יום היסטורי, גם אם החוק ייפסל

חוק ההסדרה שעבר אמש בכנסת הוא ציון דרך משמעותי בתולדות יישוב ארץ ישראל. מלחמת ששת הימים שנכפתה עלינו החזירה אותנו לנחלת אבותינו ההיסטורית. כמו מתוך חלום ובמחיר גבוה של קורבנות חזרנו לירושלים העתיקה, לשכם, לחברון, לבית לחם ולבית אל, שעליהם קראנו בפרקי התנ"ך. האדמה שעליה גרו אבותינו הקדמונים, ושתמיד קיווינו והתפללנו לשוב אליה, הפכה בתוך ימים להיות ממשות חיה וקיימת. זיכרון היסטורי עתיק יומין התחבר עם מציאות עכשווית. לא אדמת נוכרים לקחנו, החזרנו לרשותנו את נחלת אבותינו.

קבוצה קטנה של אוהבי הארץ התחילה את מפעל ההתיישבות המופלא והמרתק. בתחנת הרכבת בסבסטיה, בשנת 1975, איש מהמתכנסים שעשו את דרכם ברגל מנתניה, ואני ביניהם, לא האמין שיום יבוא וכחצי מיליון יהודים יישבו ביהודה ושומרון. מי האמין שיום יבוא ורמזורים יוצבו שם, כדי להסדיר את עומס התנועה. כל מי שמטייל ברחבי הארץ יגלה חיש מהר שנביאי ישראל התנבאו לימינו אלה. בתים, כרמים, זקנים וזקנות יושבים ומביטים ביפי ארצנו וילדים וילדות משחקים במדרכותיה.

כנסת ישראל אמרה אתמול בקול גדול כי מתיישבי הארץ וגואליה הם חלוצים המגשימים חזון ציוני גדול. אמירה מובהקת וברורה בדבר זכותנו הבסיסית על ארץ ישראל, זכות שאומות רבות מתכחשות לה, כולל ניסיון נואל לטעון שאין לנו כלל זיקה לירושלים. האמירה אתמול נאמרה בקול צלול, שיהדהד בכל העולם. אין אנו מתנצלים על שיבת ציון כנגד כל הסיכויים. שמענו את הצעת ראש הכפר בסילוואד שנתן ביטוי לנרטיב הפלשתיני, שלפיו על כולנו לחזור לאירופה. זכורים לכל דברי חברי הכנסת הערבים, שהסבירו שהבעיה העיקרית שלהם היא עם הקיבוצים והערים שהוקמו על קרקעות ערבים שברחו בשנת 1948. המסר שלהם ברור והתגובה שלנו מובהקת.

ללא ספק, החוק עצמו בעייתי. ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה. הכרחי ליישב את הארץ מבלי לפגוע בקניינם הפרטי של בעלי הקרקעות הפלשתינים. גם למען דורות יהודים, שאיש לא יוכל לטעון כלפיהם שהקרקע גזולה בידם. יש מספיק קרקעות מדינה ביהודה ושומרון, שעליהן אפשר לבנות יישובים גדולים ומשגשגים.

סביר להניח שחוק ההסדרה ייפסל בבג"ץ, אולם אין ספק שהחוק הוא בבחינת מאיץ חיוני שבסוף דרכו יוביל למציאת פתרון לקרקעות שבמחלוקת. אכן, יש פתרון שבוודאי יהיה מקובל על בית המשפט העליון, מכיוון שהוא הוכר ויושם באזורים אחרים. הסבלנות הכרחית ומשתלמת.