ביקורת אופרה: טירוף יפה

לוצ'יה דילמרמור היא אחת הגיבורות האומללות בתולדות האופרה. ייסוריה, התאהבותה האומללה, היחס המחפיר של אחיה כלפיה, הבגידה בה, השיגעון שלקתה בו ולבסוף מותה - כל אלה משמשים חומר גלם קודר לאופרה הנושאת את שמה, שכתב גאטנו דוניצטי ב־1835.

באומללות הזו טמונים, כנראה, זרעי ההצלחה של האופרה, שמוצגת ברציפות מאז עלתה לראשונה ועד היום. למעשה מתוך 75 האופרות שהלחין דוניצטי, מבוצעות באופן קבוע רק ארבע, ו"לוצ'יה דילמרמור" נחשבת לחשובה ולפופולרית שביצירותיו. התשוקה הכפייתית כמעט של הקהל לחזות שוב ושוב בתמונת הטירוף הידועה של לוצ'יה היא שמפרנסת את תהילתו של דוניצטי כמעט 200 שנים.

הצפייה ב"לוצ'יה" וההאזנה לה דומות מעט לביקור בבית משוגעים או לצפייה בפריק שואו. היא מעוררת אי־נוחות. בתמונת הטירוף הגדולה מופיעה לוצ'יה בשמלת כלולותיה המוכתמת בדם ארוסה שרצחה, ומדמה כי היא מתחתנת עם אהובה אדגרדו - חתונה שנמצאת בראשה בלבד. תמונה זו מכמירת לב ממש. במשך האריה הארוכה כולם ממוקדים בלוצ'יה, מזועזעים מטירופה, אך רווים עונג מהקישוטים והסלסולים המעודנים ששם דוניצטי בפיה של הגיבורה שאיבדה את שפיותה.

לוצ'יה מתמוטטת ומתה בתום התמונה, אך האופרה ממשיכה עוד קצת. הדמויות הגבריות צריכות להגיב כראוי על מה שראו. אדגרדו מתאבד ומותו הוא שמוריד את המסך, כאילו להדגיש שעם כל הכבוד ללוצ'יה, רק מותו של הגבר מביא אופרה לסיומה.

מריה חוזה מורנו, הסופרן הספרדייה בתפקיד לוצ'יה, היא אמנית נהדרת שלא מורחת שום תו, ונותנת את כל כולה. היא לבדה סיבה מספקת ללכת ל"לוצ'יה". לצידה בלט גם אלכסיי דוגלוב המעולה בתפקיד אדגרדו. תוזכר לטובה גם חלילנית תזמורת האופרה, עדי מנצל, שהפליאה לנגן בתמונת הטירוף הגדולה.