ליברמן והאלקטורט החדש

תזמון המכתב של שר הביטחון, אביגדור ליברמן, אל ראש המכינה הקדם־צבאית בעלי, הרב יגאל לוינשטיין, אינו מקרי. אם בוחנים את ההתבטאויות האחרונות של ליברמן בסוגיות המדיניות, קשה שלא להבחין בכך שליברמן שינה את האלקטורט שאליו הוא מכוון.

אם בבחירות האחרונות עוד התקוטט עם הליכוד והבית היהודי על מצביעי הימין, בשבועות האחרונים נראה כי ליברמן זנח את הקרב האבוד שם ופנה למחוזות חדשים. הסנסורים של ליברמן עלו על מצבור מנדטים עסיסי של בוחרי מרכז החוסים כרגע בכפיפתו של יאיר לפיד. מדובר על בין 22 ל־26 מנדטים שחלקם הגדול ככל הנראה פנוי להובלה. במקום להיכנס בטווח הצפוף ממילא שבין נתניהו לבנט, מה עוד שבתור שר הביטחון המשימה קשה בהרבה - אפשר להכריז על חיסול הנייה מספסלי האופוזיציה, לא ממגדל הקריה. 

המכינה בעלי הוציאה עשרות לוחמים וגיבורי ישראל. ההתבטאות של הרב לוינשטיין היתה שנויה במחלוקת מבחינת התוכן וארסית מבחינת הסגנון. מרצים רבים וראשי אוניברסיטאות מחזיקים בלשון משוחררת פי כמה: איש מעולם לא תבע להוציא אותם בעקבות כך מההסדר עם הצבא במסגרת העתודות האקדמיות.

לפיד. חלק מהמנדטים שלו פנויים להובלה // צילום: דודי ועקנין

רבנים, לעומת זאת, קל יותר לתקוף. מבחינה פוליטית, יש לכך ביקוש גבוה. מנדטים רבים נערמים במקום שבו תוקפים רבנים. ליברמן בסך הכל הושיט השבוע יד ליטול את החלק שלו. 

 

הזכות לשנות

הסיכויים שראש הממשלה יצליח להעביר את חוק התקשורת החדש אינם גבוהים. הטונים בוויכוח על החוק, לעומת זאת, כבר הרקיעו שחקים. החוק מבקש לפקח על ערוצי התקשורת ולהחליף למעשה את הרגולציה הקיימת שהוכחה כבלתי יעילה במיוחד. יש היגיון כלשהו בהגברת הפיקוח הממשלתי בתאגיד שידור ציבורי שהמדינה משקיעה בו יותר מ־700 מיליון שקלים בשנה. כך גם לגבי התחנה הצבאית גלי צה"ל. לגבי התחנות המסחריות העניין מורכב ובעייתי יותר. עם זאת, הערוצים המסחריים בישראל אינם לגמרי פרטיים. כל קבוצה המחזיקה בכלי תקשורת בארץ לא זכתה בו בתחילת דרכה מכוח מתן רישיון אלא זיכיון. לגוף המפקח, כלומר המדינה, יש את הזכות לשנות את תנאי הפיקוח. 

אבל השיח בתקשורת סביב הנושא אינו מבחין בין הדברים. נתניהו מוצג כדיקטטור שמנסה להשתלט על התקשורת. זו לא הפעם הראשונה. האשמה זו מלווה את נתניהו בכל שנות שלטונו, עד שבעיתונים בגרמניה השבוע כבר החליטו שמדובר באמת צרופה שאין בלתה. גם פה בארץ מדברים אושיות הדמוקרטיה במפלגות השמאל ובתקשורת על שליטתו של רה"מ במדיה הישראלית כאבסולוטית. הרצינות התהומית שבה הנושא מוצג מצליחה להסתיר היטב את העובדה שמדובר במציאות אלטרנטיבית. פייק ניוז במלוא מובן הביטוי. צריך לחזור רק שבועיים אחורה כדי להיזכר בהתנפלות התקשורת על נתניהו על רקע פרסום דו"ח צוק איתן. עיתונאים עברו עבירות פליליות כשפירסמו את הדו"ח לפני המועד, הררי פרשנויות הפנו חיצים מורעלים כלפי נתניהו. הדו"ח עצמו, אגב, למי שטרח לקרוא את כולו, מותח ביקורת מינורית יחסית על ראש הממשלה, ודאי שלעומת שר הביטחון, הרמטכ"ל וראש אמ"ן דאז. 

נתניהו. הסיכוי שיעביר את חוק התקשורת החדש - לא גבוה // צילום: דודי ועקנין

נחזור אחורה, לבחירות האחרונות לכנסת, שהביאו לכך שהפרשנים נאלצו להודות שסיקרו את הליכוד באופן מוטה, תוך שהעדיפו הליכה אחר רחשי ליבם ולא אחרי מקצועיות עיתונאית שאמורה להיות נר לרגליהם. או אז תתבהר התמונה במלואה. 

מהשיח העוין כלפי החוק המדובר נעדר עניין מצבה החולה של התקשורת. העובדה כי כל ערוצי התקשורת המרכזיים בארץ מוטים פוליטית לטובת צד אחד היא אמת שהס מלהזכירה. הרצון לפקח על התקשורת עשוי להבריא, או לכל הפחות לתקן במשהו, את המצב האנוש שלה, ולא לקלקל. אותן זעקות שבר לא נשמעו כשניסו באמצעות חקיקה "לפקח" על עיתון "ישראל היום", או כשניסו "לפקח" על ערוץ 7 על ידי הטבעת ספינתו במצולות ים.

 

דמוקרטיה? ב"תנועה"?

במהלך ישיבת סיעת המחנה הציוני השבוע ניסו להוביל הח"כיות ציפי לבני וסתיו שפיר מהלך של פריימריז פתוחים לראשות המפלגה. לשיטת הפריימריז הפתוחים יתרון בכך שיש אפשרות לפתוח מפלגה גוועת לציבור רחב, אולם מאחר שהשיטה טרם נוסתה, יש בה לא מעט בעיות חוקיות, למשל תקרת גיוס הכספים שיוכלו המועמדים להשיג, שעל פי החוק הקיים נגזרת ממספר מתפקדי המפלגה. 

לבני. היא מטיפה לדמוקרטיה? // צילום: דודי ועקנין

מה שהפתיע רבים הוא עמדתה הנחושה של לבני. ללבני אין גייסות במפלגת העבודה וריצה במפלגה עצמאית לא עומדת על הפרק, מה שמסביר את עמדתה, אולם כמה מחברי המפלגה הזכירו לה כי בעוד היא מטיפה לעבודה על פתיחת שורות, בתוך מפלגתה, התנועה, אין מראית עין של בחירות. לא ליו"ר ולא להרכב המפלגה. רק על פיה יישק דבר. 

 

פרס הנימוס הולך ל...

ההצטיינות בדמוקרטיה הגיעה השבוע גם לבחירות להסתדרות. בעוד הקרב בין שלי יחימוביץ' ואיתן כבל לאבי ניסנקורן הולך וגובר, כשליחימוביץ' עדיין לא ברור אם תוכל להתמודד בשל התסבוכת המשפטית שפרצה בינה לבין חברי סיעתו של כבל, שיגרה סיעת העבודה, התומכת כמובן במועמדותו של ניסנקורן, מכתב לכל צירי הסיעה בהסתדרות, 260 במספר, ובו דרישה להבעת נאמנות בכתב לסיעה. מי שלא יחזיר מכתב ובו הצהרת האמונים, "כמוה כהודעה בתמיכה ברשימה של שלי יחימוביץ'". 

הדרישה במכתב היא אולטימטיבית, ומקבלי המכתב נדרשים להשיב בתוך 48 שעות. במכתב קיים איום כי מי שלא ישלח את מכתב הנאמנות, לא יוכל להתמודד במסגרת העבודה להסתדרות. "אבקשך להודיעני בחוזר האם הנך תומך ברשימת סיעת העבודה להסתדרות ומבקש לרוץ במסגרתה", נכתב במכתב. בעוד ליברמן עובר לאיטו לשמאל, בעבודה מאמצים את סיסמאות הנאמנות של ליברמן.

 
גלאון. נבלמה על ידי חברי הוועידה // צילום: דודי ועקנין

יו"ר מרצ, זהבה גלאון, ניסתה השבוע גם היא להעביר את מפלגתה לשיטת הפריימריז הפתוחים, אולם נבלמה על ידי חברי הוועידה, יחד עם ח"כ אילן גילאון שהודיע כי יתמודד נגדה. מרצ נותרה אחת המפלגות הבודדות המקיימות מערכת בחירות רדומה ומנומסת, דבר שהולך ונעלם מהנוף הישראלי. זה אולי חביב, אך כנראה לא ממש אלקטורלי. מפלגה שלא מצליחה לעורר יצרים - מטביעה את עצמה בבינוניות שקשה לצאת ממנה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו