"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

הרימה כסף - ומצאה עצמה בביהמ"ש

צעירה בריטית לא חשבה ש-20 פאונד יסבכו אותה בחקירה משטרתית • "העדפתי להודות באשמה ולא להיגרר למשפט ארוך" • עורך הדין שלה מזהיר: "כל אחד עכשיו חשוף לתביעה"

,עודכן
שטר 20 פאונד, כל המוצא - יבוא על עונשו! // שטר 20 פאונד, כל המוצא - יבוא על עונשו!

השטר שסיבך אותי:ניקול ביילי (23) הייתה בטוחה רק למשך כמה דקות שהמזל שלה מחייך אליה. היא מצאה שטר של 20 פאונד (כ-90 שקלים) בחנות בעיר סטוק און טרנר שבבריטניה, ועשתה מה שרובנו היינו עושים – מכניסים אותו לכיס ולא אומרים מילה. שלושה חודשים חלפו, הכסף בוזבז, וניקול קיבלה הוראה להגיע לתחנת המשטרה המקומית למתן עדות, אבל אז גילתה כי למעשה היא נחקרת ולא מוסרת עדות כמו שחשבה.

ביילי הסבירה כי באותו היום ביקרה בסופרמרקט, והרימה שטר כסף שנפל לאחד הלקוחות שהיו לפניה ובינתיים נעלם מהמקום. "באותו רגע שמחתי, לקחתי את הכסף ושכחתי מכל העניין", סיפרה לערוץ הבי.בי.סי, "שלושה חודשים מאוחר יותר קראו לבוא ולתת עדות בנוגע לתיעוד מצלמת אבטחה באחת החנויות שעברה בהן, "הם אמרו לי שאין לי מה לדאוג", אמרה ביילי.

רק אחרי שקיבלה זימון לבית המשפט, הבינה כי רשויות החוק החלו בהליכים נגדה בגין גניבה, ושכרה עורך דין. בהמלצת עורך הדין שלה, החליטה להודות באשמה, ולשלם 20 פאונד פיצויים, 20 פאונד נוספים על הוצאות משפטיות של ה"קרבן", וכן 135 פאונד הוצאות בית המשפט.

מצאה את השטר סמוך לחנות הזאת

עורך הדין שלה ציין במהלך המשפט כי "כל אחד יכול מעתה להיות מואשם בגניבה אם רק יעז להרים שטר שנפל מהרצפה". בהמשך הסביר הפרקליט כי אילולא הייתה נענית לזימון המשטרה לבוא ולתת עדות, לא הייתה מוצאת את עצמה בתסבוכת הזו. מאידך, מפקדת המשטרה המקומית, צ'יף קרן סטיבנסון, אמרה: "אם מישהו מוסר עדות הוא עומד תחת אותם קריטריונים של אדם שנחקר תחת אזהרה", דהיינו, העדות של ביילי היא קבילה כמו חקירה באזהרה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר