הבמאית רוני ברודצקי (33) ישבה יום אחד בבית קפה, ובשולחן הסמוך התנהלה שיחה בין שתי קשישות. היא האזינה בקשב, רותקה לשיחה ואף העלתה אותה על הכתב. לימים הפכה השיחה הזו למופע תיאטרלי מקורי ויוצא דופן בשם "אקווריום", שמוצג בימים אלה בתיאטרון חיפה.
בהצגה, בבימויה של ברודצקי, השחקנים הצעירים שעל הבמה (שחקני הקבוצה החיפאית) אינם מדברים בקולם, אלא עושים ליפסינק להקלטות של קשישים שמנהלים שיחות בנושאים שונים. היא מורכבת מסידרה של סצנות שונות, והתוצאה מצחיקה ומרגשת.
ברודצקי סיימה לפני שמונה שנים את לימודי הבימוי בסמינר הקיבוצים וביימה מאז הצגות שונות בתיאטרון הפרינג'. היא גם כתבה ספר בשם "בריכה כמעט אולימפית", וזו ההתנסות הראשונה שלה בתיאטרון רפרטוארי.
"ההצגה הזאת היא שילוב של הרבה רעיונות שהתבשלו", מספרת ברודצקי, "אנשים קשישים תמיד עניינו אותי. בהצגה הראשונה שביימתי עשיתי שימוש בליפסינק, אבל אז עוד לא הבנתי את הכוח של זה. כשהקשבתי לשיחה בבית הקפה, חשבתי להכניס אותה לספר שלי. בשיחה אחת הנשים מאוד נעלבה מהשנייה והטיחה בה האשמות, והשנייה התנצלה מעומק הלב. כשחזרתי הביתה וקראתי את מה שכתבתי - עלה בי הרצון להתעסק בזיקנה ולשלב את הליפסינק. לא היה לי מושג מה ייצא מזה. התחלתי את זה בסמינר הקיבוצים כתרגיל עם סטודנטים, ואז משה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, ראה את זה והתלהב. הוא החליט לצאת להרפתקה הזאת איתי - וזה חריג מאוד ואמיץ מאוד. אספנו שיחות בין קשישים מכל מיני מקומות, מבתי אבות, משיחות עם סבא סבתא, וגם מסדרות טלוויזיה".
והקשישים שיתפו פעולה? הסכימו שתקליטי אותם?
"בטח, הם שמחו. הם דיברו על מה שהם רצו. חלקם באו כבר לצפות בתוצאה ומאוד נהנו".
הביצוע של הליפסינק מושלם. אני מניחה שזה הצריך הרבה מאוד עבודה.
"זו באמת המון עבודה. ההצגה מורכבת מ־40 סצנות של שתי דקות כל אחת. על כל סצנה כזו יש שעות על גבי שעות של עבודה. זה היה תהליך אינטנסיבי של ארבעה חודשי עבודה עם השחקנים".
זו עבודה ראשונה שלך בתיאטרון רפרטוארי. פותח את התיאבון?
"בתיאטרון הרפרטוארי יש תנאים מדהימים לעבודה. אני כבר עובדת על ההפקה הבאה בתיאטרון חיפה, עיבוד לספר של נתן אנגלנדר 'גלגול בפארק אווניו'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו