחד עליה), והנגנים שעטפו כל שיר באינסוף רגש.

קשה שלא להתפייט בניסיון לתאר את החוויה הכוללת של המופע. אפילו המילה "התעלות" קטנה לרגעים מלהכיל.

את ההדרן השני מקדיש בנאי לאחיו מאיר ז"ל. הוא שר את "שביר" ו"שוב מלבלב", מדקלם רשימה ארוכה של תודות, ואז, במקום השמור ל"תודה לאל" הגנרי, בנאי חותם את המופע עם "אבא". התרסקתי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר