שמועות על צריכת הסמים של מנהיג הרייך השלישי אדולף היטלר, הן לא דבר חדש. בעבר כבר צויין כי המפלצת שהובילה את העולם למלחמה הקשה בתולדותיו צרך סמים ממריצים, אך ספר חדש שכתב נורמן אוהלר, חוקר התנהגויות גרמני, מבקש לעגן את השמועות באמיתות מדעיות.
"היטלר היה ג'אנקי (כינוי לצרכן סמים כבד), עד יום מותו הוא חורר את ורידיו במאות סימני הזרקה", אמר אוהלר לטלגרף הבריטי, שהוסיף כי הפיהרר התמכר לתרכובת הרואין חזקה במיוחד בשם אקודל, זאת על מנת להרגיע את עצביו הרופפים. "חוקרים בריטיים שבדקו את הרגלי הסמים של היטלר טוענים כי תרכובת האקודל היא שהובילה לבסוף לפארנויות של היטלר עד ליום מותו", נכתב בספרו של אוהלר.
בין היתר, מתבסס המחקר על רישומי המעקב של ד"ר תיאו מורל, רופאו האישי של היטלר, שציין באחד היומנים שלו כי הוא "אינו יכול עוד להזריק את הסם לפיהרר כיוון שוורידיו ניזוקו מדי. ביטלתי את ההזרקות היום כדי לאפשר לוורידים שנותרו לו להחלים", כתב הרופא באחד הרישומים שלו.
מהעדויות שהצליח לאסוף אוהלר, נראה כי היטלר החל להשתמש בתרכובת האקודל אחרי ניסיון ההתנקשות הכושל בו בשנת 1944, המוכר בשם "מבצע ולקירי", במהלכו ניסו קצינים גרמנים לחסלו באמצעות מטען חבלה. מלבד הפגיעה בעור התוף שלו, סבל היטלר מפגיעות רסיסים בכל חלקי גופו ובהמשך סבל מהתמוטטות עצבים. "משנת 1944 ועד ליום מותו ב-1945, היטלר לא היה ולו יום אחד לא תחת השפעת הסם", טען אוהלר.
אחת הסיבות שהובילו לשקיעתו של היטלר בסם ההרסני, הייתה העובדה כי מדמות ציבורית שהרבתה לצאת לרחוב ולפגוש בעם, הוא החל לאחר ניסיון ההתנקשות להתכנס בתוך עצמו ולסבול מחרדה ופארנויות. הוא פנה לד"ר מורל שירשום לו תרופה שתשיב לו את הביטחון העצמי וזה רשם לו את סם האקודן. "מובר בסם שדי דומה להרואין, אך מצד שני מעניקה למשתמש בו אופוריה", תיאר ד"ר מורל את השפעת הסם.
"היטלר חורר את ורידיו במאות סימני זריקה" // צילום (ארכיון): GettyImages
ככל שהרבה היטלר להשתמש בסמים הממריצים, כך נפגעה יכולת השיפוט שלו, למשל בקרב על הבליטה - מתקפת הנגד של הגרמנים נגד בנות הברית באזור צרפת, בלגיה ולוקסמבורג בסוף שנת 1944. באותו קרב, שנועד להדוף את כוחות בנות הברית כנגד כל הסיכויים, נחל הרייך מפלה קשה, ובסופו של הקרב נהרגו מעל ל-200 אלף חיילים בשני הצדדים. "בשלב הזה להיטלר לא הייתה שום שליטה על עצמו, אך הוא עדיין שלט בכוחות הגרמנים שנלחמו עבורו.
עד לשנת 1944, ניסו הבריטים פעמים רבות להתנקש בהיטלר, עד שהבינו, מניתוח החלטותיו באותה תקופה, כי המלחמה תהיה קלה יותר אם היטלר יישאר בשלטון ולא אדם אחר במקומו. מהרגע בו החל להשתמש היטלר בסמים, הנאצים נחלו תבוסה אחר תבוסה, הן בחזית המזרחית נגד הרוסים, אך גם בחזית נגד בנות הברית, עד שאספקת האקודן בבונקר של היטלר נגמרה.
מהסיפור הבא ניתן להבין עד כמה היו חזקים ה"קריזים" של היטלר: באפריל 1945, ימים ספורים לפני מותו והרוסים כבר בתוך ברלין, נשלח הרופא של הפיהרר על גבי אופנוע לחצות את העיר ולחפש בבתי המרקחת המעטים שעוד נותרו על תילם, כדי להביא לו מנה נוספת של סם. ניסיונותיהם של הרופאים למצוא את הסם עלו בתוהו, וזמן קצר לאחר מכן התאבד הצורר.
צריכת סמים ממריצים לא הייתה מנת חלקו של היטלר – אלא רווח בכל הצבא הגרמני: "האויב מספר אחד של החיילים הגרמנים לא היו הצרפתים, הבריטים או האמריקנים – אלא העייפות", כתב אוהרל בספרו, "הסמים הממריצים נועדו להשאיר אותם ערים מול המלחמה שהלכה והתארכה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו