"לא רוצים להפוך לנוסטלגיה"

30 שנה אחרי שהוקמה ושבע שנים אחרי שהתאחדה מחדש, להקת איפה הילד מוציאה אלבום חדש, שישי במספר. היום משחררת הלהקה סינגל חדש מתוך האלבום, "שיר לאוהבים", שכתב והלחין סולן הלהקה, חמי רודנר.

האלבום המלא, "מתוק בחשיכה", בהפקה מוסיקלית של עופר מאירי, ייצא בקרוב ויושק בשני מופעים חגיגיים: ב־11 במארס בגבעת ברנר וב־30 במארס בבארבי בתל אביב.

"קשה לי מאוד להגדיר את הקו של האלבום החדש, למעט זה שהנוכחות של עופר מאוד דומיננטית בו", אומר רודנר (52). "עופר עבד הכי קשה באלבום הזה. אנחנו באנו, הקלטנו באולפן, והוא ישב וערך ועיצב את זה. מאחר שיש לו צליל מאוד מאופיין, יותר פופי, יותר סינטיסייזרי, זו בהחלט יצירה שלו לא פחות משלנו".

לדברי רודנר, "זה אלבום שכתבו אנשים שמנגנים יחד 30 שנה ומנסים לדבר על החיים כמו שאנחנו חווים אותם. זוגיות ופוליטיקה, אמונה וחוסר אמונה, כל הדברים שמעסיקים אנשים בגילנו.

"אני חושב שהיום המחויבות שלנו למוסיקה ולאמנות היא הרבה יותר גדולה. היתה לנו התחלה לא קלה. אנחנו קיימים מאמצע שנות ה־80 ואת אלבום הבכורה שלנו הוצאנו רק ב־1993. מזהים אותנו עם גל הלהקות של שנות ה־90, אבל בגיל אני מבוגר בעשור מאביב גפן, מיהלי סובול או ממאור כהן.

"ההתחלה שלנו היתה שונה כי באנו ממקום לא פשוט. לא היינו חלק מהברנז'ה, באנו מקיבוץ גבעת ברנר ומהצפון והיה המון רצון להתבלט, בעיקר שלי, להראות מי אני, להיות מפורסם, להיות חשוב. הדברים האלה יצרו בלהקה מתחים וחיכוכים. כשחזרנו לנגן יחד ב־2009 אחד הדברים הנהדרים שקרו זה שבאמת באנו בשביל המוסיקה והחברות. הרבה אנשים אומרים לנו וכותבים לנו שאנחנו נשמעים היום הרבה יותר טוב מאיך שנשמענו פעם. אנחנו באמת להקה יותר טובה היום".

אולי פשוט התבגרתם.

"ברור שהגיל עושה את שלו, אבל גם צריך לדאוג שלא נזדקן. לא להפוך להיות להקת נוסטלגיה שאומרת 'בואו לשמוע את הלהיטים שלנו מלפני 20 שנה ונעשה מסיבה'. בגלל זה אנחנו יוצרים, כותבים ומקליטים. לא נוכל לנגן בלי להיות להקה יוצרת".

מה השתנה במוסיקה הישראלית ב־30 השנים האחרונות?

"רוב הפופ הישראלי היום הוא מה שנקרא מוסיקה ים־תיכונית. מה שאני מכנה 'המוסיקה האמנותית' נדחק קצת מהמיינסטרים לשוליים. יש מעט מאוד אמנים שמשלבים מיינסטרים ומוסיקה אמנותית. אנחנו מנסים לחבר בין המסחרי לאמנותי. זו המשבצת שלנו".