עולים לדגל

את היום שבו שירלי לפן (25) חזרה לביתה שבצרפת בתחילת 2009, היא בוודאי לא תשכח. הימים היו ימי מבצע עופרת יצוקה, ומעבר ללחימה בלתי פוסקת ברצועת עזה, ניהלו גם יהודי הגולה מלחמה משלהם, מלחמת הישרדות.

וכך, כשחזרה שירלי לביתה, היא הבחינה בצלב קרס על תיבת הדואר. המחזה זיעזע אותה, וזאת נוסף על המצב ששרר בצרפת באותם ימים.

"זה היה כאוס. ברכבת, למשל, קראו לי 'יהודייה מלוכלכת'. באותה תקופה גם היו הפגנות במרסיי נגד ישראל. בטלוויזיה הראו רק צד אחד, והרגשתי שצרפת פשוט משקרת לאנשים שלה".

בעקבות האירועים, אך לא רק בגללם, החליטה שירלי לעלות לישראל. "הקהילה היהודית אצלנו לא היתה מספיק מגובשת כדי לפעול נגד הדברים האלה. הבנתי שאני לא רוצה לגור שם, זה לא המקום שלי. ראיתי גם את החיים של אחת מחברותיי בארץ, והבנתי עד כמה אני מוגבלת מבחינת אפשרויות".

אחרי שעלתה לארץ התגייסה לצה"ל ושירתה כתצפיתנית בגבול עזה. כיום שירלי מתגוררת בתל אביב ולומדת מדע המדינה באוניברסיטת תל אביב.

בחודש שעבר, יחד עם עוד 12 סטודנטים ששירתו גם הם כחיילים בודדים בצה"ל, היא זכתה לקבל מאוניברסיטת ת"א מילגה לזכרו של שון כרמלי ז"ל, שעלה מארה"ב, התגייס לגדוד 13 של גולני כחייל בודד ונפל במהלך קרב שהתחולל במבצע צוק איתן. הלווייתו, כזכור, ריגשה מדינה שלמה כשהגיעו אליה עשרות אלפי אנשים, שרובם כלל לא הכירו אותו.

 

זר לא יבין זאת

מי ששירתו יחד עם שון בגולני הם ג'סטין ג'ליל (28, תל אביב, דירקטור פיתוח בינלאומי של בית הספר למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב), בן למהגרים מאיראן שעלה מארה"ב; וג'וש אוגוסט (23, תל אביב, סטודנט לביולוגיה, גם כן באוניברסיטת תל אביב), גם הוא מארה"ב. שניהם, כאמור, עשו עלייה ושירתו כחיילים בודדים. 

"אח שלי למד רפואה בארץ וביקרתי אותו כשהייתי בן 20. כשהגעתי פשוט התאהבתי", מספר ג'סטין. "עד אז תמיד הרגשתי שחסר לי משהו, ולא ידעתי מהו. כשהגעתי בתור תייר - הרגשתי לראשונה שאני חלק מהחברה. זה חיבור עמוק בין אנשים שלא הרגשתי קודם. זה מה שהביא אותי לארץ".

גם ג'וש מסכים עם ההרגשה המדוברת ומוסיף: "אי אפשר להסביר את זה למי שלא חווה זאת. זאת הרגשה של בית. ידעתי שאם לא אשאר בארץ - אתחרט על זה כל החיים שלי". שירלי מנסה לחדד, ומסבירה: "כשהגענו לארץ היתה קרקע משותפת שקשורה לדת ולמסורת. זה מימד לאומי גדול יותר מאיתנו".

כשג'סטין סיפר לבני משפחתו שהוא מתכוון לעשות עלייה ולשרת בצה"ל, הם הגיבו בגיחוך. "אין סיכוי", הם אמרו לו, אך למרות הקשיים הוא החליט לעלות ולהישאר. "בסוף הלימודים שקלתי אם לחזור לארה"ב. היה לי קשה מאוד בלי משפחה, בלי תמיכה, עם הלימודים, והגעתי לנקודת שבירה שהשפיעה על מצב הרוח שלי. בסוף החלטתי לא לחזור, ואני שמח על כך. זה באמת המקום שלי בעולם, ולא הייתי מוותר עליו בשביל שום מקום אחר". 

ג'וש מוסיף כי "מדברים בארץ על הקושי שבלהיות חייל בודד, וזה טוב שיש מודעות. אבל לדעתי הבעיה הגדולה ביותר של חיילים בודדים, ובעיקר הצעירים שבהם, היא דווקא השחרור מהצבא. אני ואחרים לא הבנו מה נעשה עכשיו, איפה נגור, מי יתמוך בנו? הצבא אמנם דואג לך בזמן השירות, אבל כשאתה משתחרר אתה הרבה יותר בודד ממה שהיית בצה"ל".

לדבריהם, הקושי הגדול שייך למערך הציפיות שאיתו מגיעים עולים לארץ. לדברי שירלי, "כשצרפתים מגיעים לארץ ומתקשים לשמור על אורח החיים המקורי שלהם - זה יוצר משבר. כדאי לבוא בלי ציפיות ולהבין שהחיים משתנים".

ג'סטין מוסיף כי "בתור ילד לשני הורים מהגרים מאיראן שברחו אחרי המהפכה - הבנתי שאני לא יכול לצפות לדבר בתור מהגר או עולה חדש, כי ראיתי כמה קשה זה היה להוריי".

נראה שבארה"ב החיים שלכם היו קלים יותר.

ג'וש: בארה"ב אני מרגיש פחות בבית. כמו כן, חברים שלי מתחילים לעבוד בחברות גדולות, מרוויחים 90-70 אלף דולר בשנה בגיל 23, ואלה החיים שלהם. בזמן הזה אני עברתי שירות בצה"ל, מבצע גדול, ועכשיו אני גר לבד. יש דברים מעבר לכסף - שייכות לחברה, שייכות ליותר מעצמך בלבד".

שירלי: "גם בצרפת קשה. גם לחבריי קשה למצוא עבודה, והם עושים הכל כדי לשמור עליה. אני חושבת שאם כבר קשה - עדיף שזה יהיה בישראל".

מעבר לכל הקושי, מה אתם אוהבים בארץ?

ג'וש: "אני אוהב את החום והאחווה של הישראלים, ושאנשים ישירים פה. בארה"ב הכל פוליטיקלי קורקט, זה מעצבן לפעמים".

ג'סטין: "זה מדהים שאני חי בנקודה היסטורית שיש לנו מדינה. זה סוג של נס, וזה מה שאני אוהב פה וזה מה שמחזיק אותי פה - האידיאולוגיה. כל היתר - התרבות, האוכל, האנשים - זה בונוסים".

 

נקודות אור

הציונות של ג'סטין וחוויית עלייתו לארץ הביאו אותו לחשוב על הרעיון לחלוקת מלגות למי ששירת כחייל בודד. כיום הוא מנהל את קרן כרמלי, המחלקת מלגות בסך כולל של עשרות אלפי שקלים לסטודנטים באוניברסיטת ת"א מכלל הפקולטות.

"יוסי שיין, ראש בית הספר למדע המדינה, ממשל ויחסים בינלאומיים, שבעצם יזם ומוביל את הקרן, דיבר איתי על אותה הלוויה של חייל בודד בחיפה, וכשהבנו שמדובר בשון, שהיה חברי, הוחלט שהקרן תהיה על שמו", מספר ג'סטין.

נשיא אוניברסיטת ת"א, פרופ' יוסף קלפטר, בשיתוף עם משפחת כרמלי, נרתם גם הוא ליוזמה להקמת הקרן, ועד כה היא גייסה יותר ממיליון שקלים, שיוענקו מדי שנה לכמה חיילים בודדים משוחררים. בטקס הענקת המלגות אמר פרופ' קלפטר כי הלווייתו של שון כרמלי ז"ל האירה את דמות החייל הבודד, שממשיכה להדהד בליבנו עד היום.

אז בשעה שירידה מהארץ נחשבת לטרנד גדל והולך - דווקא בזכות המילגה יוכלו שירלי, ג'וש וסטודנטים נוספים להמשיך להגשים את חזון הציונות ולהזכיר לנו את אותן נקודות אור קטנות ומשמעותיות מסביבנו, שמחזקות את רעיון קיבוץ הגלויות הנעוץ בבסיסה של מדינת ישראל.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו