מבחן חופש הביטוי

מבחנו של חופש הביטוי, נאמר יותר מפעם אחת בפסיקת בית המשפט העליון, אינו נמדד בהשמעת דעות מוסכמות, המצויות בקונצנזוס, אלא דווקא כאשר מושמעים ביטויים קשים, קיצוניים, הצורמים את האוזן וצורבים את הלב.

לנוכח מרכזיותו של ערך חירות הביטוי במשטר דמוקרטי, והסכנה שטמונה בשלטון המשתיק דעות שאינן רצויות בעיניו, נקבע עוד בימים קדמונים המבחן של "ודאות קרובה" לסיכון הציבור או שלומו כמצדיקים הגבלת חופש ביטוי.

המקרה של הרב לוינשטיין אינו כזה.

"דברי חכמים - בנחת נשמעים". סגנונם הבוטה והמבזה של דבריו מוציא שם רע לנושאי דגלה של תורה, שלא לדבר על תוכנם המקומם. הלבנת הפנים ברבים שליוותה אותם, כבר למדונו חז"ל, כמוה כשפיכות דמים.

למרות זאת, מכאן ועד שלילת ההכרה במכינה הקדם־צבאית בעלי הדרך רחוקה. בדומה לאימרה המיוחסת לוולטיר, אפילו איננו מסכימים לאף מילה של הדובר, עלינו להילחם על זכותו לומר את דבריו.

כשם שאין שוללים רישיון ממוסד אקדמי שאחד המרצים בו קורא לחרם על ישראל או משמיע דעות בזויות, משפילות ומקוממות, כך אין לשלול הכרה ממוסד ישיבתי רק בשל התבטאות של מי מראשיו, מגונה ובזויה ככל שתהיה.

"שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע מה טוב לאזרח לחשוב", אמר השופט לנדוי בימים קדמונים, והוסיף: "ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאינה 'מודרכת' מלמעלה".

יתרה מזו: הסמכות לעניין ההכרה במכינה קדם־צבאית אינה נתונה כלל לשר הביטחון אלא לשר החינוך. גם בנוגע להכרה במעמדה כ"ישיבת הסדר", סמכות שאכן מצויה בידי שר הביטחון (ונוגעת לאחוז מזערי מתלמידי המכינה בעלי), שלילת הכרה מהמכינה רק בשל התבטאות של אחד מראשיה אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות יסוד של משטר דמוקרטי, שוויון, חופש ביטוי, חופש אקדמי וחופש דת.

מעבר לצורך בקיום הליך מסודר של שימוע וזכות טיעון, אין זה ראוי להעניש מאות תלמידים, מורים ועובדים של מוסד רק בשל התבטאות - מקוממת ומרגיזה ככל שתהיה - של אחד מאנשיה.

למרות חובתו לעשות כן, שר הביטחון לא פירסם ברבים עד כה את אמות המידה להכרה בישיבות הסדר. הדעת נותנת שגם אם קיימות בחדרי חדריו של משרד הביטחון אמות מידה כאלה, הן אינן כוללות תכנים שעניינם חופש ביטוי. גם לוּ היה קיים קריטריון כזה, היה ראוי שייפסל על הסף.