ארבעה ימים מלאים כל טוב

פסטיבל אילת למוסיקה קאמרית, שננעל בשבת, היה מהמשובחים בתולדותיו. הפסטיבל, שנוסד עוד ב־2006 ומתקיים בחמש השנים האחרונות באולמות הנאים של מלון דן אילת, הצליח פעם נוספת לקבץ לעיר הדרומית נבחרת מרשימה מאוד של אמנים ולהעמיד תוכנית מגוונת שמילאה את ארבעת ימי הפסטיבל בכל טוב. הפעם נרשמה גם היענות יפה של קהל שוחרי מוסיקה נלהב, ובהם גם מקומיים תושבי אילת. בשניים מששת הקונצרטים ששמעתי, זכיתי לשבת לצד אוהדי מוסיקה בני המקום, שהיו מאושרים לשמוע אמנים מעולים ומוסיקה מופלאה במגרש הביתי שלהם.

כוכבת הפסטיבל הפעם היתה הכנרת ויקטוריה מולובה שפניה פיארו את פרסומי הפסטיבל. השתתפותה של מולובה בפסטיבל היתה צנועה יחסית. היא ניגנה במהלך שני ערבים את הקונצ'רטו השלישי לכינור של מוצרט, אך הנוכחות הבימתית שלה, ובעיקר הצליל היפהפה שלה שממזג חום, שירתיות ובהירות רבה - העניקו לקהל חוויה מוסיקלית וחושנית רבת רושם. שאר הקונצרט, בנגינת תזמורת קאמרטה ז'נבה השוויצרית ובניצוחו של דוד גריילסאמר, הציג תוכנית מגוונת מאוד שנעה מן הבארוק האנגלי - סוויטת "הסערה" הנהדרת מאת מת'יו לוק - לסימפוניה של היידן בביצוע מלהיב, ועד ליצירה מרתקת בת זמננו, "אורוק", מאת מרטין ג'גי, מלחין שוויצרי צעיר.

הגיוון הוא מסימני ההיכר של הפסטיבל. בקונצרט נהדר נוסף של רביעיית המיתרים "ואן קויק" מצרפת שמענו יצירת נעורים של שוברט, לצד רביעיית מיתרים מודרנית מחשמלת ממש מאת המלחין היפני אקירה נישימורה, ולבסוף את חמישיית הפסנתר הידועה והאינטנסיבית מאוד של סזאר פרנק, שבה חבר אל הרביעייה הפסנתרן הישראלי המצוין אמיר כץ.

כץ היה האמן העסוק ביותר בפסטיבל. במהלכו הוא השתתף בשלושה קונצרטים, ובהם רסיטל שהוקדש כולו למוסיקה מאת ליסט שבו ניגן את 12 האטיודים הטרנסצנדנטליים שלו: יצירות וירטואוזיות מאוד, מקוריות, מסתוריות, מוזרות לעיתים, שצופות הרבה קדימה ומבשרות את ה"אימפרסיוניזם" הצרפתי של תחילת המאה ה־20. יש להסיר את הכובע בפני כץ, שהגיש ביצוע מחויב ומוקפד עם רגעי קסם רבים מאוד.

עוד התארחו בפסטיבל - זו הפעם השנייה - הרכב הבארוק האנגלי המעולה "קונסורט גבריאלי" ומנצחו פול מקריש, שהגישו תוכנית משמחת של בארוק מאוחר: קונצ'רטו גרוסו מאת קורלי ושתי יצירות קוליות מאת הנדל. קורלי הוגש בהיסוס־מה, אך הקנטטה הלא ידועה בעלת השם הארוך "אישה הזוהרת במרומים באור כה רב" הושרה נהדר בידי הסופרן ג'יליאן וובסטר, וב"דיקסיט דומינוס" ("נאום ה'") המפורסמת, שנעלה את הקונצרט, שמענו מקהלה קאמרית איכותית מאוד וביצוע שהיה מיומן, נמרץ ונלהב, גם אם לא ריגש במיוחד.