"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נפטר הצייר יוסל ברגנר

ברגנר, שזכה בפרס ישראל ונחשב לאחד הציירים החשובים בתולדות האמנות הישראלית, מת אתמול בגיל 96 • "הוא יצר שפה משלו", אומר המאייר דני קרמן

,עודכן
ברגנר // צילום: תמר מצפי // ברגנר // צילום: תמר מצפי

הצייר יוסל ברגנר, חתן פרס ישראל לשנת 1980 ומי שנחשב לאחד הציירים החשובים בתולדות האמנות הישראלית, נפטר אתמול בגיל 96 בביתו בתל אביב. הלווייתו תתקיים היום ב־14:00 בקיבוץ עינת. הוא הותיר אחריו אישה, בת וארבעה נכדים.

ברגנר נולד בווינה ב־1920, גדל בפולין ונסע ללמוד אמנות באוסטרליה. הוא נלחם בשורות צבא אוסטרליה במלחמת העולם השנייה ובשנת 1951 עלה לארץ עם רעייתו, הציירת אודרי ברגנר. במשך השנים הוא זכה בפרסים רבים, בין היתר בפרס ישראל לאמנות ב־1980, הציג בתערוכות רבות בארץ ובחו"ל וייצג את ישראל כמה פעמים בביאנלה בוונציה. הוא גם אייר ספרים רבים, בין השאר ספרים של ש"י עגנון, ועיצב תלבושות ותפאורות לתיאטרון (בעיקר עבור מחזותיו של נסים אלוני, שהיה חבר קרוב שלו).

המאייר דני קרמן, שהיה חבר קרוב של ברגנר, מספר כי "כשיוסל הגיע לארץ בשנות ה־50 מאוסטרליה, הוא לא ידע עברית. אגב, עד מותו הוא כמעט לא דיבר עברית. הוא לא שלט בשפה, למרות שהיה אדם עם יכולת דיבור וסיפור יוצאת מן הכלל. דיברנו בשלוש שפות: יידיש, אגלית ועברית.

"זוג נגנים בעיירה"

"על אף שהוא הגיע למקום שבו כולם רוצים להיות צברים, הוא לא ניסה כלל להשתלב בתרבות הישראלית. הוא הביא איתו את הגולה ואת היהדות הכי יפה שיש, מבלי להיות אדם דתי. הוא היה יותר ציוני מכולם ואף פעם לא התפאר בזה. אני לא מכיר עוד אדם בארץ שהיו כל כך הרבה אנשים שאהבו אותו".

לדברי קרמן, "צריך לזכור שהוא הגיע לישראל אחרי שבאוסטרליה נחשב כבר לאמן חשוב, כי הוא ועוד חבורת צעירים כמוהו הביאו את המודרניות לאוסטרליה. אבל אז הוא הגיע לארץ ולא השתייך לשום זרם פה, לא לציורים הארץ־ישראליים ולא לאבסטרקט. הוא בנה לעצמו שפה משלו, שבסופו של דבר קצת פעלה נגדו.

מעבודותיו של ברגנר: "כלולות"

"עד היום מראים בעיקר ציורים שלו משנות ה־50 וה־60, בגלל האימג'ים הכל כך חזקים שלו שהתפרסמו אז. כולם זוכרים את הבחורות עם הדמעות או הפומפיות שעפות באוויר, אבל הוא לא הפסיק לעבוד ולהתפתח. כל החיים שלו הוא רצה להשתנות. אפילו בשבוע האחרון לחייו הוא היה עסוק בסידרה על דון קישוט, אבל לצערי עולם האמנות מתייחס בעיקר לעבודות הישנות שלו.

"מה שכן, הוא בהחלט זכה להערכה ולהכרה. הוא קיבל את פרס ישראל ונחשב לאחד האמנים הגדולים שהיו בארץ. יחד עם זאת, לטעמי לא מספיק מבינים את היצירה שלו ואותו".

שרת התרבות והספורט, מירי רגב, מסרה אתמול כי "האמן יוסל ברגנר אייר את סיפורי חיינו בשלל אמצעים, בספרים, בתמונות ועל הבמה. מדינת ישראל תנצור בזיכרונה את תמונותיו".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר