מותה המזעזע של טובה קררו בידי המצית אשר פרג' מוציא לרשות הרבים את הפחדים והחרדות והאימה המקננים בכל לב, וכן קלישאות רגילות משני עברי המתרס - גם שהרוצח "ניצול שואה", וגם שאין לנצל את האירוע להחרפת הניכור כלפי חולי נפש.
בכל כשל כזה ראוי לקיים תחקיר ולהפיק לקחים. אך כעומק החרדה - עומק הפתרונות השטחיים המוצעים, שהם מקסם שווא. כאילו אם יוסיפו אלפי מאבטחים בכל מרפאות קופות החולים בארץ תיפתר הבעיה. מה אם יקרה חלילה אסון דומה בבתי הספר? עוד רבבות מאבטחים, ואם כן אין לדבר סוף.
יתרה מכך, ואם יוצב מאבטח על כל אריח - האם לעולם לא תתרחש טרגדיה כה נוראה? הרי השיגרה תגבר עליו ו"יירדם בשמירה", ומי שזומם לפשוע ילמד מה נקודות התורפה שלו, ואז תפרוץ תבהלה מחודשת שתבקש להוסיף רובד של מאבטחים כדי להגן על הגרעין הראשון.
יש פתרונות חלקיים. כדי לממשם צריך להחריף באחת את הענישה. מי שפגע בעובד צוות רפואי או במורה בבית הספר ייעצר מייד עד לגמר ההליכים, שיתנהלו בעדיפות ראשונה ויסתיימו בתוך זמן קצר, ואם תהיה הרשעה יהיה גם מאסר ממושך. רק שכל המתאבלים על קררו וקורבנות אחרים הם בדרך כלל גם מי שמגלים בתוך זמן קצר חמלה כלפי העבריין, שיש לו אישה וילדים לפרנס, ולא התכוון והוא מסכן.
טובה קררו ז"ל. מותה המזעזע מוציא את הפחדים והחרדות המקננים בכל לב
גם זאת: כמעט כל מי שמבכה את האחות המסורה שנרצחה השבוע יתנגד מחר ומחרתיים להעלות במיליארדים את תקציב ביטחון הפנים כדי ליצור חוליית־מגן סמיכה. תמיד יגידו כי עדיף להשקיע את הכסף במשהו אחר, ושוב יציעו להפחית ממצבת חיל האוויר מטוס F-35 כדי להוסיף שוטר ו/או סייען ו/או פסיכולוגית.
כל הצעדים חייבים להיבחן. כמה מהם ראויים לביצוע. התקשורת מלבה את ההתרגשות מפני שהדמיון של אלפי מאבטחים נוספים המלווים את קררו בדרכה האחרונה מסייע לרבים להתגבר על החרדה הראשונה. אנשים מפוקחים יסכימו לשיפור בסידורי הביטחון, אבל יבינו כי אין מה לעשות, העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו.
כולם עסוקים בטיפות
הקואליציה נגררה שלשום לגיבוש חברתי בחדרה. אך אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ' נשארו בבית בהסבירם כי לא יחגגו בחברת בנימין נתניהו, שאינו מכבד את הבטחתו לבנות התנחלות חדשה למפוני עמונה. הם עוסקים בטיפות ואינם מבחינים בגל הגדול.
עמונה? כאשר ייקבע מחיר השתתפות הפלשתינים במשא ומתן; והבנייה בהתנחלויות תוגבל לגושי ההתיישבות בלבד; ומה שנתניהו דחה מברק אובאמה יקבל בזרועות פתוחות מדונלד טראמפ - ישליך הממשל האמריקני פירור לישראל כהיתר חד־פעמי חריג לבנות שכונה למגורשי הגבעה ההרוסה.
אורי אריאל. יהיה רטט בקואליציה, אבל היא לא תקרוס // צילום: נעם ריבקין פנטון
כבר עתה ברור שלא יהיה סיפוח; אפילו לא רק במעלה אדומים. רוב הבנייה ביהודה ושומרון תוקפא. למעשה, טראמפ יקבל את תנאי אבו מאזן לחידוש המשא המתן, והליכוד והבית היהודי יתרעמו וישלימו עם המציאות הכואבת. יהיה רטט בקואליציה, אבל היא לא תקרוס. נתניהו יסכים, גם נפתלי בנט ויריב לוין ייכנעו בקומה זקופה ויאמרו שהכל בסדר. הרי ההצגה חייבת להימשך כאילו העסקים כרגיל.
לסמוך על הנשיא
בצאתי ממשרדו של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו במצודת זאב המתינה לי עובדת לשכתו איילת שקד במעלית. היא ביקשה לרדת עימי מקומה 13 ובשיחה שהתארכה על המדרכה נימקה מדוע ראוי שייבחר לראשות הממשלה. לא אירע לי כדבר הזה מעולם.
מאז היו לנו מחלוקות אינסוף. איני שותף לתפיסתה המדינית וחולק על המקום המכווץ שהיא מועידה לבית המשפט העליון בהגנה על זכויות הפרט והאזרח. היא גם לא הסתירה כי מורה הדרך שלה בעולם המשפט הוא קודמה הפרופסור דניאל פרידמן, שמסרב עדיין להכיר בעבירותיו החמורות של אהוד אולמרט, אפילו לא באלה שבהן קיבל הנחה בלתי מובנת בערעורו לעליון על פסק דינו המדויק של דוד רוזן במחוזי.
לשקד מעלות רבות. היא אינה יורדת לניבול הפה הפרלמנטרי ומנהלת את ענייני המשרד בכישרון רב וביעילות; משקיעה מאמץ ולומדת את החומר ומתרחקת מכל גישה שטחית, ויש לה נימוסים ראויים מבית הוריה. גם יריבים הצביעו עליה כעל מופת וכפוליטיקאית עם יושרה, אם כי בגלל דעותיה הצטערו שהיא בעלת יכולת גבוהה.
עד ששלשום נפל דבר. בניגוד לדעת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, שהמליצה כדבר טבעי ומובן מאליו לדחות את בקשת החנינה של אולמרט, כתבה שקד לנשיא ראובן (רובי) ריבלין כי היא מסתייגת מן ההסתייגות. כלומר, היא לא בשר ולא חלב, וההמלצה השלילית של משרדה אינה מחייבת אותה.
מאכזב לחשוד שגם לה אין יושרה, אינטגריטי. הרי מאז נכנסה לתפקידה כשרת המשפטים ואסירים רבים ביקשו להשתחרר מייד, לא חלקה ככל הידוע אפילו פעם אחת על המלצת מחלקת החנינות שלה, לחיוב או לשלילה גם יחד. רק בעניין אולמרט? כאילו לא לקח שוחד בסכומי ענק ולא רימה ולא הפר אמונים ולא היו מעטפות הכסף של משה טלנסקי ולא התקיימה שיחה מעוררת קבס עם שולה זקן.
אין עדיין סיבה לדאגה. לריבלין יש יושרה והוא מבין מה חנינה כזאת משדרת לציבור הרחב בעידן של שוחד הנפוץ כמגיפה. אולמרט לא יזכה בחנינה, אבל שקד איבדה את חינה.
פזיזות שווה הפסד
מחלוקת משעשעת עם שניים מעמיתיי בטלוויזיה הביאה אותנו להתערבות: הם טענו כי שרה ובנימין נתניהו יפסידו את תביעת הדיבה שהגישו נגד העיתונאי יגאל סרנה, שכתב בפייסבוק כי במהלך נסיעה בכביש המחבר את ירושלים לתל אביב פרצה ביניהם קטטה, וראש הממשלה נאלץ לצאת את הרכב. אין לי, ולא היו לי ראיות שההכחשה המוחלטת של בני הזוג נתניהו נכונה, אבל טענתי כי ראש הממשלה לא היה מבקש הכרעה משפטית אילו היה ממש בתיאורו של סרנה. התקשורת רוויה במאמרים ובציוצים שמכפישים אותם, ולא סביר שיבחרו לבקש את צדקם בביהמ"ש דווקא בנושא המבוסס על שקר.
עמיתיי, כלשון חג הפסח הקרב, נתנו בגרסתם סימנים, שסרנה יזוכה. פעם אמרו כי נתניהו מסכים לגישור, ופעם אחרת שבקשתו לדחות את עדותו מעידה על חששו להיחקר בידי הסניגורים, ובעיקר שסרנה ביקש להעיד את ראש השב"כ לשעבר יורם כהן, והוא בוודאי יודע מה ראו המאבטחים בשיירת ראש הממשלה.
השופט עזריה אלקלעי, איש מרשים השולט ביד רמה באולמו, סירב להיענות לבקשת נתניהו לדחות את עדותו, ובאמצע השבוע נמלא אולמו בנציגי הצדדים, באנשי תקשורת ובסקרנים. החקירות דמו לשחמט מילולי בין הפרקליטים לבין העדים. התובע יוסי כהן ניסה לקעקע את סרנה, ומנגד אביגדור פלדמן וליאור אפשטיין את בני הזוג נתניהו.
היו רגעים רוויי חיוך. למשל, נתניהו אמר כי לא ייתכן שנפרד מן המאבטחים, "הם הולכים איתי כמעט לכל מקום", ונרתע־חמק מלפרט לאן. אבל רעייתו שהיתה יותר נחושה, לא עצרה אלא פירטה בנחישותה: "הם הולכים איתו לשירותים". גם סרנה שיעשע. מדוע לא פירסם את הסיפור על שערוריית הדרכים ב"ידיעות אחרונות" והסתפק בפייסבוק? "מפני שזה סיפור קטן", אמר בלי לחייך, קטטה אחת מני רבות.
משפטי דיבה הם כרי־דשא לעורכי דין שאפתנים. שמואל תמיר שבר על דוכן העדים את ישראל קסטנר ובמשפט אחר את המפכ"ל יחזקאל סהר, וזכה לתהילה חסרת תקדים בקרב עמיתיו ובציבור הרחב. זה קורה במשפטי דיבה בתנאי שיש לסניגור קצה חוט למשכו. פלדמן ואפשטיין אפילו לא התקרבו לנקודת השבירה של עדי היריב. מפני שסרנה הגיע לבית המשפט בלי עובדה אחת בקנה רובהו הפולמוסי.
אמנם עוד לא אבדה תקוותו. משפט הוא כמו תבשיל חמין. יודעים מה מכניסים לסיר, ולא מה ייצא ממנו. בכל זאת נדמה לי שהפעם הכתובת על הקיר. אם הערכתי נכונה כי אז סרנה עשה לנתניהו שירות אדיר. אם לא היה בזירה בזכות עצמו היו התובעים שמחים להמציא אותו. מפני שבעידן שבו הם נתונים לביקורת כה עמוקה וסוחפת ניפק להם סרנה בפזיזותו ובחוסר אחריותו ניצחון מתוק מדבש ברגע מריר.
צריך לדאוג לעד
עורך הדין אמנון יצחקניא היה ידיד בכירי הפרקליטות משה לדור וליאת בן־ארי מאז תפר את מתן מעמד עד המדינה לשמואל דכנר וחשף את הררי השחיתות בפרשת הולילנד, שהובילה את אהוד אולמרט והלל צ'רני ודני דנקנר ואביגדור קלנר ואחרים לכלא. אחר כך הגיע לפרקליטות עם אחד דניאל מולקנדוב, שסיפר כי שיחד את יו"ר ועדת ביקורת המדינה בכנסת, אמנון כהן, בכסף ובאישה זרה. יהודה וינשטיין, שי ניצן ובן־ארי החמיצו את הנושא, ובדצמבר 2015 סגרו את התיק של הח"כ מש"ס.
אז הלך מולקנדוב, שהציג עצמו כעבריין, לתוכנית "עובדה" בעריכת ד"ר אילנה דיין ומסר לכתבת רויטל חובל קלטות שהפלילו את כהן. הוא גם נענה לתביעת דיין שיתראיין גלוי פנים. בבושת פנים נאלצו המשטרה והפרקליטות לפתוח מחדש את התיק שנסגר, וכהן שהתפטר בינתיים מהכנסת עושה דרכו אל ספסל הנאשמים וכנראה גם לכלא.
רק שמולקנדוב - עבריין מובהק כהודאתו - לא קיבל מעמד של עד מדינה. להפך, לאחר שמסר את המידע לפרקליטות היא מתכוונת לחוקרו ולהעמידו לדין, כמו את כהן.
קראתי את ההתכתבות. לא הבטיחו לו בפה מלא אלא במחציתו. טענו כלפיו שהוסיף לשקר. הסוגיה הגיעה לבג"ץ, והשופטים לא חסכו ביקורת מהפרקליטות אבל הכריעו בעדה. לא חלה עליה חובה להעניק למולקנדוב מעמד של עד מדינה. במקומם הייתי עורך דיון מחודש בפסיקה זו, שהיא בבחינת הלכה חדשה. מפני שמכאן ואילך רק אמיצים ונואשים וסכלים יעשו עם הפרקליטות עיסקת עד מדינה. כל פרקליט יאמר ללקוחו - "ראה, הוזהרת".
אין קלפיות חינם
לא ראש הממשלה ההולנדי מארק רוטה ניצח את יריבו הלאומני חרט וילדרס. הזוכה בקלפי הוא רוטה בתחפושת של וילדרס. רוטה הישן, היציב, המסורתי - הפסיד. מפני שרוטה נאלץ לאמץ את הסגנון של יריבו ולנהל מלחמת חורמה מילולית בנשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן כדי להגדיל את כוחו בבית הנבחרים ולהבטיח את הקואליציה הבאה בלי יריבו.
מארק רוטה. ר"מ הולנד תקף את ארדואן כדי להיראות יותר וילדרס מווילדרס // צילום: אי.אף.פי
לעולם לא נדע מה היו תוצאות הבחירות בהולנד - שבכל אירופה עקבו אחריהן בדריכות - אלמלא החריף יוטה את היחסים עם טורקיה לצורכי ההצבעה. האם באמת אכפת לו אם שרה טורקייה תרצה באחת מערי הולנד? ודאי שלא. הוא בלם אותה ותקף מילולית את ארדואן כדי להיראות יותר וילדרס מווילדרס, ועלה בידו. ההולנדים התייחסו אליו ברצינות. המחירים יוגשו לו בטורקיה ובקרב המיעוטים בארצו. אין ארוחות וקלפיות חינם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו