הכבש ה־2016
ספיישל אלבומי ילדים: "ילדי בית העץ 2" סובל מגודש יתר, אבל "האוצר" ו"ריח של חלומות" מקסימים ומומלצים
,עודכן
חג החנוכה הפך כבר מזמן לחג ההפקות לילדים, עם מחזות זמר מושקעים, שהפסטיגל בראשם. אל המגמה מצטרפים השנה שלושה אלבומי ילדים מושקעים, שיצאו לרגל החג, כל אחד מהם בסגנון ובהיקף שונים, ומעל כולם מרחף, כמובן, צילו של "הכבש השישה־עשר", הקלאסיקה הגדולה שיצאה לפני 38 שנה.
יורדים מהעץ
לאחר הצלחת האלבום "ילדי בית העץ", שעובד להצגה וזכה אפילו לתוכנית טלוויזיה בחינוכית, יוצא כעת אלבום ההמשך "ילדי בית העץ 2".
את הפרויקט יצרו סופר הילדים ואיש החינוך רן כהן אהרונוב, שאחראי לרוב הטקסטים, ואחיו יאיא כהן אהרונוב, מלהקת הדג נחש, שיצר את הלחנים והעיבודים, והוא מיועד לילדים בכיתות ג' עד ו'.
נדמה שבעקבות הצלחת האלבום הראשון, ניסו היוצרים להפיק ולמלא פרויקט המשך, כי זה מה שנכון לעשות מבחינה מסחרית, אלא שבדרך איבד "ילדי בית העץ" את התמימות, והפך מפרויקט באווירה משפחתית וניסיונית למפעל קטן לשירי ילדים, שרובם לא מצליחים להתעלות מעל הממוצע.
אם באלבום הראשון היו לחנים כיפיים והפקות מוסיקליות קולעות (למשל, ב"ילד לא רגיל" הדיסקואי, בביצוע אברהם טל), הרי שכאן מדובר באלבום כפול, עם 19 שירים ורשימת משתתפים שנותנת תחושה של גודש מיותר.
היוצרים הם אותם יוצרים, אבל מרבית השירים פשוט לא מספיק טובים, חלקם נשמעים מלאכותיים, חלקם אפילו מביכים, כמו "קוואמי מאפריקה" בביצוע חנן בן ארי ו"אבא בלגן" של התקווה 6. לעומתם יוצא דופן ביופיו השיר "היא והוא" בדואט של כהן אהרונוב ונגה ארז. וגם הביצועים של מוש בן ארי, מארינה מקסימיליאן וחברי הדג נחש משפרים מעט את המצב.
יאיא כהן אהרונוב, כמוסיקאי המוביל בפרויקט, יודע לפנק את האוזן בגרובים קליטים של רגאיי, היפ הופ ואר אנד בי, אבל למרבה הצער חלק מהקסם הפסיק לעבוד. זה לא אלבום רע, אבל "הכבש השישה־עשר" זה ממש לא.
הפרויקט של רן ויאיא כהן אהרונוב, "ילדי בית העץ 2", התו השמיני
ממש אוצר
המצב טוב בהרבה בפרויקט "האוצר - המסע לארץ הכל יתכן" של המוסיקאי גל זיו, שפונה לילדי הגן הצעירים יותר. "האוצר" מחבר את הלחנים והעיבודים של זיו למילים של שלומית כהן־אסיף, טל ניצן ויקיר בן־משה ולקריינות של השחקן יוסי מרשק.
האווירה כאן הרבה יותר מתונה, העיבודים וההפקה רכים ומאופקים יותר. קולות הזמרים נעימים יותר, הלחנים יפים והמילים מעוררות דמיון ומרחיבות אופקים. זיו עצמו מקסים ב"ציירתי צפרדע" וב"חרוזים", דנה ברגר חמודה ב"נסיכה", אלון עדר נפלא ממש ב"פגשתי מישהו", ויעל דקלבאום כיפית ב"יצורים".
יש להניח שלילדים ייקח קצת זמן להתרגל לקולות העמוקים של בועז קראוזר, בועז ריינשרייבר וגדי רונן; אבל קראוזר חמוד ב"אני מוכן" ו"הדרקון", ריינשרייבר נהדר ב"חילזון מצייר שמש" ורונן חביב ב"גם לירח יש גומות חן". האלבום מגיע לשיא היופי שלו ב"להתראות" בביצוע זיו ודקלבאום ומקנח ב"ילד גאון" המתוק של עדר ונופר גבעוני. יופי של אלבום.
"האוצר – המסע לארץ הכל יתכן", לולומיוזיק
חלום מתוק
אלון עדר מככב גם באלבום שירי הילדים השלישי, "ריח של חלומות", שבו הוא שותף רק עם דנה עדיני. את המילים יצרה דנה דובדבן ואת הלחנים המוסיקאי נירוס.
"ריח של חלומות" ממוקם איפשהו באמצע בין "ילדי בית העץ 2" ל"האוצר", ונראה שהוא מתאים לילדים בגן חובה ובכיתות א'־ב'. יש בו מהאנרגיה והתנופה של הראשון ("אחי הקטן", "אדון ירח", "שעון שעון לך לישון") ומהרכות והנועם של השני, למשל ב"העץ" וב"ג'ינג'י".
בין השירים שזורים קטעים קצרים כמו "לישון אצל חבר" ו"נשיקה על המצח", שמזכירים את ימי "הכבש" ההם. לחלק מהשירים כאן, כמו "הגרב של מתיתיהו", יש גם קליפים.
עדיני מצליחה לרגש ב"שיר לסתיו", בעזרת פראזה שמזכירה את "הילדה הכי יפה בגן" והרבה פסנתר וחליל. "הסבתא של היונים", בהשראת "גברת עם סלים", מוביל לדואט המצוין "פסל, בניין ופסנתר", עם אקורדיון וקצב יווני, שמזכיר את הימים היפים של אריק איינשטיין ויוני רכטר. זהו שיר שיוצא מתחום שירי הילדים ליצירה שגם מבוגרים יאהבו להתחבר אליה.
כך גם "אדון ירח" הפאנקי־אר אנד בי המגניב. עדר ועדיני מקסימים כשהם מברכים יחד בלילה טוב ונותנים נשיקה, ושיר הנושא "ריח של חלומות", שחותם את האלבום, מזכיר את שירי הילדים הקלאסיים של יהודית רביץ. באמת יפה מאוד ומומלץ בחום.
אלון עדר ודנה עדיני,"ריח של חלומות", הליקון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו